בארה"ב כל אזרח צריך לדווח על ההכנסות שלו לרשויות המס (IRS) בטופס מפורסם שמספרו 1040. למרות שזו חובה שכל הציבור צריך לבצע – רוב האנשים לא יודעים איך כי מאוד מסובך להכין את הדיווחים האלו. ולכן לאורך השנים צצו יועצים וחברות שהציעו לעזור (בתשלום) בהכנת דיווחי המס.
עד כאן סיפור סטנדרטי. אבל כאן נכנס הטוויסט. במשך שנים הממשל בארה"ב לא קידם רפורמות שיפשטו את הדיווחים ויקלו על אזרחים. להיפך, עם השנים, המצב רק התדרדר.
בירוקרטיה יקרה
האמריקאי הממוצע משקיע שמונה שעות ו-110$ כדי למלא את הדיווחים. הכסף מיועד בעיקר לתשלום לאותם יועצים וחברות שקמו בגלל הבירוקרטיה הממשלתית. הזמן מושקע באיסוף נתונים ומסמכים שה-IRS דורש, למשל הכנסות, משכורות, הפרשות, הוצאות ועוד (למרות שאת רוב המידע יש לרשויות המס ממקורות אחרים). כל עצמאי בישראל מכיר את הטרטור הזה.
התגובה הפופולארית היא לבקר את הממשלה –ה-IRS מיושן ולא יעיל.
אבל המציאות הפוכה לגמרי. אפשר לפשט את המילוי וההגשה של דיווחי המס וה-IRS מכיר את הפתרונות. אבל יש שני גורמים שמונעים רפורמה כזו: החברות שמתפרנסות מהכנת הדיווחים ופוליטיקאים שמשתכנעים מהר מידי שתוספת רגולציה היא הפתרון לכל בעיה.
איך לפשט את מערכת המס?
יש ל-IRS את כל המידע שרוב האמריקאים צריכים לדווח. רוב הציבור הם שכירים או עצמאים קטנים. חלק מהמידע מגיע ל-IRS בערוצים אחרים ויש פרטים שלא צריך לדווח מחדש כל שנה (כמו כתובת, מקום עבודה, משכורת חודשית וכו'). ל-IRS יש גם נתונים יותר מורכבים כמו שיעור הריבית שכל אזרח משלם על המשכנתא שלו.
כבר היום ה-IRS יכול לשלוח לכל אזרח טיוטה של דוח המס שלו, עם רוב הפרטים מלאים. האזרח רק יתקן וישלים (למשל אם נולד לו ילד או אם היו לו הוצאות מוכרות במס). זה לא רעיון מקורי שלי, עושים את זה בספרד, בלגיה, דנמרק ואסטוניה.
באמצעות שינוי טכני קטן אפשר לפשט את ההליך לכ-40% מהאזרחים ולחסוך להם זמן וכסף בשווי של 44 מיליארד דולר בעשור.
וזה רק שינוי טכני, לפני שדיברנו על רפורמות עומק במערכת.
אז למה אנחנו לא רואים רפורמות במערכת המס?
במילה אחת – כרוני קפיטליזם (crony capitalism). טוב, זה שתי מילים.
המונח הזה מתאר שיטה כלכלית פגומה שבה אין שוק תחרותי שבו עסקים מתחרים על יצירת ערך, אלא שהעסקים מצליחים לשגשג בזכות ההשפעה שלהם על המערכת הממשלתית.
המתנגדים הגדולים ביותר לפישוט מערכת המס האמריקאית הן חברות שמסייעות להכין את הדיווחים, למשל H&R Block. ו- Intuit. עוד קבוצה שמתנגדת להתייעלות היא החברות הפרטיות שמפעילות במיקור חוץ את מערכות המחשוב הקיימות של ה-IRS, שעלולות לאבד את הלקוח הגדול שלהן במקרה של רפורמה.
המודל העסקי של החברות האלו מבוסס על שני תנאים: (1) אזרחים אמריקאיים רבים חייבים למלא ולהגיש דיווח מס; (2) תהליך הדיווח יהיה מורכב ומסובך לאדם הפשוט.
רפורמה לפישוט תהליך הדיווח תפגע במודל העסקי ולכן החברות שעוסקות בתחום מפעילות לובי מול נבחרי הציבור כדי להבטיח ששני התנאים האלו ימשיכו להתקיים.
איך למנוע התייעלות ממשלתית?
בשנת 2019 עבר בארה"ב חוק בשם Taxpayer First Act, שהיה ניסיון להובלת רפורמה שתקל על תהליך הגשת הדו"חות לרשויות המס. לפי דיווחים בעיתונות, לובי החברות הפרטיות בתחום השקיע בשנת 2018 סכום של 6.6 מיליון דולר בקידום הצעת החוק הזו והשפעה על התוכן שלה. הם הצליחו לעצב את הנוסח הסופי כך שישרת את האינטרסים הכלכליים שלהם. כנראה שזו הייתה השקעה נבונה, כי החוק החדש אוסר על ה-IRS לפתח מערכת מחשוב שתאפשר לציבור להגיש און-ליין ובחינם את דיווחי המס שלהם. הנימוק הרשמי הוא סיכוני סייבר.
אבל שימור שיטת הדיווח המיושנת ומניעה של הקמת מערכת חדשה פשוט נועד לשמר את הבעיה כדי שחברות פרטיות יוכלו לעשות כסף באמצעות מכירת שירותים לאזרחים ולממשלה. הממשלה יצרה בעיה בירוקרטית, אבל גורמים פרטיים רוצים לשמר אותה.
זאת אומרת, הייתה תקווה שה-IRS יתייעל ולכן הן פעלו לעצור אותו.
הדבר המצער הוא שנבחרי הציבור נפלו למלכודת והצביעו בעד הצעת החוק הזו כולל חברי קונגרס דמוקרטיים ורפובליקניים וגם הנשיא טראמפ שחתם על החוק.
אסטרטגיה שיטתית
התחלנו בשאלה "למה אין רפורמה לפישוט מערכת המס?" וגילינו שיש רפורמות – אבל בדיוק בכיוון ההפוך.
מסתבר שיש מי שעובד קשה בשביל לקדם שינויים מרחיקי לכת, רק שזה לא לטובת הציבור.
הרבה פעמים מדברים על עסקים שנפגעים מרגולציה או מבירוקרטיה ממשלתית. אסור לשכוח את העסקים שמרוויחים מהרגולציה ולפעמים אפילו ממש יוצרים אותה. זה משחק ציני ופוליטיקאים תמימים עלולים להיות כלי בידיים של בעלי אינטרסים שמשתמשים ברגולציה לצרכיהם.
בפוסט הבא ננסה לראות האם הפוליטיקאים בארה"ב למדו את הלקח.
הרגולטור - גיא מור 