מכירים את זה שלפני פסח ולפני ראש השנה עושים ניקוי יסודי של הבית? מרימים את הספות, פאנלים, תריסים, זורקים זבל שהצטבר במשך שנה שלמה? אנחנו עושים ניקוי כזה רק כשחייבים ולא מגיעים לזה בשגרה.

לצערינו, ממשלות כמעט לא עושות ניקיו יסודי כזה. חוקים, תקנות ונהלים מתווספים ומצטברים כמו אבק – שכבה אחרי שכבה. הבעיה שכמו חפצים בבית, רגולציה נחוצה אבל כשהיא מצטברת אי אפשר לזוז. היא חונקת את האזרחים אבל גם המגזר הציבורי קורס תחת העומס.

באלגן ועומס רגולטורי

בשנת 2014 הממשלה לקחה אחריות על מדיניות הרגולציה בישראל והתחילה לקדם רפורמות ותהליכים לקבלת החלטות טובות. יש התקדמות משמעותית ומדיניות הרגולציה מתחזקת עם הזמן, אבל עדיין אין לנו תמונה שלמה של כל הרגולציה הישראלית. בגלל מחסור בנתונים על ישראל, אני מביא נתונים מארה"ב.

פרויקט שנקרא עשרת אלפים דיברות (Ten Thousand Commandments) עוקב מאז 1993 אחרי הרגולציות שהממשל הפדרלי מפרסם. מאז שנת 1993 הממשל הפדרלי פרסם 101,380 רגולציות חדשות. מחקר של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון מצא שמאז 1960 מספר העובדים בגופים הרגולטוריים קפץ מ-57,000 ל-277,000.

הבעיה שהרגולציות מצטברות ונערמות בלי בדיקה. מחקר של חברת הייעוץ דלוייט מצא ש-68% מהרגולציות הפדרליות לא עודכנו אפילו פעם אחת, ו-17% עודכנו רק פעם אחת. לעומס הזה יש מחיר. לפי הבדיקה של "עשרת אלפים דיברות" עלות הרגולציה הפדרלית בלבד (לא כולל מדינתית ומקומית) מוערכת בכ-4.1 טריליון דולר בשנה (4,000 X מיליארד דולר).

עצם הכמות היא בעייתית. פיליפ האוורד טוען ש"עודף רגולציה יכולה לגרום לאותה תוצאה כמו חוסר ברגולציה. אנשים מאיטים, הם מתנהגים בצורה מגננית, מפסיקים ליזום פרויקטים כי הם מוקפים בסיכונים משפטיים ובמחסומים בירוקרטיים".

איך עושים סדר ברגולציה?

צריך כללים כדי לחיות בעולם המודרני וכדי לנהל סיכונים. השאלה היא האם כל הכללים שהוספנו לאורך השנים נחוצים והאם כולם מוצלחים? סטטיסטית אפשר להמר שחלק לא. כי דברים משתנים, חוקים הופכים ללא רלוונטיים וחלקם לא היו מאוד מוצלחים מלכתחילה. אין לי ספק שחלק מהרגולציה נחוצה וגם עומדת במבחן עלות-תועלת. אבל כנראה שחלק ניכר מהרגולציה צריכה ניעור ורענון. זו הזדמנות לעשות ניקוי יסודי, כמו לפני פסח. לעבור על כל הרגולציות, לבחון אם צריך אותן, אם ההוראות שלהן הגיוניות והאם אין סתירות ביניהן.

בישראל יש תכנית חמש-שנתית לצמצום 25% מעלויות הבירוקרטיה. זו הפעם הראשונה שעושים מיפוי של הרגולציה ובוחנים איזה אבק הצטבר עליה.

חלק ממדינות ארצות הברית החליטו לקדם רפורמות מקיפות. למשל, בוירג'יניה יש תכנית שלוש-שנתית עם יעד של 25% הפחתה וגם ניו ג'רזי הפעילה תכנית לבחינה ולרענון הרגולציה שלה. ויש גם דוגמאות יותר אגרסיביות, כמו איידהו שהחילה סעיפי שקיעה על כל הרגולציה שלה.

מדינות אחרות בארה"ב החליטו לרכז מאמץ על סוג ספציפי של רגולציה. דוגמה בולטת היא בחינה של רישיונות לעיסוק במקצוע. בארה"ב צריך רישיון כדי להיות חופף שיער, צבע ואפילו מעצב פנים. לפי נציבות הסחר הפדרלית 30% מהמשרות בארה"ב מחייבות רישיון ממשלתי. בשנות ה-50, רק 5% מהמשרות הצריכו רישיון ממשלתי. הבית הלבן בתקופת אובמה פרסם דוח שמתח ביקורת על ריבוי הרישיונות לעסוק במקצועות וקרא לבחון אותם. מדינות כמו נברסקה מבצעות בחינה רוחבית של הרישיונות שנדרשים כדי לעסוק במקצועות שונים.