עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה היא אחד מהאיומים האסטרטגיים המשמעותיים של ימנו. המשמעות היא שמחלות שחשבנו שכבר מאחורינו עלולות לחזור ולא יהיה לנו איך להתגונן מפניהן.

מדענים הגדירו את הנושא כאחד מהאסונות הבריאותיים של תקופתנו. האסון עוד לא התממש, אבל הוא ממש פצצת זמן מתקתקת. בקהילה המדעית משתמשים במונח Superbugs כדי לתאר חיידקים שעברו מוטציה ופיתחו עמידות לאנטיביוטיקה.

אם האיום הזה לא יקבל תשומת לב ראויה, ישנה סכנה ממשית של נסיגה בכל הקשור להתמודדות עם מחלות זיהומיות עד לכדי תמותה המונית.

מקור הסיכון – פיתוח עמידות לתרופות

כאשר מתחילים טיפול באנטיביוטיקה חשב להשלים אותו גם כשכבר מרגישים טוב, אחרת עלולים להישאר חיידקים שנחשפו לאנטיביוטיקה, מה שיאפשר להם לפתח עמידות. אבל התרופות שאנחנו נוטלים הן לא הסיבה המרכזית לבעיה.

עיקר תופעת העמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה נובעת ממשקי בעלי חיים. בעלי חיים גדלים בסביבה שבאופן טבעי אינה סטרילית, והחשיפה שלהם לפתוגנים הצריכה שימוש שיטתי באנטיביוטיקה כדי למנוע מחלות. הטיפול הזה היה מאוד יעיל בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך התפתחו שתי מגמות: חיידקים בבעלי חיים פיתחו עמידות לטיפול, ובני אדם שצרכו מוצרים מן החי צרכו בעקיפין שיירים של אנטיביוטיקה וכך גם החיידקים בגופם פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה.

הקהילה המדעית הזהירה משימוש לא מבוקר באנטיביוטיקה, אבל בפועל נעשה שימוש נרחב בתרופה – ללא בקרה וללא תכנית למניעת זיהומים מלכתחילה (מה שהיה מצמצם את הצורך בטיפול אנטיביוטי לאחר מכן). הבחירה הזו מבטאת שימוש לא זהיר. גם השימוש באנטיביוטיקה במנות קטנות היה חלק מתהליך פיתוח העמידות. בין אם מדובר בחוסר מודעות, התעלמות מודעת או קושי להימנע משימוש באנטיביוטיקה, בפועל המגמה הזו הלכה והתרחבה.

כיום ארגון הבריאות העולמי מגדיר את העמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה כסיכון משמעותי לבריאות הציבור. בשנת 2018 הכותרת הדרמטית של פעילות הארגון הייתה: "Our Time with Antibiotics is Running Out".

מלחמה בחיידקים באמצעות רגולציה

כנראה שהתעוררנו מאוחר מידי, אבל עכשיו מדיניות מתחילות להתמודד בנחישות עם הסיכון למגיפה של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

ארגוני בריאות ומעצבי מדיניות הציבו את הסיכון בראש סדר העדיפויות שלהם. במקור הטיפול בנושא היה באמצעות הטלת מגבלות וחובות רגולטוריות. למשל ה-USDA (משרד החקלאות האמריקאי) קבע הגבלות לגבי שימוש באנטיביוטיקה והוא בוחן את ההשפעה הכלכלית שלהן על המשק. גם בישראל ננקטו צעדים לצמצום השימוש באנטיביוטיקה, למשל בתוספים ובתכשירים לבעלי חיים.

כלל שהזמן עבר, הבינו שצריך להרחיב את הכלים. רגולציה מסורתית מבוססת על הוראות כופות, והציבור חייב לציית להן. הגישה הזו לא מוכיחה את עצמה. ובבעיות בורכבות ברור שצריך עוד כלים.

כיום ארה"ב נאבקת בעמידות החיידקים לאנטיביוטיקה גם באמצעות הערכת סיכונים (שהיא חצי מניהול סיכונים) ושורת פעולות לצמצום השימוש באנטיביוטיקה. בשנת 2012 ה-FDA פרסם הנחיות לשימוש נכון וחכם באנטיביוטיקה בתעשיית משק החי, המסמך כלל פרקטיקות וולונטריות להתנהלות חכמה יותר. באותה תקופה ממשל אובמה פרסם תכנית לפיתוח בדיקות מהירות וחדשניות כדי לזהות ולאפיין חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. אלו חדשות טובות, אבל האם הצעדים האלו מייצרים אפקט משמעותי?

תוצאות בשטח

הולנד הקדימה רבות ממדינות העולם בטיפול הרגולטורי בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה ויש מה ללמוד ממנה. התכנית ההולנדית כללה הגבלות רגולטוריות על שימוש באנטיביוטיקה, חובות דיווח של ווטרינריים, תכנית לאיסוף מידע וגם מעקב תדיר על משקי חי כדי ללמוד את התהליך שבו חיידקים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה. המדיניות הזו מורגשת היטב בשטח: בתוך חמש שנים (1999-2004) היקף השימוש באנטיביוטיקה הצטמצם ב-56%.

במקביל, ממשלות וארגונים בינ"ל מקיימים פעילות הסברה כדי ליידע את הציבור על הסכנות של שימוש לא מושכל באנטיביוטיקה, אשר עלול לתרום לעמידות של חיידקים. למשל, ארגון הבריאות העולמי מקיים בכל שנה שבוע שמוקדש כולו לחינוך והסברה.

צעדי המדיניות האלו מלמדים שעם סל כלים רחב אפשר להתמודד עם משברים חמורים ומאתגרים. כנראה שכלי אחד לא מספיק. פתרון משולב כולל מחקר ואיסוף מידע; חינוך והסברה; הטלת מגבלות ופיקוח אפקטיבי. והאתגר האמיתי הוא לסנכרן את כל הכלים יחד. מדיניות רגולציה מוצלחת משלבת בין כלים רגולטוריים כופים (חובות, רישיונות) לרגולציה מתקדמת – כמו הסברה, תמריצים והנגשת מידע. הכלים המסורתיים של מתן הוראות לציבור (command and control) לא עומדים בזכות עצמם, אלא נתמכים בכלים מתקדמים שרותמים את הציבור להתמודדות עם האיום וגם מעודדים אחריות אישית של הציבור.

מדינות שנקטו במהלך משולב הצליחו לשנות מהותית את תרבות השימוש באנטיביוטיקה. נקווה שמדינות נוספות יתגייסו למהלכים כאלו ויצטרפו למלחמה בעמידות לאנטיביוטיקה.

___

תודה לליפז דדון חורי על הסיוע במחקר ובכתיבה.