הרפורמה שיוצאת לדרך ומה אפשר ללמוד ממנה על הקשר שבין הממשלה לעסקים?

יש לכם חודש וחצי.
עד ה-1 בנובמבר 2024, ניתן לשלוח הצעות לתוכנית לבחינה יזומה של רגולציה קיימת במחוז סברדלובסק ברוסיה לשנת 2025.
לפי הכללים שפורסמו, יש לשלוח הצעות לגוף המוסמך – משרד הכלכלה והפיתוח של אזור סברדלובסק.

על מנת שההצעות יתקבלו, חשוב שהן יהיו מנומקות ומבוססות, כלומר, עליהן להכיל אינדיקציה מדוע הרגולציה עלולה לייצר בעיות כמו חסם לפעילות, עלות גבוהה וכו'. לכן מי שמציע רעיון צריך להציג נימוקים, דוגמאות מהפרקטיקה או חישובים של עלויות בלתי סבירות או מכשולים לפעילות עבור גופים עסקיים.

מוזמנים לעיין במסמך של הרשויות ברוסיה (אם אתם קוראים רוסית):

הכללים לשליחת הצעות לרפורמות

למה זה מעניין?
קודם כל זה תמיד נחמד לראות שממשלות מסביב לעולם מתמודדות עם אתגרים דומים בשדה הרגולציה, ורוב הזמן אנחנו רואים שרוב האמצעים דומים גם הם.

יש בחינה של רגולציה קיימת, יש בחינה תקופתית של הרגולציה אחרי שביצענו שינוי מסוים, כמובן שיש את תהליך הגיבוש של שינוי ברגולציה, ויש עוד כמה כלים אבל בגדול ארגז הכלים הוא די סגור ומוכר.

ועדיין – יש מרחב משחק.
למשל אנחנו רואים שהבחינה היזומה במחוז הזה ברוסיה מתבססת על שיתוף ציבור, שזה יפה, אבל הרשויות דורשות מהציבור לספק אסמכתאות חזקות יחסית כדי לבחון את הפניות מהציבור.

זאת אומרת שאם אתם לא יודעים להציג חישוב, ניתוח, או ראיות חזקות לגבי הבעיות של הרגולציה יוצרת – קיים סיכוי משמעותי שיסננו את הפנייה שלכם ולא יתחשבו בה.

הנקודה שאני מצביע עליה היא בעצם שאלה של חלוקת האחריות והעבודה בין הגוף הממשלתי שמבצע רפורמה, לבין הציבור שמוזמן להשתתף.
מעבר לעיקרון של שיתוף ציבור, עולה השאלה – איך מחלקים את העבודה?

גישה אחת יכולה להיות שכל הצעה שתוגש לממשלה תיבדק ותיבחן ואז יוחלט אם לטפל בה או לא, כמובן גם בכפוף לסדרי עדיפויות ומגבלת המשאבים של היחידה שמבצעת את הרפורמה.

הרוסים אומרים שהם רוצים לקבל מידע יותר מבוסס ויותר מעובד, ולא רק רעיונות. הם בעצם "מפילים" חלק מהעבודה על הציבור.

אבל הגישה של הרשות ברוסיה יכולה להיות גם לגיטימית.

המשאבים שלהם מוגבלים. ואם הציבור ישלח להם רעיונות והצעות לא ברורות, לא מדוייקים, או בלי ביסוס – המשמעות היא שהרשויות יצטרכו לעבור על מאות ואולי אלפי הצעות, לנסות להבין מה בדיוק הציבור ניסה לומר וגם לתקף ולבצע את הסינון הראשוני בהמון המון עבודה.

זה גם יקח זמן, מה שיעכב את הרפורמה, וגם דורש המון משאבים של הגוף שאמור לעשות את הרפורמה. שימו לב שאנחנו רק בשלב המקדמי של הסינון.

בעצם אפשר לומר שהרשויות ברוסיה מעדיפות להעלות את הרף הבסיסי כדי שהצעה מהציבור תוגש ותיבחן, אבל מצד שני הדבר הזה נועד לקבל הצעות יותר בשלות שאפשר להתייחס אליהן ברצינות וככה להפנות יותר משאבים מביצוע הסינון אל הרפורמה עצמה.

אז אפשר להסתכל על זה כגלגול אחריות וגלגול העבודה מהממשלה אל הציבור, ואפשר לחשוב על זה כשאלה של ניהול משאבים וניהול המיקוד, במטרה שיבוצעו רפורמות משמעותיות ברגולציה ולא נבזבז משאבים יקרים על תהליכי הסינון.

ועוד נקודה אחרונה לסיום – חלק ניכר מהרגולציה מוטלת על המגזר העסקי. העסקים הם שחקנים חוזרים, כי הם נאלצים להתמודד עם הרגולציה שוב ושוב ושוב. ולכן ניתן לטעון שהנטל בהצגת הסוגיה והבאת נתונים לא הועבר אל אזרח מהשורה, אלא על עסק שנתקל ברגולציה שוב ושוב, יש לו הבנה של ההשפעות שלה וגם יש לו אינטרס חזק להציף את הבעיה.

איך להתניע רפורמה?

ולכן יכול להיות שאפילו הגיוני לצפות מהעסקים שמתמודדים עם הרגולציה באופן קבוע, ומבקשים מהממשלה לטפל בבעיות ברגולציה, שיצביעו באופן ברור ומוחשי על הבעיות בהן צריך לטפל.

תחשבו על מצב שבו צוות ממשלתי קטן מקבל 4,000 פניות והצעות – על מגוון תחומים וסוגיות. חלק מנוסחות באופן כללי ("קשה מידי לקבל רישיון עסק"), חלק מצריכות בירור עובדתי, חלק מצריכות בחינה מקצועית מעמיקה רק כדי להבין אם יש בעיה.

הצוות רוצה לבצע רפורמות והוא מאמין שמאחורי כל פנייה יש כאב אמיתי. אבל אם הוא יקדיש המון זמן כדי לברר ולהשלים נתונים על אלפי פניות – תיגמר השנה לפני שהם יתחילו לטפל במשהו.

אם בעל העסק יפרט באופן ברור מה הדרישה המוגזמת, למה אפשר להסתפק בדרישה פחותה וגם יתאר את פער העלויות – זה יאפשר לצוות הממשלתי לצלול ישר לרפורמה ולטפל בבעיה.

אז למרות שאולי האינטואיציה היא שיש פה חסם בירוקרטי, יש גם היגיון בבקשה לקבל הצעות בשלות וקונקרטיות – דווקא בשביל להצליח לקדם רפורמות.