מי אחראי למעשים מסוכנים?

אדם נוהג ברכב ומתקרב לצומת כשהרמזור אדום. הוא ממשיך לנסוע וחוצה את הצומת באדום. הוא דורס מספר הולכי רגל ופוגע במכוניות אחרות.

מי אחראי למצב הזה – משרד התחבורה או משטרת התנועה?

נראה לי שדי ברור שהנהג אחראי. הנהג סיכן אחרים. והוא גם פעל באופן שמנוגד לחוק. אבל העיקר הוא שכשמישהו יוצר סיכון או נזק לזולת – הוא אחראי למעשים שלו. לצערי, השיח שלנו לפעמים מחמיץ את זה.

ייצור מזון

לפני שלוש שנים התרחשו תקלות אצל חברות מזון בארץ. במפעלים של מספר חברות התגלו חיידקי סלמונלה. בתקשורת היה גל של כתבות עם ביקורת קשה. על משרד הבריאות.

כתבה ב-Themarker הציגה את עמדת משרד הבריאות ורמזה שהמשרד לא ממלא את תפקידו. הכותרת שלה: "מי שומר עליכם? משרד הבריאות: 'לא יכולים להציב מהנדס בכל מפעל'."

וזו הפסקה הראשונה של הכתבה (הדגש במקור):

"לא חושבים שיש בעיה: משרד הבריאות טוען שהוא פעל כנדרש בכל הנוגע לפיקוח על חברות מזון בכלל וסלטי שמיר וטחינה הנסיך בפרט, וכי למרות האירועים האחרונים אין צורך בשינוי החוק כך שיחייב חברות מזון לבדיקות זיהומים במזון לפני שיווקו. כך נטען במסיבת עיתונאים שקיימו בכירי משרד הבריאות. במקביל, הבכירים טוענים כי משרד הבריאות 'לא יכול להיות בכל מקום'."

לפי הכתבה, משרד הבריאות אחראי לשמור עלינו – אבל הם לא מוכנים להציב מהנדס בכל מפעל; ונרמז שזה כנראה בגלל שמשרד הבריאות לא מבין שיש בעיה.
למרות שמשרד הבריאות התייחס באריכות לחובות שמוטלות על החברות, כלי התקשורת המתמקדו באחריות של משרד הבריאות.
זה קצת מפתיע כי למיטב ידיעתי אין למשרד הבריאות אפילו מפעל מזון אחד. לחברות המזון, מצד שני, יש שליטה ואחריות על המפעלים בהם הן מייצרות מזון. יותר מעניין לשאול מה החברות עושות (או צריכות לעשות) כדי שנאכל מזון ללא חיידקים.

מתקנים להתפלת מים

תריצו שלוש שנים קדימה. ב-1 למאי 2019 התפרסמה בגלובס כתבה תחת הכותרת: "איך רשות המים נרדמה בשמירה על מתקן ההתפלה בשורק?". והנה כותרת המשנה:

"חשיפת 'גלובס' על כך שברשות המים ובאוצר בודקים אם מפעילי מתקן ההתפלה שורק רימו בבדיקות המליחות כדי לחסוך עשרות מיליוני שקלים מעלה שאלות קשות, בעיקר כלפי הרגולטורים ברשות המים • במרכזן: האם חברות שרימו, לכאורה, את המדינה יוכלו להחזיק במתקן התפלה ענק עליו הן מתמודדות כיום במכרז"

אז יש לנו חברה פרטית שלפי הדיווח גם לא עמדה בדרישות מקצועיות (איכות המים) וגם רימתה את הרגולטור. ולפי הכתבה – מי האשם המרכזי? הממשלה ("הפרשה מעוררת סימני שאלה גדולים – ורובם מופנים לרשות המים").

לפי הכתבה הזו, הממשלה אחראית לנזק שהמפוקח יצר גם אם המפוקח מרמה ומסתיר את ההפרה. נשמע שפיקוח ממשלתי הוא סידור ממש נוח – מעין פוליסת ביטוח שמסירה ממני אחריות למעשים שלי.

