הנשיא טראמפ הושבע ב-20.1.2017 ועשרה ימים אחר כך הוא כבר פרסם צו נשיאותי דרמטי במטרה לצמצם את עלויות הרגולציה. לפני שנה סקרתי את ההישגים של טראמפ בשנת הכהונה הראשונה שלו ואת הרפורמה שלו בתחום התשתיות. עכשיו יש לנו הזדמנות להסתכל על תקופה של שנתיים ולראות מה הוא הצליח לעשות.

מה התוצאות של שנתיים כהונה של טראמפ כנשיא?

אמ;לק – במונחי צמצום רגולציה, השנה השנייה של טראמפ הייתה פחות מוצלחת מהשנה הראשונה שלו בבית הלבן, אבל הוא עדיין צמצם יותר מנשיאים אחרים.

רגולציה במספרים

נסתכל על ה-Federal Register. זה פרסום ממשלתי (כמו "הרשומות" בישראל) של כל רגולציה חדשה. זה מדד כמותי גס לנפח הרגולציה שנוצר בכל שנה. הוא כמובן לא מתייחס לאיכות.

ב-2017 פורסמו ב-Federal Register רק 61,308 עמודים. זה הכי הקצב השנתי נמוך מאז 1993. ב-2018 פורסמו שם 68,082 – עלייה של 10%. המספר הזה לא סופי. הוא כנראה ירד קצת אחרי שיביאו בחשבון את העמודים הריקים ואת מעברי העמוד (מדהים באיזו רצינות האמריקאים מטפלים בזה).

יש פער ברור בין טראמפ לאובמה: אובמה היה שיאן בכמות הרגולציה שנוצרה בתקופתו. בשנת 2016, השנה האחרונה לכהונתו, אובמה קבע שיא היסטורי של 95,894 עמודים – 50% יותר מטראמפ בשנה שלאחר מכן.

בגרף המצורף (שהכין המרכז לחקר הרגולציה באוניברסיטת George Washington בארה"ב) אפשר לראות את מספר העמודים שפורסמו בכל שנה עד 2017. הוספתי נקודה אדומה שמסמנת (בערך) את מספר העמודים ב-2018.

האסטרטגיה של טראמפ

אחת ההוראות הכי דרמטיות בצו הנשיאותי שטראמפ פרסם לפני שנתיים הייתה פשוטה וכמותית: כדי לקבוע רגולציה חדשה אחת, הרגולטור צריך לבטל שתי רגולציות קיימות. זה כלל שנקרא One In – Two Out. הוא כלי אגרסיבי לצמצום היקף הרגולציה אבל הוא גם גס ולא מדויק, כי הוא סופר רגולציות ולא את התוכן או את העלויות של הרגולציה (טראמפ יודע את זה ולכן הצו הנשיאותי שלו כלל הוראות משלימות, יותר מדוייקות).

עד עכשיו דיברנו על מספר העמודים. טראמפ גם הצליח גם לרסן את מספר הרגולציות החדשות שפורסמו. ב-2018 פורסמו 3,367 רגולציות שונות. לשם ההשוואה בשנות ה-90 המספר היה מעל 4,000 ובתקופת אובמה כ-3,700 רגולציות בשנה. זאת אומרת שהוא הצליח גם לצמצם את ההיקף הכללי וגם לבלום הצעות.

וכאן מגיע הקאטץ': בארה"ב אי אפשר פשוט לבטל רגולציה מיותרת. לפי חוק משנת 1946 ביטול של רגולציה (בין אם מדובר בסעיף אחד או בחוק שלם) צריך לעבור את אותו תהליך בירוקרטי שנדרש לשם חקיקה של חוק. התוצאה הא שטראמפ מוגבל ביכולת לצמצם את היקף הרגולציה. בנוסף – חלק מהרגולציות שספרנו קודם הם בכלל תיקונים שמצמצמים רגולציה. קשה לדעת כמה מהעמודים מכילים תוספת רגולציה וכמה מכילים צמצום רגולציה.

מה קרה באוקטובר 2018?

הנה גרף שהוכן ע"י מכון המחקר mercatus. מה אנחנו רואים? האמריקאים לא רק סופרים רגולציות ועמודים, הם גם סופרים הגבלות ברגולציה (restriction). הם סורקים כמה פעמים מופיעות ברגולציה מילים כמו "shall" או "must" (חייב). אז הגרף מראה את מספר המגבילות בכל הרגולציה הפדרלית בארה"ב בתקופת כהונתו של טראמפ (לפי נתונים של RegData). באוקטובר יש את הצניחה הכי משמעותית במספר המגבלות, בכל תקופת כהונתו של טראמפ. איך?

באוקטובר 2018 בוטלו רגולציות שעסקו בפיקוח על חסכונות של מורים. הרגולטור עצמו (Office of Thrift Supervision) פורק ב-2011 אבל הרגולציה שלו לא בוטלה. מדובר בביטול של רגולצה מיושנת ולא נחוצה, שאפילו כבר אין רגולטור שינהל אותה. בסך הכל מדובר על כמעט 5,000 מגבלות רגולטוריות שבוטלו בבת אחת.

ארבע מסקנות ביניים

1. כל עוד סופרים עמודים/ מסמכי רגולציה – מתבקש שכל שינוי יסווג או כ"הוספה" או "הפחתה" של רגולציה. כיום אין דרך קלה לראות מה המגמה של כל משרד ממשלתי.

2. לספירת הגבלות יש יתרון על פני ספירת עמודים/ רגולציות. אבל היא עדיין לא משקפת איזו רגולציה מועילה, איפה יש עלויות ואיזו רגולציה מיותרת.

