מי אשם שמערכת המס מסובכת? (חלק 2)

בפוסט הקודם ראינו שמערכת המס בארה"ב מסובכת ולא יעילה, ושהדבר עולה לאזרחים בזמן ובכסף.

מי שמציל את אזרחי ארה"ב מהבירוקרטיה הממשלתית הן חברות פרטיות שמסייעות בהכנת דיווחי המס לציבור ומתפרנסות מכך יפה.

העסק של אותן חברות מבוסס על כך שקשה לציבור להתנהל מול הממשלה. כשה-IRS התכוון להקים מערכת מחשוב חדשה שתייעל את ההליך, החברות קידמו חוק שחסם את האפשרות לייעל ולפשט את דיווחי המס. בשנת 2019 פוליטיקאים אמריקאיים משתי המפלגות הצביעו בעד החוק הזה, ובמסווה של שיפור השירות הם עזרו לחברות מסחריות לקבע תהליך מסורבל ולא יעיל.

היום ננסה לראות האם הפוליטיקאים למדו את הלקח מהתרגיל שעשו להם בשנת 2019.

הפחד הכי גדול של חברות דיווחי המס

כדי להבין את הסיפור של היום צריך לדעת מה הכי מפחיד את החברות שמספקות ייעוץ במילוי דיווחי המס. מדובר בחברות ענק, למשל H&R Block שמעסיקה יותר מ-12,000 עובדים ומייעצת בהגשה של כ-15% מכל דוחות המס של יחידים בארה"ב.

החברות האלו לא רק חוששות מהתייעלות ממשלתית. למעשה, יש משהו אחד שמפחיד אותן אפילו יותר: תחרות.

לממשלה לא קל להתייעל ולהסיר חסמים בירוקרטיים. אבל בכל רגע יכולה לקום חברה חדשה שתספק לציבור שירות טוב יותר במחיר נמוך יותר – וזה מאוד מטריד את החברות בשוק דיווחי המס.

איך מתמודדים עם החשש מתחרות?

אפשר כמובן להתייעל, להציע שירותים איכותיים יותר או לפתח פתרונות חדשניים. אבל כל אלו הן תגובות לתחרות. מה עושה חברה שבכלל לא רוצה שיתחרו בה?

רגולציה ככלי למניעת תחרות

כבר יותר מעשור שהחברות בתחום דיווחי המס מקדמות רגולציה על עצמן. זה לא דבר חדש, כתבתי על התופעה הזו בשוק התה בישראל, בשוק הסיגריות, מטפלים במוזיקה וגם פייסבוק ביקשה שיטילו עליה רגולציה.

גם חברות דיווחי המס מנסות לשכנע את הרגולטורים ואת המחוקקים שיטילו עליהן רגולציה.

לפני עשור הן הצליחו. ה-IRS ניסה לקדם רגולציה שתחייב רישיון מראש לכל מי שרוצה לעסוק בהכנת דיווחי מס. תהליך כזה כמובן יהיה כרוך בתשלום, בחינות ולמרבה האירוניה – הגשה בירוקרטית של טפסים ל-IRS. לפי ההצעה של ה-IRS, החובה תחול גם על שחקנים קיימים, שלא יוכלו להמשיך לפעול לפני שיגישו את הטפסים ויעברו את הבחינה.

הרגולציה הזו מיועדת לשרת חברות ענק כמו H&R Block בשלוש דרכים:

ראשית, להוציא מהשוק מתחרים קטנים – למשל יועצים שעובדים במשרה חלקית – שלא מסוגלים להתעסק עם הבירוקרטיה. רגולציה בדרך כלל מקשה יותר על הקטנים והחדשים.
שנית, להקשות על עסקים חדשים – ליצור חסם כניסה שימנע ממתחרים חדשים להיכנס ולהתחרות בחברות הקיימות.
שלישית, לייצר מקור הכנסה נוסף. אם צריך לעבור בחינות מקצועיות, עובדים חדשים יצטרכו קורס הכנה. אני מוכן
להתערב שאם ה-IRS יחייב בחינות, חברות כמו H&R Block יתחילו להציע קורסים בתשלום.

בקיצור – הרגולציה שה-IRS הציע היא בדיוק מה שהחברות הגדולות רוצות. הוא נתן להן את הנשק האולטימטיבי נגד מתחרים.
האם ה-IRS הבין מה הוא עושה ומה יהיו ההשלכות של הרגולציה על התחרות בענף? אני מהמר שלא. נחזור לזה.

