פאנל סולארי על כל גג – התכנית של ממשלת אוסטרליה

אוסטרליה היא מהמדינות המובילות בפריסת פאנלים סולאריים לייצור חשמל (PV). על הגגות של רבע מהבתים מותקנים פאנליים סולאריים. הפריסה הנרחבת היא תוצר של החלטה מכוונת לצמצם פליטות פחמן דו חמצני כחלק ממדיניות האקלים ברמה הפדרלית של אוסטרליה.

הקו הזה מאוד הגיוני. אם אתם שואלים אותי – לפני שרצים להתקין מערכות סולאריות ענקיות בשטחים פתוחים – צריך להתחיל בגגות של בתים. ככה גם לא פוגעים בטבע וזה גם קרוב למקום הצריכה (ומונע איבוד אנרגיה בהולכה).

איך ממשלת אוסטרליה מצליחה לפרוס כל כך הרבה פאנליים על גגות? מסתבר שהתשובה היא – לא ממשלת אוסטרליה.

כוחו של השלטון המקומי

כשמדברים על סוגיות גדולות אנחנו נוטים לחשוב על פתרונות גדולים. וכשמדובר על סוגיות גלובליות כמו אקלים – אנחנו מיד מניחים שהדרגים הכי בכירים של ממשלות צריכים לפעול.

אז באוסטרליה זה עובד הפוך.

הם השיגו יותר אפקטיביות בזכות פיזור לדרגות נמוכות יותר של הממשל. במקום שהממשלה הפדרלית של כל אוסטרליה תקדם את פריסת הפאנלים על גגות – מי שעושה את זה הן המדינות והטריטוריות שמרכיבות את אוסטרליה יחד עם השלטון המקומי.

זה לא שאין לממשל המרכזי מדיניות בנושא. החוק הפדרלי (Renewable Energy (Electricity) Act of 2000) קובע יעדים למעבר לאנרגיות מתחדשות.
אבל לשלטון המקומי יש תפקיד מאוד מאוד מרכזי.

היעדים השאפתניים ביותר לפריסת פאנלים סולאריים הוצבו על-ידי המדינות והמחוזות. וגם היישום מבוצע ברמת השלטון האזורי והמקומי – שהציע הלוואות בתנאים משופרים כדי לסייע ולעודד התקנת פאנלים על גגות. לדוגמה, מדינת דרום אוסטרליה ומדינת New South Wales נחשבות למובילות בקביעת מדיניות התמריצים להתקנת פאנלים.

גם בשלטון המקומי התקבלו החלטות לבצע צעדים שונים בתחום האנרגיה. למשל, יותר מ-100 קהילות התחייבו לעמוד ביעדים אגרסיביים לצמצום פליטת הפחמן ולמעבר למקורות אנרגיה מתחדשים.
חלק מהיעדים האלו יותר אגרסיביים ממה שהייתם מצפים. כולנו מכירים את הסיסמאות על מעבר לכלכלה של אפס פליטות פחמן עד שנת 2050. אז קהילה מקומית אחת התחייבה להסתמך רק על אנרגיות מתחדשות החל משנת 2022. נכון לעכשיו יש פאנלים סולאריים על 55% מהבתים שם. כיום הם רחוקים מהיעד הקיצוני הזה. אבל זה ממחיש כמה הרמה המקומית דומיננטית ושזה לא רק משחק של השלטון המרכזי.

אבל הפתרון הוא לא רק השלטון המקומי.

לפעמים המדיניות הממשלתית היא חלק מהבעיה, שצריך לפתור.

לתקן את הרגולציה

כשהאוסטרלים החליטו שהם הולכים על שינוי דרמטי של משק האנרגיה, הם גילו שיש הרבה חסמים רגולטוריים להתקנת פאנלים סולאריים.

וגם פה השלטון המקומי הוא שחקן מרכזי – הם פישטו את התהליך לקבלת היתר להתקין פאנלים סולאריים על גגות ולחיבור שלהם לרשת החשמל. בחלק מאוסטרליה בעלי בתים בכלל לא צריכים לקבל אישור מראש כדי להתקין פאנל סולארי על הגג שלהם (עם חריג אחד – במקרה שהבניין מוגדר כמבנה לשימור).