3. את כל זה טראמפ עשה בכוחות עצמו וללא סיוע של הקונגרס. חוק של הקונגרס יכול לשפר את הבקרה על איכות הרגולציה. אבל לא סביר שזה יקרה כי בית הנבחרים שנבחר בנובמבר עבר לשליטת הדמוקרטים, שנחושים לסכל יוזמות של טראמפ.

4. צריך לומר שכל העיסוק במספר העמודים או במספר הרגולציות קצת מחטיא את המטרה. נכון שגם לעומס הכמותי יש משמעותי, אבל בסוף היום זה כלי גס ולא מדויק. הכלי הזה לא עוסק בדבר האמיתי – ההשפעות של הרגולציה. אם הרגולציה מועילה, יהיה לא נכון לחסום אותה (ולהיפך).

בואו נדבר על השפעות אמיתיות

לכולם ברור שהתשובה היא לבדוק את התוכן וההשפעה של הרגולציה ולא את הצורה שלה: לדרוש ולאכוף מבחן עלות-תועלת. זה כבר הפך לכלי מקובל בארה"ב.

הנה חישוב עלות-תועלת מתוך טיוטת דוח על הרגולציה הפדרלית ב-2016, השנה האחרונה לכהונת אובמה. לפי הדוח, הרגולציה שנוצרה באותה שנה תעלה לציבור בין 3.3 – 4.9 מיליארד דולר בשנה; ושהתועלת ממנה תהיה בין 13.6 – 27.3 מיליארד דולר בשנה. היופי הוא שאפשר לבחון את הניתוח – ואז לבקר אותו או להשתכנע.

ומה קרה ב-2018? גוף בשם OIRA (קיצור של Office of Information and Regulatory Affairs) אחראי על ניהול מדיניות הרגולציה בארה"ב. הם פרסמו החודש דוח שמסכם את תמונת המצב ברגולציה הפדרלית ב-2018. מומלץ להציץ – הוא תמציתי ומאוד נגיש (יותר ברושור מאשר דוח עמוס). אז מה אפשר ללמוד?

1. חיסכון בכסף. בשנת 2018 הממשל הפדרלי יצר חיסכון של 23 מיליארד דולר של חיסכון לציבור בעלויות רגולציה. ב-2017 החיסכון היה כ-10 מיליארד דולר, אז בסך הכל טראמפ הצליח לחתוך 33 מיליארד דולר בחצי הראשון של הכהונה שלו.

מורכב לומר אם זה טוב או לא (כי זה תלוי בתוכן הרגולציה), אבל אין ספק שטראמפ מצליח ליישם את המדיניות המוצהרת שלו. זה בולט במיוחד בהשוואה ש-OIRA עשו בין השנתיים הראשונות של טרמפ לשנתיים הראשונות של אובמה:

הערה ביקורתית: האם מבחינה כלכלית זה נתון משמעותי? הכלכלה האמריקאית היא בהיקף של כ- 20 טריליון דולר בשנה. אז קיצוץ של 33 מיליארד דולר בשנתיים מהווה פחות מ- 1/2,000. לא בטוח שהחיסכון הישיר יזיז את הכלכלה האמריקאית קדימה (אבל יש גם השפעות עקיפות שקשה למדוד).

2. מאיפה החיסכון מגיע? כשצוללים לנתונים רואים שיותר מחצי מהחיסכון ב-2018 מגיע מקיצוצים במשרד ממשלתי אחד – משרד הבריאות והרווחה (HHS). חלק ניכר מהקיצוץ ברגולציה הבריאותית מגיע מצמצום חובות הגשת מסמכים וביטול דרישות דיווח לתכניות כמו Medicare. זו בחירה מעניינת כי ביטול של בירוקרטיה כזו יכולה לחסוך לציבור כסף גדול בלי לפגוע באיכות השירות שהוא מקבל.

3. התועלות. ההשוואה של OIRA מתייחסת רק לעלויות הרגולציה ולא לתועלות ממנה. הם לא סופרים את התועלת שהרגולציה של אובמה יצרה ולא סופרים את אובדן התועלת מהרגולציה שטראמפ ביטל (יכול להיות שהיא אפסית, אבל ההשוואה פשוט לא מתייחסת לזה).

קחו למשל רגולציה מתקופת אובמה, שממשל טראמפ מעכב ובכך דוחה את תחולתה (ואולי יצליח לחסום אותה לחלוטין) – הוספת חובות סימון של ערכים תזונתיים על מוצרי מזון. הדוח של OIRA מציג את החיסכון ברוטו בעלויות (1 מיליארד דולר), ללא התחשבות בתועלות. ממשל טראמפ מעריך שהתועלת מאותה רגולציה תהיה 900 מיליון דולר בשנה. לכן החסימה של אותה רגולציה משפרת את מצב החברה נטו ב-100 מיליון דולר בלבד. בניתוח עלות-תועלת חשוב להציג את הנטו (תועלת פחות עלות) ולא רק חצי מהמשוואה. זה גם נכתב במסמכים של ה-OMB ובמסמכים של OIRA.

לסיכום, אין ספק שטראמפ מצליח לצממצם את היקף הרגולציה (בעמודים, ברגולציות ובהגבלות) וגם הביא לקיצוץ משמעותי בעלויות שלה. נראה שממשל טראמפ פחות מייחס חשיבות לבחינת התועלת מהרגולציה ומתמקד בחסימת רגולציה חדשה ובצמצום רגולציה קיימת.