אחד היתרונות של הבלוג הזה הוא שאני יכול לכתוב כמעט על כל נושא וכל אירוע. כמו שהזכרתי באחד הפוסטים הראשונים, הרגולציה נמצאת כמעט בכל מקום והיא ממש לא עניין נישתי (היא שם כשאתה הולכים להופעה, כשאתם קונים אוכל וכשאתם חוגרים את הילד שלכם ברכב).

אז לכבוד ליל הסדר – בואו נדבר על פסח ועל הרגולציה שלו.

רגולציה של מצות

לא נכנס לחוק חג המצות (איסורי חמץ) המפורסם ומעורר המחלוקת מ-1986 (למרות שדברי ההסבר שלו עושים עבודה לא רעה בהצגת בעיה, נתונים ופתרון שכולל חריגים וסייגים). תכירו את אביו המבוגר והותיק – צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מצות) שפורסם עוד ב-1963.

כן כן, יש בישראל רגולציה על מצות ועל יצרני מצות. הנה 5 הוראות רגולציה לכבוד חג הפסח.

1. העברת קמח

ליצרן מצות אסור להעביר לאדם אחר קמח (קמח לבן רגיל) אלא אם הוא קיבל לכך רישיון ממשלתי.

2. מה זה מצה?

הצו מגדיר מה נחשב מצה: "מאפה יבש ופריך, המיוצר מקמח ומים בלבד, ללא תסיסה ובצורה שטוחה." כמובן שמותר לייצר מצות משני רכיבים בלבד – קמח ומים.

3. איכות המצות

הצו גם קובע סטנדרטים לאיכות המצות שמותר לייצר ולמכור. ראשית, המצות חייבות להיות "בצורה אחידה ושווה, בלי קיפולים ועקמומיות וכשהן בלתי שבורות". הביטוי "בלתי שבורות" הצחיק אותי. כנראה שככה היו מדברים בשנות ה-60.

שנית, המצות צריכות להיות "בצבע חום בהיר, כשאינן שרופות מדי או חיוורות מדי". אם תהיתם מאיפה הצבע האטרקטיבי והמגרה של המצות – פה קבור הכלב. אגב, מי קובע מה זה "שרופות מידי" או "חיוורות מידי"? כמה זה "מידי"?

שלישית, יש רגולציה על הטעם של המצות. המצות יהיו "בטעם נויטרלי, לא מעופש ולא מריר". ניסיתי לברר האם יש היום פקחי טעם של מצות ולא הצלחתי לאתר כאלה. אולי אפשר לגייס מבקרי מסעדות לעשות "מילואים".

אם חשבתם שהרגולציה של האיטלקים על הפרמז'ן מנהלת את המטבח – מסתבר שגם לנו יש רגולציה על הטעם והמרכיבים של האוכל.

4. גודל האריזה

מותר לארוז ולשווק מצות בארבעה גדלים בלבד: 400 גרם, 1 ק"ג, ½1 ק"ג או ½2 ק"ג.

אבל קמח מצות מותר לשווק בארבעה גדלים אחרים: 250 גרם, 500 גרם, 1 ק"ג או 6 ק"ג.

למה רק הגדלים האלו? למה דווקא הגדלים האלו? ולמה יש שוני בין הגודל המותר לאריזות של מצות וקמח מצות? – לפנחס ספיר הפתרונות (שר המסחר והתעשיה בשנת 1963).

5. מכשירי חיתוך

את סעיף 7 לצו אני מצטט כלשונו כי פשוט חבל לערוך אותו:

"לא יחזיק יצרן ולא ישתמש במפעלו במכשיר חיתוך אלא אם ארכו לפחות 150 מילימטרים ואורך להבו לפחות 60 מילימטרים."

כן, להב הסכין צריך להיות באורך של לפחות 6 ס"מ ויחד עם הידית הסכין צריך להיות באורך של 15 ס"מ (כמו סרגל בית ספר מפלסטיק). ליצרני מצות אסור להשתמש בסכינים קטנים.

אני משוכנע שהיה צורך כן ואמיתי בהוראות האלו בשנת 1963, אבל בשנת 2019 חלקן מעלות חיוך.

בעיני זו תזכורת לכך שבמדינה המודרנית רגולציה נמצאת בכל מקום, גם בשולחן הסדר. ולכן חשוב שנקבל החלטות טובות, נבחן אותן מידי פעם ונתקן מה שצריך.

חג שמח!

אגב, צו הפיקוח בוטל בשנת 2010. כך שהיום הוא לא בתוקף אבל זה מעלה את השאלה – למה הוא היה נחוץ עד 2010?