באופן מסורתי כשאדם או עסק מזמין פקח לבצע ביקורת לפי החוק הוא צריך לשלם אגרה על הביקורת. אז עוד דבר יפה שהם עשו זה להעניק פטור מאגרות שנגבות על ביקורות פיקוח.

בעיות בטיחות

אבל לא הכל מושלם (וגם לי יש ביקורת על הסתמכות רבה על אנרגיה סולארית).

למשל, דוח ביקורת על רגולטור האנרגיה האוסטרלי מצא מספר רב של בעיות בטיחות בהתקנה של פאנלים סולאריים על גגות. אחת הבעיות הנפוצות היא שריפות שנגרמו בגלל התקנה לקויה של הפאנלים ושל החיבור שלהם לרשת החשמל. זה לא חוכמה להתקין פאנלים במהירות אבל לייצר סיכון בטיחותי לאותם בתים.

וגם כאן אפשר לראות את הצד הפחות מוצלח של מדיניות שנקבעת בעיקר על-ידי השלטון המקומי. אין באוסטרליה רגולציה פדרלית על נושא הבטיחות של התקנת פאנלים סולאריים. כיום רק מדינת ויקטוריה קבעה שתהיה בדיקה רגולטורית של התקנת הפאנלים הסולאריים. יתר המדינות לא דורשות כזו בדיקה ומאחר שגם השלטון הפדרלי מציב סטנדרטים מינימליים – ביתר אוסטרליה הסיכון בהחלט קיים.

ויש גם בעיות כלכליות

בעיה אחרת קשורה לאמינות של אנרגיה סולארית. כידוע, פאנלים סולאריים חייבים אור שמש וזה אומר שבלילה וכשמעונן – הם לא מספקים חשמל. באוסטרליה יש לא מעט הפסקות חשמל וההסתמכות המשמעותית על מקור אנרגיה שלא זמין באופן רציף תורמת לזה. לצערינו אין עדיין פתרונות אגירה מספיק טובים לכמויות גדולות של אנרגיה. למשל, חוות הסוללות האדירה שאילון מאסק בנה באוסטרליה – יכולה לספק חשמל לעיירה אחת למשך שעה ורבע בלבד.

ומהצד השני – בהרבה מקרים מנתקים את המערכות הסולאריות ומשביתים אותן. חלק מניתוקים הם הכרח טכני וחלק בהוראת הרגולטור. למשל, כשיש הפסקות חשמל יזומות צריך לנתק את הפאנלים הסולאריים כדי שהם לא ינזקו.

גם כשיש עודף חשמל במערכת (כי אנרגיית השמש לא רציפה ואחידה) – הרגולטור מנתק מרחוק את הפאנלים הסולאריים, כי עומס על הרשת עלול להזיק להם. הניתוק הזה גורם נזק כלכלי לבעלי הבתים שהתקינו את הפאנלים הסולאריים – כי הם השקיעו כסף בהתקנה שלהם, אבל כשהפאנלים מנותקים הם לא מייצרים חשמל ולכן לא מקבלים כסף עבורו.
יש באוסטרליה ביקורת חריפה על כך שהרגולטור פוגע כלכלית במי שהשקיע והתקין פאנלים סולאריים, כדי למנוע סיכונים זניחים.

סיכום

עם כל הבעיות, כנראה שמבחינה ניהולית האוסטרליים עושים משהו נכון.

בין 2019 ל-2020 היקף התקנת הפנאלים הסולאריים גדל ב-28% (עדיין לא מצאתי נתונים שמסכמים את 2021 אבל נראה שהם שומרים על הקצב).

וזה בולט כשמשווים למדינות אחרות שיש בהן אזורים חמים ושמשיים. למשל, אם באוסטרליה יש פאנלים סולאריים על 25% מהבתים – בארה"ב הנתון הוא רק 6% מהבתים והם מייצרים רק 1% מצריכת החשמל.

זה לא באמת מפתיע – ארה"ב לא פתרה את בעיית הבירוקרטיה סביב התקנת פאנלים סולאריים על גגות.

מצד אחד יש הרבה מה ללמוד ממשלת אוסטרליה. מצד שני, בגלל שהם חלוצים בתחום – הם גם עושים טעויות ומתמודדים עם קשיים שמדינות אחרות עוד לא נתקלו בהם בכאלו היקפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: