הקריסה הכלכלית של האימפריה הרומית

בערך בשנת 450 לפני הספירה הרפובליקה הרומית (שקדמה לאימפריה הרומית) העבירה את חוק "תריסר הלוחות". מדובר בחוק קצר שקובע את המסגרת החוקית למערכת המשפט וגם הוראות על החברה, המשפחה, המסחר ועוד.

חלק מהחוקים של אותה תקופה היו הגיוניים וחלקם שיקפו את רוח התקופה (כמו ענישה אכזרית, שמיטת חובות).

והיו גם חוקים שאפשר למצוא היום. למשל, עוד בימי קדם הייתה הגבלה על גובה הריבית שניתן לגבות על הלוואות. באזור מצרים (תחת שלטון הרומים), הריבית המירבית שמותר היה לגבות היה 12% לשנה. באזורים אחרים הריבית המקסימלית הייתה 8%. תופעה אחרת הייתה פיקוח מחירים וחלוקה של מוצרים בחינם.

מחירי החיטה ברומא העתיקה

הרפובליקה הרומית גם קבעה רגולציה של פיקוח מחירים משולב עם סבסוד ממשלתי. הממשלה הרומית רכשה בשגרה חיטה במחיר קבוע ובתקופות מחסור מכרה את החיטה לציבור במחיר נמוך יותר. כך הממשלה קבעה את המחיר בשוק בשגרה וגם סיבסדה אותו בתקופות מחסור.

בשנת 58 לפני הספירה, הרומאים עברו מרגולציה (קביעת כללים) למדיניות רווחה – והחלו לחלק חיטה בחינם לכל מי שהיה אזרח רומי.

הם חילקו בחינם מוצר בסיסי ולכן כולם לקחו. לפני אלפיים שנה היה צריך להיות מאוד טיפש כדי לסרב לאוכל, וודאי לאוכל שמחלקים בחינם. אבל יש בעיה עם הקונספט של חינם. כולם לקחו חיטה ולפעמים יותר ממה שנדרש להם. וזה יצר מחסור.

החקלאים שגידלו את החיטה ראו שהממשלה רוכשת מהם את החיטה במחיר נמוך, ושהם יכולים לקבל חיטה בחינם כמו כל אזרח. אז הם הפסיקו לגדל חיטה. בשביל מה לעבוד קשה ולגדל חיטה, אם הממשלה מחלקת לכם את זה בחינם? רק שאי אפשר לחלק חיטה אם אין מי שיגדל אותה.

והתרחשה גם תופעה נוספת – בעלי האחוזות שיחררו את העבדים לחופשי – כדי שהעבדים יהיו אזרחיים חופשיים ואז הממשלה תדאג להם למזון (באמצעות חלוקת חיטה בחינם).

עשור קדימה – בשנת 45 לפני הספירה – שליש מתושבי רומא קיבלו את החיטה שלהם בחינם מהשלטון. באותה תקופה חיטה הייתה משאב מרכזי שיקר לייצר, בניגוד לחיטה כיום שהיא מוצר מוצר בסיסי ודי זול שכמעט כל אחד יכול לקנות.

לא היה פשוט לממשלה לדאוג לאספקת חיטה בחינם לשליש מהציבור.

לכן הממשלה נקטה בכל מיני צעדים כדי להתמודד עם העלויות האסטרונומיות של אספקת החיטה. למשל, הם השתמשו בפיקוח מחירים שקבע את מחיר החיטה – כדי שהממשלה תרכוש חיטה במחיר נמוך ככל הניתן. זה לא עבד.
אז השלטונות החליטו להעלות מיסים על כל מה שאפשר – סחורות, שירותים והלוואות. רק שיותר מידי מיסים מייבשים את הפעילות הכלכלית (לא משתלם לעבוד אם רוב ההכנסה הולך לתשלום מיסים). זה בדיוק מה שקרה. והכלכלה של האימפריה נכנסה לסחרור עוד יותר חמור.

הצו שדרדר את האימפריה

משבר עוד יותר חמור התרחש במאה הרביעית אחרי הספירה. בשנת 301 לספירה הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס פרסם צו שנועד לשלוט על הכלכלה. הוא קבע את המחירים המרביים של כמעט כל מוצר שהיה קיים באותה תקופה – תבואה, בשר, ביצים, ביגוד, חומרי גלם, מתכות ועוד. באזור יוון ארכיאולוגיים מצאו לוח עם רשימת מחירים בפיקוח. היו ברשימה יותר מ-1,000 סוגי מוצרים תחת פיקוח מחירים. זה הרבה גם בהשוואה לימינו.

כדי לשלוט על כל שרשרת היצור, הקיסר גם קבע פיקוח על השכר של כל העובדים שעוסקים בייצור של המוצרים המפוקחים.
כך למשל, היה גם פיקוח על מחירי הביצים (כמו בישראל היום) וגם פיקוח על השכר לעובדים במשקים החקלאיים. אם תהיתם, העונש על הפרת פיקוח המחירים היה מוות.

אז החקלאים והיצרנים קיבלו תמורה נמוכה יותר על המוצרים שלהם וגם העובדים שלהם קיבלו שכר נמוך יותר.

הקיסר כנראה הבין שהוא גורם לכך שלא יהיה לחקלאים וליצרנים תמריץ לעבוד ולספק את המוצרים – ושהתוצאה תהיה מחסור. לכן הצו כלל איסור על אגירת מוצרים ועל רכישת כמויות מוגזמות. גם העונש היה מוות.

הקיסר הופתע לגלות שהרגולציה הנאורה שלו גרמה לתוצאות הרסניות. הוא הסכים לבטל את הצו רק אחרי שהציבור שילם את המחיר. כך כתב ההיסטוריון בן התקופה לקטאנטיוס: (תרגום חופשי שלי)

"…ואז הוא החליט לווסת את המחירים של כל המוצרים שנמכרים. הרבה דם נשפך על חשבונות זעירים וזניחים. האנשים הפסיקו להביא אספקה לשוק, כיון שלא יכלו לקבל עבורה מחיר סביר והדבר רק הגדיל את המחסור עד כדי כך שלאחר שמתו רבים על ידו, הצו בוטל."

אימפריות נופלות לאט, אנשים נמחקים מהר

האימפריה הרומית לא קרסה בגלל צו פיקוח מחירים. אבל אין ספק שהחלטות כאלו החלישו מאוד את האימפריה.
בכל מקרה, מי ששילם את המחיר אלו אנשים רגילים ולא השליטים או הקיסרים.

אני חושב שיש שיעור חשוב שאנחנו יכולים לקחת מימי הקדם של הרומאים. לפעמים יש פתרון דרסטי שנראה נכון וטוב. ואולי הוא באמת מתאים לתקופה מוגבלת, כמו זמן משבר או מלחמה.

אבל פתרונות קסם שקוסמים לנו כמו פיקוח מחירים או לחלק דברים בחינם, לא יכולים להיות מדיניות כלכלית ארוכת טווח.

לאורך זמן צעדים כאלו הורסים את החברה ואת הכלכלה שלנו. וכמו תמיד מי שישלם את המחיר – אלו החלשים.