אם הקנאביס חוקי בקליפורניה, למה השוק השחור פורח?

קליפורניה הייתה מהמדינות הראשונות בארה"ב שהעבירה חוקי לגליזציה. כבר בשנת 2016 היא קבעה שמותר למכור ולצרוך קנאביס (מכל סיבה, לא רק לשימוש רפואי).
אבל למרות שעברו קצת יותר מחמש שנים, הענף עדיין מדשדש בהשוואה למדינות אחרות בארה"ב.

ויש תופעה שמראה יותר מהכל ששוק הקנאביס של קליפורניה שבור: השוק השחור משגשג.
רוב מוכרי הקנאביס פועלים מתחת לראדר הממשלתי באופן בלתי חוקי. לפי הערכות משנת 2018 רק כ-25% ממכירות הקנאביס נעשו באופן חוקי.

אני מדגיש – מותר וחוקי למכור קנאביס בקליפורניה.
אז למה אנשים בוחרים לעשות את זה באופן שחור?
בקצרה, התשובה היא – רגולציה מחמירה, בירוקרטיה מסורבלת ומיסים גבוהים.

הרגולציה על קנאביס חוקי

נניח שהחלטתם לפתוח חנות ולמכור מוצרי קנאביס.
לפני הכל, אתם חייבים לקבל היתר מהרגולטור. כדי לקבל את ההיתר, תצטרכו לעמוד בתנאים הבאים:

1. להגיש שרטוט מפורט של החנות, שמציג את שטח החנות, כולל כל הקירות, דלתות, חלונות וכו'.
2. להגיש אישור של הבעלים של הבניין. מדובר באישור מיוחד שמוכיח שהבעלים מרשה לכם למכור קנאביס (למה? הרי זה חוקי לגמרי)
3. להגיש שטר חוב, שמיועד לאפשר פיצוי במקרה שקנאביס יושמד.
4. למלא טופס שמפרט כיצד יבוצע השינוע של הקנאביס.
5. למלא טופס על נהלי האבטחה.
6. למלא טופס לגבי נהלי בקרת האיכות על הקנאביס.
7. למלא טופס שמפרט כיצד ינוהל מלאי הקנאביס.
8. למלא טופס על שיטות המשלוח של המוצרים ללקוחות.
(זו רשימה חלקית)

וגם לאחר שהעסק שלכם יקבל היתר, הוא מחוייב לבצע בדיקות מעבדה תקופתיות של הקאנביס כדי לאתר שאריות של סולבנטים, חומרי הדברה וכימיקליים אחרים. את בדיקה מותר לבצע רק במעבדות מורשות מתוך רשימה סגורה – וזה מאפשר למעבדות המורשות לדרוש מחירים גבוהים.

ואם זה לא מספיק, עסקים שמוכרים קנאביס מחוייבים להשתמש במערכת המעקב הממשלתית Track and Trace, שמיועדת להבטיח עקיבות מלאה על הצמח משלב הזריעה ועד הצרכן הסופי. 

אלו לא כל החובות. תיארתי רק כמה דוגמאות מייצגות לדרישות שחלות על מי שרוצה לעסוק בממכר קנאביס.

מיסים מיסים

יש מיסים יעודיים שחלים על כל שרשרת הייצור והאספקה של הקנאביס.

בהתחלה, החקלאים שמגדלים את הקנאביס צריכים לשלם מס מיוחד. לא מדובר באחוז קבוע כי המס הזה תלוי בסוג המוצר (יש שיעור מס שונה לעלים, פרחים, וחלקי הצמח) וגם משתנה לפי כמות התוצרת.

לאחר מכן, חנויות הקנאביס צריכות לשלם מס בגובה 15% כשהן קונות סחורה מחקלאים ומהספקים המסחריים שלהם.

בהמשך, גם צרכני קנאביס משלמים מס קניה בגובה 8.5% על קנאביס (יש פטור לקנאביס רפואי).

שני המיסים האחרונים (על החנויות ועל הצרכנים) מייקרים את המחיר לצרכן הסופי בכמעט 25%. אם תוסיפו לזה את המס שמוטל על החקלאים – המיסים כבר עוברים את ה-30%.

כוחו של השלטון המקומי

ראינו שכדי למכור קנאביס חוקי צריך גם לשלם המון מיסים וגם לעמוד בהרבה הוראות כדי לקבל היתר מכירה.

