עבור מי תוכננה העיר יוסטון?

במהלך הסגרים של הקורונה הוגבלנו לרדיוס של 100, 500 או 1,000 מטר מהבית שלנו. ובעצם נאלצו לגלות מה יש בסביבה הקרובה של הבית שלנו. פתאום התחלנו ללכת ברגל בערים שלנו.

כדי לוודא שאנשים לא מפרים את הסגר המשטרה בישראל הקימה מחסומים. בארה"ב ובאירופה הערים עצמן סגרו רחובות לתנועת מכוניות כדי לא לאפשר לאנשים להגיע למשרדים, קניונים, בתי קולנוע ומקומות אחרים של התקהלות.

מי שבלטה לרעה זו יוסטון, טקסס. גם עיריית יוסטון ניסתה להגדיר שרחובות מסוימים יהיו מוגבלים רק להולכי רגל – אבל למעט פיילוט אחד, זה לא קרה. גם במהלך הסגר, המכוניות המשיכו לשלוט ברחובות.

הרגולציה התכנונית

יוסטון לא חריגה.

כשהמתכננים היו צרכים לבחור בין הולכי רגל למכוניות – הם בחרו במכוניות. שוב ושוב. למה הם עשו את זה? מה היה האינטרס שלהם?

בדרך כלל הטיעון בעד רגולציה הוא שאם נאפשר חירות מוחלטת – יתקבלו החלטות מזיקות. זו גם ההצדקה מאחורי הרגולציה של תכנון ובניה. למשל, חשוב שתהיה רגולציה כדי שהתכנון לא ישרת אינטרסים צרים  אלא יתרום לסביבה אורבאנית בריאה.

רק שביוסטון הרגולציה עובדת הפוך. היא מקדמת ותומכת בנהיגה.

למשל, הרגולציה קובעת את המרחק המינימלי של בניינים אחד מהשני, ואת המרחק המינימלי בין בניינים לבין הכבישים ברחובות. זה כמובן מגדיל את מרחקי ההליכה ומקשה על הולכי רגל.

הרגולציה גם נותנת עדיפות למקומות חניה על פני תשתיות לתחבורה ציבורית ושבילי אופניים. למשל, בהרבה פרויקטים יש תקן חניה מינימלי – שמחייב יצירת חניוני ענק. על ההשפעות של תקני חנייה מינימליים כתבתי בעבר. ואולי הדוגמה הכי משונה – במקרים רבים התחזוקה של המדרכות היא באחריותם של יזמים פרטיים ולא באחריות העירייה.

הרחובות של יוסטון

אז הרחובות של יוסטון רחבים. יש המון נתיבים. והמון כבישים מהירים עם מחלפים ענקיים.
נהדר, למכוניות. להולכי רגל, זאת אומרת, בני אדם, קצת פחות.

חוץ ממדרכות, קרבה בין מקומות שונים, עוד דברים הלכו לאיבוד. למשל, צל ברחובות (מי צריך צל כשהוא במזגן של הרכב?)

זה לא רק לא נעים. תחקיר שפורסם בשנת 2018 מצא שיוסטון היא עיר קטלנית במיוחד. ולא רק עבור הולכי רגל, אלא גם עבור נהגים ונוסעים ברכבים. לפי התחקיר, בכל שנה נהרגים כ-640 איש ונפצעים כ-2,850 איש ברחובות יוסטון.

בעקבות החשיפה, עיריית יוסטון אימצה מדיניות לצמצום מספר התאונות והנפגעים. הם התקינו מעברי חצייה חדשים, עוד רמזורים בצמתים ואפילו פעלו לתיקון ולהרחבה של המדרכות בעיר. בשנתיים האחרונות, עיריית יוסטון החלה לבחון ולתקן רגולציה עירונית כמו תקני החנייה המינימליים. בשנת 2020, העירייה העבירה רגולציה חדשה בשם Walkable Places and Transit-Oriented Development Ordinances. הרגולציה הזו מעודדת פיתוח רחובות בצורה ידידותית להולכי רגל, תוך התחשבות בתכנון התחבורה הציבורית.

מצד שני, קשה להיגמל מהרגלים רעים. במקביל, העירייה ממשיכה לקדם ולממן תכנית להרחבת כביש בין מדינתי עצום שיעבור בשכונות מגורים.

בין בריאות לבטיחות

פתחנו את הפוסט הזה עם סיפור על תקופת הקורונה.

בעיני יש כאן הרבה אירוניה. בשנת 2020 כל העולם היה בהיסטריה סביב הקורונה. מדינות וערים הטילו סגרים כדי לצמצם הדבקה ותמותה. אבל עיריית יוסטון לא הצליחה להגביל את תנועת הרכבים. אותם רכבים המשיכו לנסוע ואנשים המשיכו להגיע למרכז העיר. אלו אותם רכבים שגורמים למספר רב של תאונות דרכים והרוגים. התכנון הלקוי פגש את יוסטון גם בעת חירום.