מה היה קורה אם היינו יכולים להיות בלתי נראים?

או מה יקרה אם נוכל לקרוא מחשבות? או להנדס גנטית בעלי חיים ללא הגבלה?

מה יהיו ההשפעות של טכנולוגיות כאלו על החברה? ואיזו מדיניות או רגולציה נצטרך במקרים כאלו?

ממשלה שנערכת מראש לשינויים

רוב המדינות לא מתעסקות בשאלות של "מה אם" (what if), אלא עוסקת בפתרון הבעיות הקיימות. הן לא פנויות לחשוב על הבעיות והדילמות של העתיד, גם אם הן נמצאות ממש מעבר לפינה. אבל יש יוצא דופן: למחלקת המחקר של הפרלמנט האירופי יש יחידה לחיזוי טכנולוגי בשם STOA. הם חוקרים מגמות ומנסים לחזות מגמות, צרכים ובעיות עתידיות – כדי להתכונן אליהן מראש.

הרעיון שמנחה אותם הוא שמדע, מדיניות וחברה משפיעים אחד על השני כל הזמן. לכן הפרלמנט של האיחוד האירופי הקים את היחידה לחיזוי טכנולוגי. אחד הפרויקטים המעניינים שלהם הוא שבכל חודש הם מפרסמים ניתוח של תרחיש עתידי (what if). הם בוחנים מה הסיכוי להתפתחות טכנולוגית כזו, מתי היא עשויה להתרחש – ומה יהיו ההשפעות שלה. ואחד הדברים המרשימים הוא שהם הגדירו מתודולוגיה ברורה לחיזוי של שינויים טכנולוגיים ושל ההשפעות החברתיות שלהם. מידי פעם אני אציג כאן חיזוי שהם ביצעו.

מה אם היינו יכולים להפוך לבלתי נראים?

נראה לי שבתור ילדים לכולנו יצא להשתעשע ברעיון של להיות בלתי נראים. כנראה שזה אחד מכוחות העל הפופולארים ביותר, לצד היכולת לעוף ולקרוא מחשבות.

נראה שבתוך מספר שנים זה יהפוך מפנטזיה למציאות. כן, בעתיד הקרוב נוכל להיות בלתי נראים. מדענים כבר הצליחו לייצר גרסאות ראשונות של "גלימת היעלמות" (ע"ע הארי פוטר) שיכולה להפוך אנשים לבלתי נראים. לצד הפנטזיה צריך לחשוב על הבעיות שטכנולוגיה כזו עלולה לייצר ואיזו מדיניות נצטרך.

טכנולוגיות חדשות בתחומי הפיזיקה והנדסת החומרים מאפשרות לעשות דברים שבעבר היו נשמעים כמו דימיון פרוע. אחת המגמות הדרמטיות בעולם המדע היא מטא-חומרים (Metamaterials), חומרים סינטיטיים שהמבנה המולקולרי שלהם הונדס באמצעות ננו טכנולוגיה כדי להשיג תכונות מסויימות. התכונות האלו יכולת לשנות את כללי המשחק, למשל – לייצר חומרים בלתי נראים. גם שימוש בחומרים ביולוגים יכול לאפשר להפוך להיות בלתי נראים.

מה זה אומר "להיות בלתי נראה"? אם אנחנו רואים או מזהים עצם, זה אומר שלאותו עצם יש "חתימה". הוא מיצר אנרגיה (קול, אור, גלים אלקטרומגנטיים) או משבש אנרגיה (מחזיר אור, מהדהד קול או משבש תדר אלקטרומגנטי). ולכן כמו שיש הרבה דרכים "לראות" (לזהות עצם) יש כל מיני דרכים להיות "בלתי נראה": מפני אור (הראיה הרגילה), קול (מה שווה שאי אפשר לראות אותך, אם אפשר לשמוע אותך הולך), חום, סונר, קרינה אלקטרו מגנטית (מכ"ם) ועוד.

גם החוקרים וגם המגזר הפרטי כבר שם. הניתוח של STOA מתחיל בהערכה של השווי הכלכלי של השוק לטכנולוגיות של "בלתי נראות": ב-2016 הוא היה בהיקף של 300 מיליון אירו בשנה והם העריכו שעד 2025 הוא יגדל ליותר מ-2 מיליארד אירו בשנה (פי 7 או יותר).

