מדיניות מבוססת פחד – ואיך אפשר להימנע ממנה?

הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב (ה-EPA) מקדמת בשנים האחרונות המון רגולציה. למשל, הגבלות אגרסיביות של הפליטות המותרות מרכבים, שישנו את שוק הרכב האמריקאי ויקבעו אילו מכוניות יסעו על הכבישים.

הם גם קידמו ותמכו בהוראות שונות לגבי מוצרים ביתיים שבהם מותר ואסור להשתמש בבית הפרטי (כמו מקלחות ומדיחי כלים) – גם אם התוצאה היא מוצרים נחותים שיכולים לגרום לבזבוז של כסף וזמן.

יש בעולם הרכב סיכונים סביבתיים, אז איך יודעים אם הרגולציה‫ רצויה?

מבט מרחוק

בואו נסתכל על ההתנהלות באופן רחב יותר.

רגולטור שומע על תופעה מסוכנת. מה הוא עושה? כותב רגולציה שתפתור אותה.

פשוט, נכון?

אבל מה אם הרגולטור רק שמע על התופעה, ולא ביצע בירור מעמיק ובדיקה של הנתונים?

למשל, אולי התופעה הזו לא באמת קיימת או שמדובר באנקדוטה חד פעמית?

ומה אם ה"פתרון" שלו בכלל לא פותר את הבעיה. או יותר גרוע – הפתרון מזיק ומסכן את הציבור?

בדיוק בגלל זה תהליכים של גיבוש של רגולציה צריכים לכלול איסוף נתונים ושיח עם בעלי עניין רלוונטיים. ראו למשל במדריך הממשלתי לגיבוש רגולציה. זה לא בשביל לסמן "וי" או כדי להיראות כגוף פתוח וקשוב לציבור. מידע, נתונים ותובנות מזויות שונות שומרות על מקבל החלטות מפני טעויות.

ה-EPA נגד חומר חיטוי רפואי

בשנה האחרונה ה-EPA קידם רגולציה שתביא לאיסור על שימוש בחומר שנקרא אתילן אוקסיד (Ethylene oxide) מחשש שהוא מסרטן. סרטן זו מחלה מפחידה וסיכון לסרטן בהחלט יכול להצדיק הטלת מגבלות ואיסורים.

רק מה הבעיה? הפסקת השימוש באתילן אוקסיד תיצור סיכון משמעותי, כי הוא אחד החומרים המרכזיים שמשמשים לחיטוי ציוד רפואי ונראה שעדיין אין לו תחליפים מספיק טובים. לפי עמדה של מומחה לטוקסיקולוגיה, אי אפשר לבצע בארה"ב ניתוח בלי לחטא לפחות כלי או מכשיר אחד באמצעות אתילן אוקסיד.

מוות מזיהומים במהלך ניתוח הוא סיכון ממשי ונפוץ, במיוחד אם לא מבצעים חיטוי כמו שצריך. לעומת זאת, חומר החיטוי עדיין לא הוכח כמסרטן, וגם אם כן – מדובר בסיכון עם הסתברות נמוכה יותר שתלויה בחשיפה לאורך זמן.

כשמשווים בין האפשרויות רואים שזה יהיה מאוד לא רצוי אם מטופלים ומנותחים יסבלו מזיהומים בגלל שאסרנו על חומר מזהם שאולי עשוי לגרום לסרטן.

זאת לא החלטה של 0 או 1, צריך למצוא פתרון שישפר את הבטיחות בלי לפגוע בתפקיד החשוב של חומר החיטוי. רגולציה מחייבת איזונים ופשרות.

המאבק באסבסט

חומר אחר שידוע כמסרטן הוא אסבסט. צריך לציין שבארה"ב יש כבר כמה עשורים פאניקה ציבורית סביב אסבסט שהובילה לצעדים מאוד אגרסיביים לצמצום החשיפה לאסבסט. יש שורה של מחקרים על החלטות שגויות שהתקבלו לגבי אסבסט ונבעו מהפחד והלחץ הציבורי סביבו.

ובתחילת 2024 ממשל ביידן הודיע שהוא מקדם איסור על שימוש באסבסט כריזוטיל (chrysotile asbestos) – הסוג הכמעט היחיד של אסבסט שעוד נמצא בשימוש בארה"ב. מה שכדאי לדעת על אסבסט הוא שהסיכון המרכזי ממנו מתעורר כאשר אסבסט נשבר: נשימה של חלקיקי אסבסט גורמת למספר סוגי סרטן. כאשר סיבי האסבסט שלמים – הסיכון נמוך משמעותית.

