אף אחד לא אוהב לשלם מס, אבל רשויות המס שונאות העלמות מס. והן עושות מאמצים רבים כדי לאתר ולהעניש על העלמת מס.
יוזמה של ממשל ביידן לוקחת את המאמצים האלו צעד אחד קדימה. הממשל מציע לחייב את הבנקים לדווח ל-IRS על כל תנועה של יותר מ-600$ (ויש הצעה נפרדת שהרף יהיה 10,000$).
במדינה המודרנית קשה להתנהל בלי חשבון בנק. למשל, יש הרבה מקומות עבודה שמוכנים לשלם משכורת רק בהעברה לחשבון הבנק.
הממשל רוצה לנצל את זה כדי לדעת על כמעט כל תנועה בחשבונות של אזרחי ותושבי ארה"ב.
תועלות
הממשל מעריך שההוראה הזו תאפשר לגבות עוד 500 מיליארד דולר לאורך 10 השנים הבאות. לא ממש ברור על מה מבוססת ההערכה הזו (הם לא פירטו).
האם זה באמת יאפשר לרשויות המס לאתר העלמות מס ולגבות יותר מיסים? אני בספק. פשוט כי מי שמעלים מס – ידע שמרגלים אחריו ויעבור לאפיקים אחרים. אולי בשוליים הם יתפסו עבריינים קטנים או אנשים שאפילו לא יודעים שהם צריכים לשלם מס (בייביסיטרים ומורים פרטיים). אבל את התופעה המשמעותית הם לא יקטינו ככה.
חסרונות
אבל גם אם הרגולציה הזו תקטין את העלמות המס – לא בטוח שהיא שווה את זה, בגלל הפגיעה בפרטיות.
צפויה פגיעה חמורה בפרטיות של הציבור. מדובר על דיווח מידע מפורט, על תנועות רבות בחשבונות הבנק. למשל, הממשלה תדע שקניתם מקרר חדש.
וצריך לומר שיש כאן אפקט מצטבר – רשויות המס הממשלה כבר יודעת כמה אתם מרוויחים (מס הכנסה – דרך המעסיק), אילו נכסים מכרתם (מס רכישה ומס מקרקעין) ואילו ניירות ערך קניתם ומכרתם (מס רווחי הון). רשויות המס אוספות את המידע הזה דרך כל מיני אפיקים, לא רק דרך הבנקים.
הרגולציה הזו מתווספת לכל ההוראות הקיימות. רק שהיא לא מוגבלת להכנסות, אלא לכל תנועה מסכום של 600 דולר.
התומכים בהצעה טוענים שכבר היום הבנקים מספקים לרשויות המס הרבה מידע פרטי על הלקוחות שלהם. אני לא יודע כמה זה מדוייק, אבל גם אם זה נכון – זה בעיקר מציף שאלות לגבי איך שהבנקים מתנהלים היום. אתם מצפים שהבנקים ירגלו אחריכם ויעבירו דיווחים לרשות המיסים? אני לא.
קבוצה אחרת של חסרונות הן במישור הבירוקרטי.
טרטור, טרחה ובירוקרטיה עבור הבנקים – ואולי גם עבור הציבור. קל לדמיין איך הבנקים מכריחים את הלקוח למלא טופס על כל הפקדה או משיכה של כסף לחשבון, כדי ליידע אותו על הדיווח לממשל.
חוסר יעילות
יכול להיות שהרגולציה החדשה גם לא מוצדקת משיקולים כלכליים.
הוראות דומות שנקבעו בשנים האחרונות נמצאו כלא יעילות לפי מחקר של מכון Heritage. המחקר בחן את עלויות הציות של הבנקים אל מול איתור העלמות מס באמצעות רגולציות חדשות שנקבעו. הם מצאו שהכללים למניעת העלמות מס והלבנת הון (AML) עלו בין 4.8 ל-8 מיליארד דולר בכל שנה. ובסך הכל ה-IRS הצליח להשיג הרשעות בפחות מ-700 מקרים.
כאן מתבקש לעשות ניתוח עלות-אפקטיביות, כדי לראות כמה כסף המשק משלם כדי להשיג את מטרות הרגולציה. חישוב פשוט מראה שהמשק בזבז 7 מיליון דולר בעלויות ציות כדי להשיג הרשעה אחת (וזה חישוב שמרני).
אם כל אחת מההרשעות הייתה על העלמת מס בגובה של יותר מ-7 מיליון דולר – זה היה מוצדק.
רק שאם ה-IRS רוצה דיווח על תנועות של 600 דולר, יש לי תחושה שרוב ההרשעות הן על העלמות מס קטנות בהרבה מ-7 מיליון דולר. מה שאומר, שה-IRS דרש מהבנקים לבזבז הרבה מאוד כסף, כדי לגבות מעט כסף.
יש כמובן אפשרות שה-IRS יפתח הרבה יותר חקירות על סכומים קטנים. נניח ינהלו פי 1,000 יותר חקירות כדי להשיג הרשאות גם על סכומים שקרובים ל-600$. רק שכל חקירה עולה כסף כדי לנהל אותה, ונראה שה-IRS רוצה להתמקד בסכומים נמוכים (לכאורה זה כסף של ה-IRS, אבל זו הקופה הציבורית).
בכל מקרה זו הרבה עבודה של ליקוט וחקירה בשביל מעט כסף. כך שגם מנקודת המבט של ה-IRS זה לא יעיל.
השפעות חלוקתיות
כתבתי בעבר על כך שבארה"ב יש יותר מ-8.5 מיליון משקי בית ללא חשבון בנק. מחקר שבחן את התופעה הזו הראה שב-50% מהמקרים, משק הבית לא הצליח להפקיד יתרה מספקת בחשבון הבנק וב-34% נוספים, משק הבית לא היה מסוגל לעמוד בתשלום העמלות לבנק.
אם ה-IRS יטיל על הבנקים עוד רגולציה עם חובות בירוקרטיות לדווח על כל תנועה מעל 600 דולר – תהיה לזה עלות שתיפול על הבנקים. באופן טבעי הבנקים יתמחרו את העלות הזו – והיא תתגלגל דרך העמלות והריביות שהלקוחות משלמים. הראשונים שיפגעו הם משקי בית גבוליים, שיסגרו את חשבונות הבנק שלהם.
התוצאה תהיה עוד אוכלוסיות חלשות ללא חשבון בנק.
ויש עוד תופעת לוואי לדרישה הזו: ל-IRS לא תהיה בכלל דרך לרגל אחריהם אחרי שהם יסגרו את חשבון הבנק.
ולאור כל הקשיים – פרטיות, עלות תועלת והשפעות חלוקתיות – אני מטיל ספק גדול בערך שבהצעה הזו.
בנתיים הבנקים מתנגדים להצעה הזו, אבל אם היא תעבור – לא תהיה להם ברירה אלא לציית ולרגל.
הרגולטור - גיא מור 