אז איך יראו החיים שלנו כשטכנולוגיות של "בלתי ניראות" יתחילו להתפשט? הנה כמה יתרונות וחסרונות שאולי יצריכו רגולציה.

הזדמנויות

אחד העקרונות של ניהול סיכונים הוא שאין מצב עולם של אפס סיכון וכל פעילות כרוכה בסיכונים. אז בטכנולוגיה פורצת דרך כמו בלתי נראות – יש גם הזדמנויות וגם סיכונים.

אני מודה שלא מצאתי הרבה יתרונות חוץ מהעבודה שזה יהיה סופר מגניב להיות בלתי נראה. לדעתי יש שלושה יתרונות מרכזיים לאפשרות להפוך דברים לבלתי נראים.

1. מניעת מפגעים ומטרים
אפשר להשתמש בבלתי ניראות כדי להעלים דברים שאנחנו לא רוצים לראות. למשל, להסתיר מבנים מכוערים. במקום לכסות אותם – אפשר פשוט להעלים אותם. למשל, אם ארובות של תחנת כוח מכערות את הנוף – נהפוך אותן לבלתי נראות.

2. בניה חכמה
ברגע שחומרי הבניה שלנו יכולים להיות בלתי נראים, נפתחות לנו שפע של הזדמנויות. למשל בנייה מבטון ופלדה שלא חוסמים אור ואז כל קיר יכול להיות חלון. זה לא רק אסתטי, תחשבו על החיסכון האנרגטי (גם בתאורה וגם בבידוד). יש התלהבות רבה סביב תאי פוטוולטריים שקופים, שיכולים להפוך כל חלון למייצר חשמל. חומרים שקופים יקחו את המהפכה הזו עוד יותר קדימה. עוד אפשרות היא בניה שלא יוצרת בעיות אקוסטיות.

3. אי הפרעה לתקשורת
אם יהיו לנו חומרים שלא חוסמים גלי רדיו – זה יאפשר לשפר שידורים וקישוריות של אמצעי תקשורת (אין קליטה במעלית). יתרון שקשור זה הוא שאם אין חומרים שחוסמים את השידור – אפשר לשדר בעוצמה פחותה. זה יאפשר לחסוך באנרגיה וגם לחשוף את הציבור לקרינה נמוכה יותר – יתרונות בריאותיים וסביבתיים.

סיכונים

עכשיו בואו נדבר על סיכונים וחסרונות. וכאלו יש לדעתי הרבה. לפני שמדברים על פשיעה, צריך להציג את הסיכון הבסיסי והשכיח ביותר – תאונות.

1. תאונות
אם אנחנו הופכים עצמים (כולל אנשים) לבלתי נראים – נוצר סיכון מוגבר להתנגשות. אם אני לא יכול לראות מכונית או בניין או מטוס – אני עלול להתנגש בו. זה נכון גם לגבי בלתי נראות חזותית וגם לגבי בניין שלא יופיע על מכ"ם (כי רצינו שלא יחסום שידורי רדיו. זה הסיכון ה"טריויאלי" שלדעתי יהיה הכי שכיח וייצר הכי הרבה בעיות. הוא פחות צבעוני מפשע או טרור, ולכן כנראה יוזנח, אבל לדעתי זה הסיכון המרכזי שהטכנולוגיה צפויה לגרום. הסיכון הזה קיים באופן מובנה בשימוש בעצמים בלתי נראים, בלי קשר לסוג השימוש.

2. פרטיות
כשנתחיל להשתמש בחומרים בלתי נראים – אור, קול וגלי רדיו יוכלו לעבור דרכם. למשל, קיר שאפשר לראות דרכו. זה ייצור פתח לפגיעה קשה בפרטיות, כי אותם חומרים לא יספקו לנו חציצה ובידוד שכיום מגן עלינו. ואז אולי נרצה (או נחייב) שילוב בין חומר בלתי נראה לחומר חוסם – נגיד לכל קיר בלתי נראה יתלוו קיר שחוסם קרני אור או שמכיל בידוד אקוסטי.