מבחינת ממשל ביידן וה-EPA, האיסור על אסבסט כריזוטיל הוא ניצחון מסחרר: השלמת האיסור על כל סוגי האסבסט.

רק שאלה אחת – למה משמש אסבסט כריזוטיל? מסתבר שיש לו די הרבה שימושים, ואחד הבולטים שבהם הוא בשרשרת הייצור והאספקה של כלור לחיטוי מים. כ-98% ממי השתייה בארה"ב מטופלים בכלור כדי למנוע זיהומים ופתוגנים. יהיה קשה להמשיך לחטא את מי השתייה בלי אסבסט כריזוטיל. אבל זה לא הכל. כמעט 90% מהתרופות לבני אדם ומחומרי ההדברה לחקלאות משתמשים בכלור. גם הייצור שלהם מצריך אסבסט כריזוטיל. האם אנחנו מוכנים לוותר על חלק גדול מהתרופות שלנו ועל הגידולים החקלאיים?

הנתונים האלו וההשפעה הזו בכלל לא נשקלו על-ידי ה-EPA. ותסכימו איתי שחשוב לשמור על מי שתייה, אספקת תרופות וגידול המזון. אלו לא השפעות זניחות.

למען ההגינות, כשה-EPA שקל להטיל איסור כזה לפני כ-35 שנים, הם בדקו את הנתונים על הרלוונטיים על סוגים של סיבי אסבסלט, התחלואה, משך החשיפה שיוצרת סיכון והשפעות אחרות שאולי תורמות לתחלואה בסרטן. הפעם, נראה שהתוצאה של התהליך הייתה ידועה מראש. ה-EPA התעלם ממחקרים שלא התיישבו עם התזה שלו (והצביעו על חומרים אחרים שגרמו לתחלואה בסרטן). ואפילו התעלם ממחקר קודם של ה-EPA שהצביע על כך שאסבסט כריזוטיל מתאפיין בסיכון נמוך יחסית לחומרים דומים, ושיש לו תועלות משמעותיות לחברה.

איך רגולטורים צריכים לקבל החלטות?

אגלה לכם סוד – אסבסט לא מעניין אותי במיוחד. גם לא אתילן אוקסיד.

אבל מה שמאוד מעניין אותי זה שרגולטורים יקבלו החלטות טובות. זאת אומרת – החלטות שיהיו גם מועילות וגם עם מינימום נזק.

בשביל להצליח לגבש רגולציה איכותית צריך להתבסס על נתונים ולהקשיב לציבור, לבעלי העניין ולמומחים. ה-EPA התעלם ממומחים שהציגו עמדות סותרות (למשל מהמומחה לטוקסיקולוגיה שהגיב פומבית לטיוטת הרגולציה בעניין האתילן אוקסיד). ה-EPA גם לא התחשב בנתונים ובמחקרים על רמות הסיכון משני החומרים ומהנזק הצפוי מהטלת איסור על השימוש בהם.

בשנים האחרונות, במיוחד לאחר כהונת הנשיא טראמפ, יש טענות לכך שהפוליטיקה משתלטת גם על המדע וגם על העבודה של הדרג המקצועי בממשלה. באנגלית קוראים לזה – politicization of science.

הבעיה היא שלא רק הפוליטיקה מזיקה לתהליכי קבלת החלטות. לפעמים מקבלי ההחלטות עושים עבודה לא טובה, גם כשאין לחץ או השפעות חיצוניות מזיקות.

כדי להיות רגולטור מקצועי לא מספיק לומר "אני מומחה, סמכו עלי – אני יודע". תואר אקדמי, מומחיות ושנים של ניסיון לא ממש עוזרים אם לא משתמשים בהם.

כדי לקבל החלטה איכותית צריך לאסוף נתונים, להטיל ספק בהנחות המוצא שלך, לא להחליט מראש מה הפתרון, לשמוע גורמים מגוונים, ולהחליט לפי עובדות ולא לפי הבטן.

כדי שהמדיניות תהיה מבוססת סיכונים ולא מבוססת פחד – צריך לנתח את הסיכונים.

זה לא קל. אבל אם רגולציה חשובה לנו -צריך להשקיע בה ולקבל החלטות מבוססות נתונים.