מפות בקליפורניה

רגולטורים דורשים שיגישו להם מפות. לא מפות של מדינה וגם לא מפות לניווט בשטח או בים. מפות של העסק או המבנה. לפעמים ממש קוראים למסמך הזה מפה (למשל "מפה מצבית") ולפעמים קוראים למסמך הזה "תכנית". אבל גם תכנית שמציגה איפה כל דבר נמצא ומה המרחקים בין רכיבים היא בעצם סוג של מפה – היא עוזרת לנו להתמצא במרחב.

אז אם אתם רוצים לקבל רישיון עסק, בחלק מהמקרים תצטרכו לייצר כזו מפה (או תכנית) ולהגיש אותה לרגולטור כחלק מתהליך האישור. חוץ מרישיון עסק, צריך תכניות, שרטוטים ומפות לעוד הרבה צרכים: אישור לכריתת עץ, היתר לבנות בניין וגם היתר לעבודות שיפוץ קטנות.

ואם אתם לא מומחים במדידות ובשרטוט, כנראה שתצטרכו לשכור בעל מקצוע כמו מודד או מהנדס.

פתרון בזכות חדשנות וטכנולוגיה

החדשות הטובות הן שיש יזמים מוכשרים שעוזרים לנו עם זה. למשל, לפני עשר שנים הוקם בקליפורניה עסק בשם My Site Plan. הם מספקים לבעלי עסקים שירות של יצירת מפות ותכניות של העסק כדי לקבל אישורים רגולטוריים.
החידוש הוא שהם משתמשים במידע קיים וגלוי, כמו תמונות וצילומי אוויר, כדי לייצר את המפות והתוכניות בלי להגיע לשטח ולבצע מדידה. לשירות כזה יש שלושה יתרונות עבור העסק: זה זול (חוסך זמן עבודה ונסיעה יקר של המודד), זה מהיר (מקבלים תוצר תוך יום עבודה) וזה מדויק (מבוצע על-ידי מחשב ולכן יש פחות טעויות מדידה).

תודו שזה די מדהים לקבל מהיום למחר ובזול (פחות מ-160$) מוצר שהייתם מחכים בשבילו שבועות.
אגב, זה דבר שהרבה פעמים שוכחים לגבי בירוקרטיה. העיכוב הבירוקרטי הוא לא רק הזמן שאתם מחכים עד לקבלת האישור מהממשלה. זה גם הזמן שאתם מחכים לכל אחד מבעלי המקצוע והגורמים שצריך כדי להכין את הבקשה לממשלה.

הלקוחות של חברת My Site Plan השתמשו במפות ובשרטוטים, שאושרו על-ידי רגולטורים שונים.

עצור בצד. רישיונות בבקשה.

כל זה עבד עד שבשנת 2021 פנה לחברה אחד הרגולטורים במדינת קליפורניה: הוועדה למקצועות הנדסה, סוקרי קרקע וגיאולוגים. הוועדה דרשה מהחברה להפסיק להפר את החוק ולשלם קנס של 1,000 $.

איך החברה הפרה את החוק? לדעת הוועדה, חברת My Site Plan עסקה בסקרי קרקע (land surveying) בלי רישיון לכך.
הוועדה הסבירה שהכנת תכניות שמציגות את גבולות המבנה או הפעילות העסקית ואת המיקום הגיאוגרפי מהוות "סקרי קרקע", פעילות שאסור לבצע ללא רישיון ממשלתי.

אני לא חושב שהחברה או הלקוחות שלה התכוונו לייצר "סקרי קרקע". הם פשוט רצו לשרטט את מבנה ושטח העסק כדי להגיש במסגרת תיק המסמכים. הצצתי באתר וראיתי שיש להם הבהרה בולטת (לא ברור מתי היא הוכנסה) שקובעת: "זה לא סקר משפטי, והוא לא מתיימר לשמש או להחליף אותו". הנה צילום מתוך האתר שלהם:

אם החברה מסייעת לעסקים להתנהל מול הממשלה, למה מי שעובד בה לא דואג להשיג רישיון לביצוע סקרי קרקע? כי זה תהליך מורכב עם דרישות לא פשוטות.
כדי לקבל רישיון כזה בקליפורניה אתם צריכים השכלה גבוהה בתחום, מספר שנות ניסיון (זה יכול להגיע לשש שנים, תלוי בתואר שלכם), לקבל המלצות מארבעה עוסקים שכבר שיש להם רישיון לביצוע סקרי קרקע ולעבור בחינה.

מדובר בתהליך מתיש וארוך, שעבור עסק קיים זה פחות או יותר אומר שצריך לסגור אותו למספר שנים.

הרהור כפירה

כל הסיפור הזה מעמיד בסימן שאלה את הצורך ברגולציה והאם היא מוגדרת בצורה נכונה. אולי לפני 40-50 שנים היה מורכב להכין שרטוטים כי לא היו תוכנות מחשב שעושות את זה מהר ובצורה מדוייקת.
ואולי לפני 40 שנים לא היו דרישות רגולטוריות להגשה של מפות ושרטוטים שצריך היום. זאת אומרת, אולי במקור הרישיון הזה נדרש בשביל מישהו שמצייר מפות ושרטוטים רשמיים, אבל עם התפתחות הרגולציה נוצר צורך בשרטוטים מסוג חדש.

