בשם האהבה: מה קורה בטינדר?

הפוסט הזה מוקדש לכל הרווקים והרווקות שעוקבים אחרי הבלוג.
סצנת ההיכרויות מבוססת היום בעיקר על אפליקציות. אחת הפעולות המרכזיות כדי למצוא בני זוג היא swipe (להחליק הצידה).

בשנת 2019 כמעט 40% מהזוגות בארה"ב דיווחו שהם הכירו את בני הזוג שלהם דרך פלטפורמות אונליין. זה שינוי דרמטי של כללי המשחק הרומנטי. לשינוי החברתי הזה נלווה גם שינוי כלכלי: בשנת 2021 אפליקציות היכרויות הכניסו יותר מ-5.6 מיליארד דולר, ובאפליקציית טינדר היו יותר מ-70 מיליון משתמשים פעילים. יכול להיות שגם הקורונה עזרה למגמה הזו, כי ברבעון השני של 2020 (אפריל-יוני) הייתה קפיצה של 15% במספר המשתמשים באפליקציות ההיכרויות.
אבל יש גם צדדים בעייתיים בסיפור הזה. נתמקד בשתי תופעות בעייתיות.

הטרדות

אפליקציות ההיכרויות הפכו גם לזירה של הטרדות מיניות. נשים נתקלות בהטרדות מיניות גם בפלטפורמות אחרות, כמו פייסבוק. אבל נראה שהתופעה הזו נפוצה במיוחד באפליקציות של היכרויות. מחקר אחד מצא ש-37% מהמשתמשים באפליקציות היכרויות נחשפו להטרדה מינית באותן אפליקציות.

פרטיות

בשנת 2018 אפליקציית גריינדר הודתה שהיא העבירה מידע רגיש – על כך שמשתמשים הם נשאי HIV – לצדדים שלישיים. בשנת 2020 נחשף שאפליקציות כמו טינדר וגריינדר מכרו באופן נרחב את המידע האישי של המשתמשים באפליקציות לצדדים שלישיים.

סוגיית הפרטיות היא עניין מהותי באפליקציות היכרויות, כי מדובר בפלטפורמה להתנהלות אינטימית ולכן באופן טבעי המשתמשים חושפים על עצמם מידע אינטימי ורגיש.

ובאפליקציות האלו רץ המון מידע פחות אינטימי אבל בכל זאת רגיש, החל מהמיקום של המשתמשים ועד לאמצעי תשלום. בהמשך ארחיב איך האפליקציות אוספת עליכם אפילו יותר מידע ממה שאתם מדמיינים.

למה זה קורה?

בואו ננסה להבין איך שתי התופעות האלו ממשיכות להתקיים באפליקציות ההיכרות.

נתחיל מהפגיעה בפרטיות. יש בעולם חוקי פרטיות. אז או שהרגולציה מאפשרת את הפגיעה בפרטיות או שאפליקציות ההיכרויות פשוט מפירות את החוק.

לגבי תופעת ההטרדות – צריך להבין למה אפליקציות ההיכרויות לא אחראיות לתוכן שמתפרסם בהן, כולל תוכן מטריד או פוגעני.
הסיבה לכך היא משפטית-רגולטורית. לפלטפורמות יש אחריות מוגבלת בכוונה. כמו שסיפרתי בעבר, בארה"ב לפי סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת – פלטפורמות לא אחראיות לתוכן ולפעולות של המשתמשים על גבי הפלטפורמות. המשמעות היא שאם משתמש כלשהו מבצע דרך האפליקציה פעולות מזיקות או מטרידות – זו אחריות שלו ולא של האפליקציה. לכן ל"בעל הבית" יש אחריות מאוד מוגבלת למעשים של המשתמשים באפליקציה.
חשוב לציין שלצד הבעיות שהאחריות המוגבלת של הפלטפורומות יוצרת, הסעיף הזה הוא מה שאפשר לאינטרנט לצמוח, כי אם אפשר היה לתבוע פלטפורמה על כל מה שהמשתמשים עשו בה – הפלטפורמות היו נסגרות מאוד מהר או מתחילות לסנן את כל התוכן באופן אגרסיבי (לא מאפשרות לפרסם תוכן עד שייבדק).
ההגנה הזו הכרחית לחופש הביטוי אבל זו הסיבה שאין אחריות לכך שההתנהלות באפליקציות ההיכרויות תהיה תקינה ונעימה.

אז מה אפשר לעשות?

הנה כמה רעיונות לצעדי מדיניות והתערבויות רגולטוריות שאפשר לנקוט.
אני מתמקד בארה"ב מסיבה פשוטה – השוק האמריקאי והרגולציה האמריקאית הם מה שמניע את העולם. רגולציה ישראלית לא באמת תשפיע על אפליקציות עם 70 מיליון משתמשים שרובם הגדול מחוץ לישראל.