עיכוב קטן בדרך

בשנת 2014 היוזמה של ה-IRS נבלמה אחרי הליך משפטי ממושך. בית המשפט קבע שאין ל-IRS סמכות חוקית לקבוע רגולציה של הסדרת מקצוע וביטל את הרגולציה.

אבל זה ממש לא הסוף מבחינת החברות שמעוניינות ברגולציה הזו.
לפני חודשיים ממשל ביידן הודיע שבכוונתו לקדם חקיקה שתעניק ל-IRS סמכות לקבוע רגולציה של הסדרת מקצוע. החוק הזה מיועד להתגבר על פסיקת בית המשפט.

נציגים של ממשל ביידן הסבירו באריכות שצריך לקבוע את רגולציה על יועצים לדיווחי מס כי מדובר בשוק לא מוסדר ("מערב פרוע") עם בעלי מקצוע לא מקצועיים. חשוב כמובן להגן על האינטרסים של הציבור, אבל חברות שמקדמות רגולציה לצרכיהן תמיד משתמשות באינטרס לגיטימי כדי לקדם את האג'נדה שלהן. וברגע שהחברות המפוקחות מזמינות רגולציה – צריך להיות מאוד חשדניים.

האם האמריקאים למדו את הלקח?

נראה שלא. נראה שממשל ביידן נחוש לקדם רגולציה על מקצוע ייעוץ דיווחי המס, גם אם זה ישרת בעיקר את חברות הענק שפועלות בתחום. חשוב להדגיש – אין לי התנגדות לצורך ברגולציה בתחום הזה או בתחומים אחרים, אבל הספונסר של החוק הזה הוא שחקן מסחרי עם אינטרס מאוד ברור.

אם הרגולציה תביא להפחתה של התחרות ותאפשר לחברות הגדולות בתחום להעלות מחירים ב-10% (לא תרחיש מופרך) זה יעלה לציבור האמריקאי כמה מיליארדי דולרים בשנה. עלות שחייבים לשלם כדי להגיש את דיווחי המס. זה בעצם כמו עוד מס.

מה שעצוב זה שהממשלה עושה את העבודה המלוכלכת בשביל חברות ענק שלא רוצות תחרות.

מה אפשר לעשות?

הערתי קודם שלא בטוח שה-IRS חשב על החסרונות של ההצעה שלו, למשל איך היא תפגע בתחרות. לדעתי זה המפתח.

אי אפשר לקבוע כללים גורפים שיאסרו על הטלת רגולציה, המציאות לא כזו פשטנית.
אבל אפשר לחייב כל רגולטור לבצע תהליך מסודר לפני שהוא מקבל החלטה שתשפיע על מיליוני אנשים. למשל – להוכיח בעזרת נתונים שבאמת קיימת בעיה (אחרת בכלל לא צריך רגולציה), לשים על השולחן כמה חלופות, ואז לבחון את היתרונות והחסרונות (תועלות ועלויות) של כל חלופה.
ניתוח כזה צריך להתייחס גם להשפעות הישירות של הרגולציה אבל גם להשפעות אחרות – למשל השפעות על התחרות ועל עסקים קטנים, השפעות על הסביבה, השפעות חברתיות והשפעות על חדשנות טכנולוגית.

ודבר אחרון – אי אפשר לעשות את הניתוח הזה בראש. זה צריך להיות ניתוח רציני שיפורסם לציבור.
אם הניתוח יצביע על כשל משמעותי – למשל שהרגולציה תפגע מאוד בתחרות – יהיה קשה לקדם את הרגולציה הזו. ואם הדוח יהיה חלול וסתמי – אפשר יהיה לדעת שמנסים להסתיר פה משהו.

קיימת שיטה לביצוע ניתוח כזה, היא נקראת "רגולציה חכמה" (באנגלית RIA – Regulatory Impact Assessment).
החדשות הרעות? מסורתית רשויות המס היו פטורות מהשיטה הזו בגלל כל מיני הסברים שבעיני לא ממש משכנעים. ולכן ה-IRS לא עשה כזה ניתוח ב-2010.
החדשות הטובות? בשנת 2018 נחתם מזכר בין הבית הלבן למשרד האוצר,    שלפיו רשויות המס יתחילו לעבוד לפי השיטה הזו.
אז יש סיכוי שהפעם מישהו יעשה שיעורי בית לפני שהוא מטיל רגולציה שמשרתת את קבוצות האינטרס החזקות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: