נמרים, רגולציה וחיות אחרות

הצעת חוק חדשה בארה"ב מבקשת לאסור על אנשים פרטיים להחזיק אריות, נמרים, טיגריסים, צ'יטות, יגוארים וחתולים גדולים אחרים. בשביל להחזיק נמרים ואריות תצטרכו לקבל רישיון ממשרד החקלאות האמריקאי (USDA).

מעבר לחובת הרישוי להחזיק "חתולים גדולים", יש גם חובת רישום: חובה לרשום כל בעל חיים כדי שאפשר יהיה לבצע מעקב בשגרה, או תחקיר אם תקרה תאונה. לפי הצעת החוק, גם מי שיקבל רישיון לא יהיה רשאי להרביע "חתולים גדולים".

הצעת החוק זכתה לכינוי The Big Cat Public Safety Act.

יש שתי הצדקה מרכזיות לחוק:

1. חיות הטרף הגדולות מהוות סיכון לבני אדם. למשל, בהודו נהרגים מידי שנה כ-50 איש מתקיפות נמר. אגב, מתקיפות פילים נהרגים בכל שנה כ-350 איש. אולי בגלל זה מיליונרים אמריקאים בדרך כלל לא מגדלים פילים.
2. סיכון לבעל החיים עצמו. מי שלא יודע איך לטפל בחיות בר עלול להזניח אותם ולהזיק להם.

למה הרגולציה הקיימת לא מספיקה?

הגיוני לשאול למה בכלל צריך את החוק הזה? לכאורה זה נשמע די הגיוני שיהיו מגבלות על אחזקה של חיות בר מסוכנות. די ברור שנמר הוא חיה הרבה יותר מסוכנת מחתול.

אבל מסתבר שהחוק הזה נועד לסגור פרצה די רצינית ברגולציה האמריקאית.

כיום החוק המרכזי על הנושא הוא ה-Endangered Species Act (ESA). ה-ESA אוסר על אנשים לתפוס ולקחת ("taking") מינים מאויימים או בסכנת הכחדה. חוק משלים הוא ה-Captive Wildlife Safety Act, שאוסר ומגביל שינוע של חיות בר מחוץ לגבולות של מדינה.

אבל יש בשני החוקים האלו פרצה כל כך גדולה שגם נמר יכול לעבור דרכה.
ה-ESA אוסר על לכידה של חיות בר וגם אוסר סחר בינ"ל ובין מדינתי. אבל הוא לא אוסר סחר בתוך אותה מדינה והוא לא מגביל אחזקה או הרבעה.
במילים אחרות – לפי החוק הקיים, אם אתם חיים בארה"ב ויש לכם נמר או אריה – אתם לא יכולים לקחת אותו למדינה אחרת, אבל בהחלט מותר לכם לגדל אותו, להרביע אותו (כך שיהיו לכם גורי נמר) וגם למכור אותם כל עוד זה בתוך אותה מדינה.

חשוב לומר שזה לא וואקום מוחלט. עד עכשיו התייחסנו רק לרמה הפדרלית. וזה אומר שהאחריות לקבוע מגבלות על אחזקה, הרבעה וסחר בחיות בר – הייתה של המדינות.

לפי דוח משנת 2019, יש בארה"ב ארבע מדינות בלי שום רגולציה על חיות מסוכנות ושש מדינות נוספות לא אוסרות לגדל חתולים גדולים כחיות מחמד.

מי מתנגד להצעת החוק?

יש שלוש קבוצות מרכזיות שמתנגדות להצעת החוק.

הקבוצה הראשונה – המשוגעים לדבר. אנשים שעד היום גידלו אריות, נמרים וטיגריסים כחיות מחמד. אולי תגידו שזו זכותם לסכן את עצמם ולהיטרף, אבל צריך לזכור שהטיגריס יכול לטרוף גם אנשים אחרים.

הקבוצה השנייה היא השקטה, זו שלא שומעים עליה. אלו הסוחרים שהעסק שלהם יפגע מהאיסור הזה. הם כנראה יפכו מסוחרים למבריחים.

הקבוצה השלישית היא גני חיות קטנים, שטוענים שחלק מן ההגבלות על חזקה והרבעה של חתולים גדולים, יקשו עליהם מאוד. ההתנגדות שלהם היא ברמת המיקרו ואין להם התנגדות עקרונית לחוק.

אמא, למה אין לנו נמר?

בישראל המצב הרבה יותר ברור וחד משמעי. החוק להגנת חיות הבר קובע שצריך לקבל אישור ממשלתי כדי לסחור, להעביר או להחזיק חיית בר.

וצר לי לאכזב אתכם, אם תכננתם להתחכם כי ההגדרה של חיית בר מאוד רחבה: "יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, או כל חלק ממנו, או תולדה שלו, שמקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם".

בקיצור, אם אתם רוצים לגדל נמר או אריה כחיית מחמד, אתם צריכים לעבור לארה"ב ולעשות את זה מהר לפני שמעבירים את החוק החדש.