בפוסט הקודם ראינו שששיח ולחץ חד צדדי מעוותים את תפיסת התפקיד של הרגולטורים ודוחפים אותם לשנוא סיכון ולייצר עומס רגולציה.

אם זה לא גרם מספיק נזק, באה פרשת רמדיה והחמירה את הבעיה עוד יותר.

תמצית פרשת רמדיה

חברת רמדיה ייבאה לישראל אבקת מזון לתינוקות של חברת הומנה הגרמנית. בשלב מסויים המוצר לא עמד בדרישות משרד הבריאות, אבל רמדיה המשיכה לייבא ולשווק את האבקה כשהיא מטעה את משרד הבריאות.

באבקת המזון של רמדיה היה חסר ויטמין B1. זה היה קטלני. בשנת 2003, 5 תינוקות מתו וכ-20 סבלו מפגיעות קשות. מדובר ברשלנות פושעת מצד רמדיה. קשה לתאר את הצער והכאב של המשפחות. אסון מצמרר ונזק בלתי הפיך.

הנזקים המערכתיים של הפרשה

אבל מעבר לטרגדיה של אותן משפחות, הפרשה גרמה לנזקים נוספים. בעקבות הפרשה הוגשו כתבי אישום פליליים נגד מנהלים ברמדיה וגם נגד רגולטורים. העובדה שרגולטורים הועמדו לדין פלילי באופן אישי גרמה להלם בכל הממשלה.

מאז הפרשה, רגולטורים חיים בפחד שלא יקרה משהו במשמרת שלהם. רגולטורים קובעים כללים מאד מחמירים כדי שלא יוכלו להאשים אותם בדיעבד.

צריך להבין – אנשים בממשלה חיים יום יום בפחד שעומדים להכניס אותם לכלא. אמיתי לגמרי, אני שומע את זה עם בסיס קבוע במשרדי ממשלה רבים. אם מעל לראש שלכם היה מרחף איום של אישום פלילי בגלל החלטה שגרתית שאתם מקבלים בעבודה – גם אתם הייתם מפחדים ולא מסכימים לקחת שום סיכון.

המערכת משותקת מפחד.

הדבר הכי בטוח זה לא לקבל החלטה או לקבוע שהכל אסור. הדבר השני הכי בטוח – לקבוע דרישות מחמירות בצורה קיצונית. ככה נוצרות בירוקרטיה ודרישות מחמירות יותר מכל מקום בעולם. הכל מיועד כדי שלא יקרה כלום, ואם יקרה – שלא יגידו שזה באשמת הרגולטור.

וככה קיבלנו מדיניות מגננתית. יש שיח חד צדדי והמערכת המשפטית מציבה איום פלילי. הרגולטורים מתים מפחד, והציבור סובל מיוקר המחייה, קשה לפתוח עסק ולקבל שירות.

מתחילים לתקן את הנזקים – הגנת רגולטורים

בשנת 2016 נעשה תיקון לחוק העונשין (החוק הפלילי המרכזי) שצמצם את ההגדרה של עבירת רשלנות. אבל הבעיה היא לא הרשעה של רגולטורים, הפחד מהעמדה לדין פלילי משתק את המערכת.

ולכן בתחילת 2018 פרקליט המדינה פרסם הנחיה שמגדירה את השיקולים של הפרקליטים בהחלטה להגיש כתב אישום נגד רגולטור. ההנחיה היא תוצר של עבודה משותפת של פרקליטות המדינה, מחלקת ייעוץ וחקיקה ומשרד רה"מ. שווה להסתכל על סעיפים 10-18 להנחיה, שניים וחצי עמודים שמרפאים 15 שנים של טראומה.

ההנחיה לא נותנת לרגולטורים חסינות, אבל היא מחדדת את האחריות שלהם ויוצרת יותר ודאות.

מעמד מיוחד

ההנחיה קובעת באופן תקדימי שלרגולטור יש מעמד שונה. רגולטור הוא מנהל סיכונים, לא יוצר סיכונים. בניגוד לאדם שמתרשל ויוצר סיכונים (למשל, מייצר מזון מסוכן) הרגולטור לא עושה שום דבר מסוכן. תפקידו לצמצם את הסיכון שאחרים יוצרים. ולכן הוא נבחן לפי סטנדרט אחר.

ניהול סיכונים – בקביעת הרגולציה ובפיקוח ואכיפה

נטילת סיכון על סמך ניהול סיכונים היא לגיטימית. הדבר נאמר גם לגבי רגולטור שקובע כללים וגם לגבי מפקחים שמבצעים פעולות פיקוח ואכיפה.

לפי ההנחיה, רגולטורים מנהלים סיכונים ולכן המטרה היא לא מינימום סיכון, אלא איזון. הרגולטור רשאי "להביא בחשבון שיקולים הנוגעים לנטל הרגולטורי ולצורך בצמצום הפגיעה באינטרסים ציבוריים נוספים". פרקליט המדינה מכיר בכך שהפחתת עלויות רגולציה כרוכה בהגברת הסיכון ושזה לגיטימי לאזן.

בנוסף, יש הגנה למי שפועל על סמך ובהתאם לכללים שכתובים בחוק, בתקנות ובנהלים.

הקלה ברגולציה בהסתמך על סטנדרטים בין לאומיים

מדיניות רגולטורית הכוללת ניהול סיכונים ומאמצת סטנדרט שנהוג במדינות מתקדמות לא תחשב לרשלנות. ההנחיה מזכירה במפורש את ארה"ב והאיחוד האירופי כדוגמאות למדינות וארגונים שהסתמכות על הסטנדרטים שלהם לא תהווה רשלנות. זה פתח חשוב להתאמה של הרגולציה בישראל לעולם.

הגשת כתב אישום רק באישור משנה לפרקליט המדינה

פרקליט מן המניין ואפילו פרקליט מחוז לא יכולים להגיש כתב אישום פלילי נגד רגולטור. חייבים לקבל אישור מהמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים. ופרקליט המדינה גם ממליץ להתייעץ עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט כלכלי (פיסקלי). זה נחוץ בגלל השפעות הרוחב של העמדה לדין של רגולטור. זה אירוע דרמטי שמצריך אישור של גורם מאוד בכיר והתייעצות עם משפטן שמכיר את עולם התוכן הרגולטורי.

ההנחיה מייצרת איזון חדש של אחריות הרגולטורים. היא מתחילה תהליך של תיקון שכל כך נחוץ בישראל. התחלנו לשחרר את הרגולטורים מהפחד ולאפשר להם לקבל החלטות מקצועיות לטובת הציבור.