זו עמדה מוזרה כי יש כללים ומערך פיקוח. ההפרה זוהתה והחלו הליכי אכיפה. זה בדיוק מה שאנחנו מצפים שהממשלה תעשה.

החלטתי לא לחסן את הילד שלי

אנשים מחליטים שלא להתחסן נגד חצבת (למרות כל הנתונים). בגלל זה מחלת החצבת מתפשטת. עמוד השער של ישראל היום שואל: "איפה משרד הבריאות?" והכתבה עוסקת בכשלים של משרד הבריאות. הכתבה לא שואלת למה ההורים החליטו לא לחסן את ילדיהם בניגוד לעמדת המשרד.

התופעה הרחבה

הפוסט הזה הוא לא ביקורת על כלי התקשורת, שלושת הדוגמאות האלו משקפות שיח ציבורי. כשאדם פרטי מסכן את הציבור – הנטייה האוטומטית שלנו היא לשאול איפה הממשלה הייתה. אולי זה בגלל שבעבר הממשלה הייתה הבעלים של חלקים גדולים מהמשק ואז באמת הייתה לה שליטה על אותן פעילויות.

אבל העיקרון צריך להיות שכל אחד אחראי למעשים שלו – לטוב ולרע. אם המחשב שלי תקול – זו אחראיות של IBM (לא של משרד המדע); אם עורך הדין שלי רימה אותה – הוא אחראי לכך (לא משרד המשפטים); ואם חברה פרטית מוכרת לציבור מוצר מסוכן – היא צריכה לשאת באחריות של המעשים שלה (ולא מנהל התקינה).

זה נכון גם באופן כללי וגם כשיש רגולציה ספציפית (כמו פיקוח תברואתי על מפעלי מזון). העובדה שאני כפוף לרגולציה מטילה עלי עוד אחריות וחובות – לא פוטרת אותי מאחריות.

תפקיד הרגולטור ואחריות המפוקחים

הממשלה עוסקת בניהול סיכונים ציבוריים. לרוב מי שיוצר את הסיכונים הציבוריים הם שחקנים שונים מתוך הציבור – אנשים פרטים, חברות מסחריות וכו'. התפקיד הממשלה הוא לקבוע כללים שיצמצמו את הסיכונים, ולעודד ציות לכללים. לכל אחת ואחד מאיתנו יש אחריות לא לייצר סיכונים עודפים. אנחנו גם אחראיים לציית לרגולציה. העובדה שהממשלה מנהלת את הסיכונים לא גורעת מכך שיוצרי הסיכונים אחראים לסיכונים ולנזקים שהם גורמים.

אני לא כותב את הפוסט הזה כדי להסיר אחריות מהממשלה. הנטיה לגלגל את האחריות לממשלה באופן אוטומטי לא בריאה למערכת הממשלתית. היא יוצרת תרבות של שנאת סיכון, שהיא הגורם מספר 1 לכך שרגולטורים לא מנהלים סיכונים. היא גם עלולה לגרום לאנשים לחשוב בטעות שהרגולטור נושא באחריות משפטית כשמישהו אחר מסכן את הציבור.

רגולציה לא משחררת אותי מאחריות כשאני מסכן את הזולת. רגולציה לא מאפשרת לי לומר: "סיכנתי אתכם – אבל זאת אשמת המדינה שלא פיקחה עלי". לצערי, אנחנו רואים את זה באזורים מסוימים. הרעיון של אחריות אישית נשחק כשאפשר לגלגל אחריות אל הממשלה.

בואו לא ניפול למלכודת הזו. בפעם הבאה שמשהו רע קורה – בואו נשאל מה האחריות של מי שגרם לנזק. זה לא שונה מאדם שנכנס לצומת באדום ודורס אנשים.

__
הבהרה: זה לא פוסט ביקורת על העיתונאים. הבלוג עוסק במדיניות רגולציה. הכתבות שהבאתי כדוגמה ממחישות את היחס של כולנו כלפי האחריות לאירועים שלילים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s