היזמים משיבים מלחמה

בספטמבר 2022 היזם שמאחורי העסק חבר לארגון Institute for Justice והגיש תביעה פדרלית נגד הרגולטור של קליפורניה. הטיעון המשפטי הוא שהמגבלות פוגעות בחופש הביטוי שלו, שמוגן במסגרת התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.
אבל יש להם טענה יותר מעניינת – הגילדה הותיקה בענף משתמשת ברגולציה מיושנת ומחמירה כדי לחסום תחרות.
ההליך המשפטי הזה רק בתחילתו אז אין עדיין תוצאות.

למה הרגולטור מתעקש לפקח?

בנקודה הזו אפשר לשאול שתי שאלות:

• האם הרגולציה הזו בכלל נדרשת?
• למה הרגולטור מתעקש לרדוף אחרי יזמים ועסקים שמועילים לציבור?

נתחיל בשאלה השניה – למה הרגולטור מחליט להפעיל את הסמכות שלו ולהשקיע זמן ומשאבים כדי לרדוף אחרי יזם שמשרת את הציבור? לדעתי, במקרה הזה – זה בגלל שהוא יכול. ובגלל שזה קל.
יש הפרות שקשה לגלות ולהוכיח, ויש הפרות שקל לתפוס. בדומה, יש מפוקחים שקל להתעמת איתם, ויש מפוקחים שלא נעים כי הם אגרסיביים.

יש הסבר פחות ביקורתי: הרגולטור הרלוונטי, אותה וועדה למקצועות, בוחר לפקח ולאכוף כי "ככה אומרת הרגולציה". גם זה לא משכנע במיוחד. הרחבתי על הכשל הזה בפוסט על משטרת הבייביסיטרים, אשר הפך מאז לויראלי.

האם בכלל צריך את הרגולציה הזו?

אפשר לטעון שחשוב לוודא שמי שעורך "סקרי קרקע" הוא מומחה כדי שלא יהיו טעויות. אבל אין טענה שהתוצרים של החברה לא מדוייקים. להיפך – ניתנו אישורים רגולטורים על סמך המפות והשרטוטים שהם הפיקו.

אולי מדובר בסוגיה בטיחותית. אבל קשה לי לדמיין איך פעולה של הכנת מפות ושרטוטים יוצרת סיכון בטיחותי. בטח כשהם עושים את זה בלי לצאת לשטח.

יכול להיות שזו רגולציה צרכנית ושהמטרה היא להגן על הלקוח, למשל מפני הטעיה לגבי המוצר או האיכות שלו. אבל עיון קצר בחוות הדעת של הלקוחות מעלה ששביעות הרצון שלהם גבוהה. חוץ מזה, אם החשש הוא צרכני – תמיד אפשר לתבוע בדיעבד ולא צריך לקבוע מסלול רישוי והכשרה ארוך וכל כך מפורט מבחינה טכנית.

ההסברים האלו לא משכנעים.

בלי קשר למניע של הרגולטור על מקצועות, התוצאה היא מזיקה. הפעילות של הרגולטור בתחום גורמת להגנה על בעלי הרישיונות הקיימים מפני תחרות. פחות תחרות מאפשרת להם לגבות מחירים גבוהים יותר ולספק שירות פחות טוב. הרי ברור לכולם שסוקרי הקרקע הותיקים לא מתלהבים ממתחרה שבאמצעות כוח המחשוב מסוגל לספק תוצר דומה בשבריר מהמחיר ובמהירות גבוהה בהרבה.
אגב, מי שחתום על המכתב מהוועדה לפיקוח על המקצועות, הוא בעצמו בעל רישוי לביצוע סקרי קרקע. מצב קלאסי בו הגילדה מפקחת על עצמה.

ואולי, חברות ועסקים חדשניים כמו זה פשוט מוכיחים שהרגולציה שנקבעה לפני כמה עשרות שנים צריכה עדכון. כמו מפה ישנה – יש לה ערך נוסטלגי. אולי קצת רומנטי. אבל היא לא מציגה את המציאות כמו שהיא היום.

אז מה כן?

רגולציה בכלל ורישוי מקצועות בפרט חשובים היכן שיש צורך להגן על הציבור מפני סיכון משמעותי.

אבל זה שנקבעה רגולציה לא אומר שקיים סיכון שמצדיק אותה.
לפעמים נקבעת רגולציה שלא לצורך. במקרים כאלו אנחנו לא מרוויחים תועלת מהרגולציה, אבל אנחנו בהחלט משלמים מחיר. מחיר של פגיעה בעסקים קטנים, מחיר של פגיעה בחדשנות ומחיר של צמצום התחרות – שפוגע בצרכן.

אם אין צורך ברגולציה – כדאי לתקן או לבטל אותה.
ועדיף לא להתעקש להפעיל אותה היכן שאין שום צורך או היגיון.