1. שקיפות

מאמר שפורסם בכתב עת לענייני קרימינולוגיה ומדיה ניתח את שלל הסיכונים והפגיעות שאורבים למשתמשים באפליקציות היכרויות. מעבר להפרות "רגילות" של פרטיות לסיבות מסחריות, אפליקציות היכרויות גם שיתפו מידע עם רשויות ממשלתיות. למשל מסרו מרצון נתוני מיקום של משתמשים, שאיפשרו לגופי אכיפה לאתר, לבצע מעקב ואף להטמין מלכודות לאותם אנשים. מסירת מידע לרשויות המדינה ללא הסכמת בעלי המידע וללא צו משפטי פוגע בפרטיות של המשתמש לא פחות ממכירת המידע תמורת כסף.

אחת ההצעות במאמר היא להגביר דרמטית את השקיפות מצד האפליקציות לגבי – איזה מידע נאסף, והאם הוא נשמר (ולכמה זמן), למי ובאילו תנאים המידע יועבר וכו'.

אני קצת סקפטי לגבי ההצעה הזו, כי שקיפות היא אומנם חשובה, אבל כולנו התרגלנו ללחוץ על כפתור "קראתי את התקנון ואני מסכים" בלי לקרוא ובלי להסתכל. יותר מזה, נניח שהאפליקציה תיידע אתכם שהיא שומרת את המידע עליכם לפרק זמן בלתי מוגבל, או שהיא מוכרת חלקים ממנו – האם יש למשתמשים יכולת לנהל משא ומתן? האם מספיק משתמשים יוותרו על השימוש באפליקציה בגלל זה? אני בספק.

2. צמצום ההגנה על הפלטפורמות

ונעבור להצעה יותר משפטית: לתקן את סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת

בנייר מדיניות שפורסם לאחרונה, יש הצעה לשנות את מסגרת האחריות של הפלטפורמות באינטרנט. השינוי הזה יחול גם על אפליקציות היכרויות אבל גם על פלטפורמות נוספות.

לפי ההצעה, צריך לתקן את סעיף 230(c)(1), ולקבוע שיש לפלטפורמה "חובת זהירות" – חובה לנקוט בכל מיני פעולות, כדי שהן יהנו מההגנה מפני אחריות ומפני תביעות. לפי ההצעה, כדי לזכות בהגנה מפני אחריות, הפלטפורמה תצטרך להראות שהיא פעלה כדי למנוע מעקב בלתי חוקי, הטרדה, איומים והפרות פרטיות חמורות.

זאת אומרת, לא יבטלו את ההגנה על הפלטפורמות אבל יקבעו שההגנה לא תהיה אוטומטית. זה מזכיר את יוזמת החקיקה שסיפרתי עליה לפני כשנתיים וחצי – לגבי פורנוגרפיית ילדים. רק שההצעה הנוכחית יותר צנועה ולכן היא תפגע פחות בחופש הביטוי.

3. מידור והגבלת איסוף המידע

אפשרות יותר מעניינת היא להגביל את סוג והיקף המידע שהאפליקציות אוספות ושומרות. בשביל צריך להבין לעומק איך מתבצעת הפגיעה בפרטיות שלנו.

מחקר אחד מצא שלצורך השימוש השגרתי, אפליקציות ההיכרויות אוספות רק מידע על המיקום של המשתמש כדי לשדך לו בני / בנות זוג מהסביבה. אבל האפליקציה אוספת ושומרת עוד הרבה מידע על המשתמש, שאין בו צורך במסגרת הפעילות של האפליקציה. כך למשל, נמצא שטינדר ובמבל ניגשות למידע שנאסף באפליקציות אחרות על המכשיר של המשתמש – למשל פייסבוק וספוטיפי – ואוספות ככה עוד הרבה מידע אישי על המשתמש.

הדבר המדהים הוא שהפרקטיקה הזו לא מנוגדת להסכם בין המשתמש לאפליקציה או למדיניות הפרטיות של אותן אפליקציות. מדיניות הפרטיות של האפליקציה מאפשרת לשאוב את המידע מאפליקציות אחרות (מה שמכונה "deep linking"). וכמובן שמדיניות הפרטיות לא מפרטת שהחברות יאספו את המידע הזה, זאת אומרת אין מגבלה על איסוף המידע, אבל גם אין גילוי על הפרקטיקה הזו.

אם רוצים להתמודד עם ההתנהלות הזו הרגולטורים יכולים לאכוף באופן הדוק וקפדני יותר את חוקי הגנת הפרטיות המודרניים שנחקקו לאחרונה, כמו ה-CCPA וה-GDPR. יש בחוקים האלו הוראות שיכולות לתת מענה.
כן, לפעמים הפתרון הוא לא עוד חקיקה אלא באכיפה.

---

אפליקציות ההיכרויות נראות תמימות וחביבות כי הן עוזרות לנו להכיר בן או בת זוג. בפועל, מדובר במערכת מסחרית שמתנהלת לפי כללי משחק רגולטוריים.
מצטער לקלקל לכם את הרומנטיקה, אבל גם עולם ההיכרויות הוא פונקציה של רגולציה.

ועדיין לא דיברנו על האלגוריתם הבעייתי ועל תופעת התשלום לצורך חשיפה (מי אמר שכסף לא קונה אהבה?). אבל זה יחכה לפוסט אחר.