3. פשיעה וביטחון
אם מישהו יכול לחדור פיזית בלי שנדע את זה – זה פותח מגוון אנסופי של האפשרויות לגרום נזק. זה לא רק להיכנס לבנק ולגנוב כסף אם אני באמת בלתי נראה, זה ממש קל לרגל אחרי אנשים או להיכנס לקלפי ולהטיל מעטפות באין מפריע (או פשוט לגנוב את תיבת הקלפי כולה). ועדיין לא אמרנו כלום על טרור (כמה קל לחדור למתקן רגיש כשאי אפשר לראות אותי). דמיינו כמה משעמם היה סרט "משימה בלתי אפשרית" אם איתן האנט (טום קרוז) היה יכול להיות בלתי נראה.

וזה לא רק להפוך אנשים לבלתי נראים אלא גם עצמים, כמו כלי נשק. אם יש לי אקדח שלא ניתן לזהות אותו – אוכל להכניס אותו למקום מאובטח. למשל לעבור את האבטחה בשדה התעופה עם נשק או חומרי נפץ. תיאורטית מדובר על קץ עידן האבטחה.

ומילה על משפטי בין-לאומי. בדיני לוחמה אנחנו מבחינים בין לוחמים לאזרחים. הכלל הבסיסי הוא שמותר לפגוע בלוחמים וצריך להימנע מפגיעה באזרחים. אבל בעולם של נשקים בלתי נראים – הגבול הזה מאוד מטושטש (ועדיין לא דיברנו על חיילים בלתי נראים).

4. להמציא מחדש את דיני הראיות
הוכחות במשפט פלילי ואזרחי מבוססים על דיני ראיות. איך מוכיחים עובדה? מציגים מסמך, תמונה או עדות של אדם שהיה עד לאירוע. נצטרך להתאים את דיני הראיות לעולם שבו פשע מבוצע על-ידי אדם בלתי נראה או באמצעות נשק בלתי נראה. או אם הצלחתי למסך את זירת הפשע לחלוטין, או להסתיר את הגופה. זה נשמע כמו מדע בדיוני אבל חלק מזה עלול לקרות בתוך עשר שנים. ואז נצטרך לכתוב חוקי ראיות שמתאימים לזה (תוספת למשפטנים: מה עושים עם נטלי ההוכחה בעולם כזה?).

5. בין צבאי לאזרחי
אם הטכנולוגיה תהיה יקרה או מורכבת מאוד – היא כנראה תשתמש בעיקר שחקנים עשירים מאוד. למשל, היא תהיה בשימושים צבאיים וביטחוניים. למשל, מטוסי חמקן באמת בלתי נראים, טנקים שלא ניתן לזהות במכ"ם או טכנולוגיה סטייל ג'יימס בונד שישמשו סוכנים של ארגוני ביון. במובן הזה אפשר לחשוב על האפשרות להיות בלתי נראים כמו טכנולוגיה גרעינית. זה מאוד מורכב ויקר להשתמש בה ולכן היא תיוותר בידי קבוצה מצומצמת יחסית של גופים.

מאחר שמדבר בטכנולוגיה עם יישומים צבאיים ופליליים – תוצאה רגולטורית די וודאית היא שתהיה הפרדה בין שימוש אזרחי לשימוש צבאי. זו רגולציה שקיימת כבר היום: יש רגולציה על טכנולוגיה דו שימושית (צבאית/ אזרחית). הייצוא טכנולוגיה ומוצרים דו שימושייים מוגדר באמנת וואסנר. בישראל יש הוראת מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשיה שהגדירה את מסגרת הפיקוח על יצוא דו-שימושי: משרד הביטחון מפקח על יצוא לשימוש ביטחוני ומשרד הכלכלה והתעשיה מפקח על יצוא לשימוש אזרחי.

העתיד תחת גלימת ההיעלמות

ולסיום צריך להזכיר שהדימיון וכוח החיזוי שלנו מוגבלים. הפרויקט של פרלמנט האיחוד האירופי ראוי וחשוב. אבל צריך להיות צנועים ולזכור שהמציאות כנראה תפתיע אותנו ונצטרך להיות גמישים ולהתאים את המדיניות תוך כדי תנועה.

איך צריכה להיראות הרגולציה בעולם כזה? קשה לי לומר. אבל די ברור שאנחנו נהיה מוכרחים לעשות שינויים בדיני תכנון ובניה, ברגולציה הסביביתית, בחוקי הגנת הפרטיות, בחקיקה הפלילית, בדיני הראיות ואפילו במשפט הבין לאומי.

להיות בלתי נראה נשמע נהדר אבל כנראה שזה יעשה כאב ראש להרבה אנשים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s