השיטה של פנסילבניה לקיצור בירוקרטיה

רגולציה עולה כסף. אבל היא גם עולה בזמן – כשצריך להמתין לאישור מראש. זה יכול להיות רישיון עסק, היתר בניה, אישור יבוא או מסמך אחר שמצריך פעולה אקטיבית של הממשלה.

הרבה פעמים זמן שווה יותר כסף מכסף. וההמתנה לאישור כרוכה בתסכול ואי וודאות.

מדינת פנסילבניה התמודדה בדיוק עם תופעה כזו של זמני המתנה ארוכים לאישורים.
הפתרון שלהם גאוני בפשטותו – קובעים לוח זמנים להשלמת הטיפול, ואם הרגולטור לא עומד בו עליו להחזיר את האגרה למגיש הבקשה.

המדיניות הזו נקראת PAyback (יש פה משחק מילים כי PA זה קיצור של שם המדינה). היא הושקה בשנה שעברה על-ידי מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, במסגרת ההתחייבות שלו לצמצם בירוקרטיה ולייעל תהליכים.

במקום לנסות לקצר שלבי עבודה, המושל והצוות שלו בחרו לטפל בתמריצים של הגופים הרגולטוריים. ככה, במקום להיכנס לעבודה סיזיפית על כל הוראה ותהליך, הם העבירו את האחריות אל הרגולטורים.

תוצאות בפועל

התכנית החלה לפעול לפני חצי שנה. לאחרונה פורסם שהמשרד להגנת הסביבה של פנסילבניה נאלץ להחזיר 41% מהאגרות שהוא גבה – בשל עיכובים בטיפול בבקשות.

לעומתם, יש רגולטורים שהפנימו את המדיניות החדשה ובאמת קיצרו את משך הזמן לאישורים שונים. למשל, זמן ההמתנה לרישיון למכירת רכב התקצר, בממוצע, מ-12 יום ליום אחד בלבד; ההמתנה לרישיון למתווכים במקרקעין התקצרה מ- 15 ימים לעד שבעה ימים, זמן ההמתנה לרישיון רוקח התקצר מ-26 ימים לחמישה ימים;  וההמתנה לקבל רישיון רופא התקצרה מ-43 ימים ל-5 ימים. ואולי הדוגמה הכי בולטת היא ברשם החברות של פנסילבניה, שקיצר את משך הזמן לרישום והקמה של חברה מחודשיים לשלושה ימים.

אלו רק דוגמאות, ויש תחומים שבהם הושג קיצור של עשרות ומאות ימים בכל תהליך. גם בדוגמאות האלו אפשר לראות חיסכון של עשרות אחוזים בזמן ההמתנה. וזה מאוד משמעותי.

איך הרגולטורים עשו את זה? ממה שאני מבין, הם נקטו בשיטות שונות, לפי מה שנדרש ואפשר היה לעשות בכל תהליך. לא היה צעד יחיד. וזה בדיוק העניין. המושל גרם לרגולטורים לקחת יוזמה, להתאמץ ולמצוא בעצמם פתרונות לזמני ההמתנה הארוכים. אבל הוא לא אמר להם איך לעשות את זה. הוא השאיר לרגולטורים מרחב תמרון – העיקר שהם יגיעו ליעד. ואם לא – הם אלו שצריכים להחזיר את הכסף ולהיפגע כלכלית.

המדיניות הזו הצליחה בגלל שהאגרות האלו מאוד משמעותיות בעיני הרגולטורים. אובדן של האגרות יהיה תוצאה קשה ובלתי רצויה עבור הרגולטורים.

הרציונאל של המדיניות מבוסס כמובן על הטלת אחריות ויצירת תמריצים לרגולטורים. אבל יש כאן עוד משהו – היבט שירותי. הטיעון הולך ככה: האזרח משלם אגרה עבור שירות כלשהו. אם השירות ניתן באיחור ניכר, זו פגיעה משמעותית באיכות השירות לאזרח ולכן האזרח לא צריך לשלם. רעיונית זה מזכיר הפרת חוזה, או את דומינוס פיצה בארצות הברית ששם אם המשלוח לא הגיע תוך 30 דקות – אתם מקבלים את הפיצה בחינם. רק עם רישיונות ממשלתיים. זה מעין 'החזר' או 'פיצוי' מהמשרד לאזרח.

סיכום

אני רוצה לסכם בשתי הערות משלימות.

ראשית, כאשר עושים מהלכי ייעול וצמצום צריך לוודא שלא גורמים נזק מכיוון אחר. במקרה הזה – לוודא שזירוז הטיפול לא פוגע באיכות הבדיקה וההגנה על הציבור. מנסיוני זה בהחלט אפשרי כי יש שומנים בתהליכי הרישוי, שאפשר לצמצם בלי לפגוע במהות.

שנית, צריך לזכור שלעיתים קרובות גובה האגרה לא משקף את הנזק האמיתי שנגרם למפוקח. אתן שתי דוגמאות. בתכנון ובניה, דחיה של חצי שנה בקבלת אישור תביא להתייקרות עלויות הבניה, התמשכות הפרויקט, מניעת הכנסה פוטנציאלית ועיכוב של הדיירים בקבלת דירה חדשה. דוגמה נוספת היא רישיון לתרופה. אם תהליך מתארך ומתמשך – גם הציבור מפסיד (כי אין תרופה למחלה) והחברה שפיתחה את התרופה לא יכולה למכור אותה (אובדן הכנסה על פני חודשים ושנים) גובה האגרה לרוב לא מתקרב לסכומים האלו. אבל יש בכך משהו סמלי עבור מגיש הבקשה.

ועדיין – נראה שהמנגנון הזה עובד ומצליח לגרום לרגולטורים לקחת אחריות על הזמן ולקצר תהליכים.

לפני כמה שנים כתבתי כאן על מנגנון דומה – אישור בשתיקה – שבמסגרתו אם הרגולטור לא הגיב התוצאה היא אישור אוטומטי. מדיניות החזר האגרות של פנסילבניה היא דרך יותר עדינה לטפל באותה בעיה, באופן יותר רך.