אבל השיא הוא שרוב העסקים בכלל לא יקבלו היתר למכור קנאביס, לא משנה מה הם יעשו. החוק בקליפורניה קובע שמותר לעסוק בגידול או במכירה של קנאביס רק אם קיבלתם אישור כפול: גם מהרגולטור של מדינת קליפורניה וגם מהרגולטור המקומי (של אותו מחוז או עיר).

הבעיה היא שיותר מ-70% מהרשויות המקומיות בקליפורניה אוסרות על מכירת קנאביס ולכן הן מסרבות להנפיק אישורים כאלו. בנוסף, בכ-5% מהמחוזות עדיין לא הקימו רגולטור שמוסמך לתת כאלו אישורים, ולכן גם שם לא תקבלו אישור.

מה שאומר שהאישור שקיבלתם מהרגולטור המדינתי לא שווה כלום באותם אזורים – עדיין יהיה לכם אסור לגדל או למכור קנאביס.

אז ככה נראית הלגליזציה של מדינת קליפורניה. למרות שהקנאביס חוקי בקליפורניה, השלטון המרכזי מכביד מאוד ברגולציה ובמיסים, בעוד שהשלטון המקומי מתנגד למכירת קנאביס. לכן בכ-80% מהמחוזות והערים עדיין אסור למכור קנאביס.

הנזקים המערכתיים

זו הסיבה שחלק גדול מהמוכרים פועלים באופן שחור. התוצאה העגומה היא שהרגולציה לא מביאה לשיפור – כי העסקים פועלים ללא פיקוח.
באופן דומה גם תוספת המיסים גרמה לכך שעסקים רבים מתחמקים מתשלום מס. לכן הוספה של עוד ועוד מיסים (על המגדלים, על המפיצים ועל הצרכנים) – לא מגדילה את הכנסות המדינה ממיסים.

תופעה דומה מתרחשת בשוק הסיגריות באוסטרליה. הטילו שם מיסים גבוהים על סיגריות (כמעט 30$ לקופסה) וכתוצאה מכך אחוז משמעותי מהסחר בסיגריות עבר לשוק השחור. המיסים הגבוהים גרמו למעשנים להסתתר (ולא בהכרח להיגמל). וכמובן שבשוק השחור של הסיגריות לא משלמים מיסים לממשלה (שמפסידה מיליארדים כל שנה), והרווחים הולכים לארגוני פשיעה.

אפשר לראות את התוצאות של מהלך כזה כשמסתכלים על מה שקרה בתקופת היובש בארה"ב. איסורים נרחבים וחריפים יצרו יותר נזק מתועלת: הרעלות אלכוהול, פריחה של ארגוני פשיעה ומעבר לצריכת משקאות עם שיעור אלכוהול גבוה יותר.

ולכן יש לי חשד (שאי אפשר להוכיח) שהמדיניות הזו מעודדת פשיעה.

אם החלטתם לפתוח עסק למכירת קנאביס ללא היתר, אתם כבר עבריינים. מאותו רגע אתם גם מעלימים מס. אלו כבר שתי עבירות.
ואם החלטתם לפעול באופן בלתי חוקי ולהסתתר מהחוק, כנראה שפחות תהססו להפר עוד חוקים ורגולציה, כי אתם ממילא כבר מחוץ לחוק. למשל, לא תקפידו על איכות חומרי הגלם, לא תקפידו על תוקף חיי מדף, זכויות עובדים ועוד.

לגליזציה או איסורים?

אם קובעי המדיניות בקליפורניה לא באמת רוצים לגליזציה – הם מצליחים.

אבל אם בקליפורניה רוצים לגליזציה של קנאביס – הם חייבים לסייע לאזרחים לעשות את הדבר הכון. הגשת דיווחים, קבלת אישורים ותשלום מיסים – כולם חייבים להיות פשוטים וקלים יותר.

קליפורניה מציגה מודל של לגליזציה חלולה. לגליזציה שהרבה יותר דומה לאיסור.

לכאורה הם הפכו את הקנאביס לחוקי. אבל בפועל, מרוב רגולציה מכבידה או אישורים שלא ניתנים – הקנאביס לא באמת חוקי וזמין שם.

בהתאם, הם לא מרוויחים את התועלות מלגליזציה כמו שיפור איכות ובטיחות המוצר, הגדלת ההכנסות ממיסים וצמצום הפשע שקשור במכירת קנאביס.

למעשה, בגלל עומס הרגולציה, רוב השוק בקליפורניה מתנהג כאילו הקנאביס עדיין לא חוקי במדינה.