יש חוקים טיפשיים ויש אכיפה טיפשית. אחד הלקחים של מדיניות רגולציה היא שאפילו אם החוק הוא מצויין, התוצאות שלו יהיו גרועות אם הוא יבוצע ויאכף בצורה לא טובה.

היום נסתכל על כשלי אכיפה עם שני סיפורים על אכיפה טיפשית ופורמליסטית

דוכן הלימונדה

זהו סיפור על ג׳ניפר נואלס, שעזרה לבנה בן ה-6 להקים דוכן לימונדה. המטרה העיקרית הייתה לתת לו להתנסות ביזמות, בשירות וללמוד על הערך של כסף. כוס לימונדה נמכרה במחיר סמלי של 75 סנט.

שוטרים שהגיעו לדוכן הלימונדה סגרו אותו מאחר ולא היה להם רישיון עסק. הסכנה חלפה והציבור ניצל.

הנה הדוכן כפי שג׳ניפר נואלס צילמה.

עבריינית בת 8

מקרה דומה קרה לאיירין אוסטין, אמא של ג׳ורדן בת ה-8. ג׳ורדן חלמה לנסוע לדיסנילנד אבל איירין פוטרה מעבודתה. במצב הכלכלי החדש החופשה כבר לא הייתה על הפרק.

בסוף ג׳ורדן הצליחה לשכנע את אמא איירין שאם היא תחסוך מספיק כסף ממכירת בקבוקי מים מחוץ לחצר, הן יסעו לדיסנילנד. ג׳ורדן הקימה דוכן קטן מול הדירה שלהן ומכרה בקבוקי מים למי שעבר ברחוב.

סיפור חמוד, טיפה מרגש ועם ערכים חינוכיים.

עד שעברה שם אחת השכנות ושאלה את ג׳ורדן אם יש לה רישיון למכור מזון ושתייה. כמובן שהתשובה הייתה שלילית. אותה שכנה מיהרה להתקשר למשטרה כדי לדווח על העבריינית שפועלת ללא רישיון ומסכנת את הציבור.

חוקים כאלו נועדו להסדיר עסקים מורכבים שמייצרים סיכון ממשי לציבור. הבעיה מתחילה כשגופי הפיקוח והאכיפה בשטח מחליטים לאכוף חוקים בצורה לא הגיונית.

לפקידי ממשלה, פקחים ואפילו שכנים – נוח להתחבא מאחורי לשון החוק ולהתעקש על אכיפה פורמליסטית.

אי אפשר להכניס בכל חוק את כל החריגים. גם לא צריך. פשוט צריך להפעיל שיקול דעת בריא.