האם ביידן והאריס פגעו במשקי הבית האמריקאים?

לפני מספר שבועות פורסם מסמך שכותרתו "ממשל ביידן-האריס יצר רגולציות בעלות של כמעט 50,000$ למשפחה" ( "Biden-Harris Regulations Cost the Average Family Almost $50,000").

המסמך נכתב על-ידי קייסי בי. מאליגן, שהיה כלכלן ראשי בממשל טראמפ והיה מעורב במהלכים להפחתת רגולציה באותן שנים.

המסמך מנתח את הרגולציה שנקבעה עד כה על-ידי ממשל ביידן (ברור לכולם למה הוא טורח לציין את שמה של האריס).
להלן סיכום עיקרי הטענות.

ביידן בהשוואה לאובמה וטראמפ

המסמך מתחיל בהצגת השוואה בין תקופת הכהונה הראשונה של שלושה נשיאים: אובמה, טראמפ וביידן. הדוח מתבסס על יותר מ-5,000 רגולציות פדרליות שנחקקו בין השנים 2009 ל-2024.
לפי הנתונים, הרגולציות שהוטלו במהלך כהונתו הראשונה של ממשל ביידן צפויות לעלות למשק בית אמריקאי ממוצע כ-47,000 דולר. העלות השנתית המוערכת עומדת על 6,300 דולר למשך עשר שנים או 3,300 דולר לנצח (תלוי בהיוון).

מאליגן ערך השוואה גם מול תקופות נשיאות קודמות: במהלך כהונתו הראשונה של אובמה, העלויות הרגולטוריות היו כמעט חצי מהעלויות שהטיל ממשל ביידן (25,852 $ למשק בית), ובתקופת טראמפ, הייתה ירידה של 11,000 דולר בעלויות הרגולציה לכל משק בית (לסיכום של כהונת טראמפ – ראו כאן).
הממשל הנוכחי נבדל בכך שהוא מוסיף עלויות רגולטוריות בקצב מהיר יותר בהשוואה לתקופות קודמות, במיוחד בתחומים כמו בריאות, עבודה, ותקשורת.


כדי לתמוך בטענות האלו, המסמך מנתח מגוון סוגי רגולציות.
מה שחשוב לציין זה שהרגולציה עם העלות המשמעותית ביותר שהוא מזהה היא זו שנקבעה כדי להבטיח שרוב הרכבים החדשים שיימכרו בארה"ב עד שנת 2032 יהיו חשמליים או היברידיים. לפי הניתוח הרגולציה הזו צפוייה להעלות את מחיר הרכבים ביותר מ-6,000 $ לרכב.

הרגולציה פגעה בעניים

נושא מעניין נוסף הוא ההשפעות החלוקתיות של עלויות הרגולציה.
מאליגן מכנה את הרגולציה של עידן ביידן "רובין הוד הפוך", כי לטענתו יותר נטל נפל על העניים.
זאת אומרת שעלויות הרגולציה הן רגרסיביות, כלומר, מתחלקות באופן לא שוויני ומשפיעות בצורה קשה יותר על משקי בית בעלי הכנסה נמוכה. במונחים של אחוז מההכנסה, משק בית עשיר יספוג עלות של 0.76% בעוד שמשק בית עני יספוג עלות רגולציה של 4.7% מההכנסות.

אחד הנתונים המעניינים מהמסמך הוא שהעלויות הרגולטוריות שהוטלו על ידי ממשל ביידן-הריס משפיעות בצורה רגרסיבית יותר מכל מס מוניטרי עיקרי שמוטל על ידי ממשלות פדרליות, מדינתיות ומקומיות. זה כמובן מדגים את העובדה שלרגולציה השפעות דרמטיות אף יותר ממיסים ומדיניות מונטריות.

זה טיעון חריף משני טעמים.
פעם אחת, כי הקהל הקלאסי של הדמוקרטיים דוגל בהתערבות ממשלתית כדי לצמצם אי שוויון.
בנוסף, בחוגים המקצועיים, ממשל ביידן קידם הכנסה של ניתוח חלוקתי של השפעות רגולציה לתוך תהליך גיבוש הרגולציה. אז יש כאן גם ביקורת ציבורית-אידיאולוגית וגם ביקורת מקצועית.  הטיעון הזה מכוון לבטן הרכה של ממשל ביידן.

סטנדרט מקצועי ירוד

הדוח טוען שסוכנויות פדרליות רבות אינן עומדות בסטנדרטים הנדרשים לניתוח עלות-תועלת. הביקורת של מאליגן היא שלרוב הן נוטות להמעיט בהערכת העלויות הרגולטוריות, כי הערכות רבות מסתמכות על נתונים חלקיים או מתמקדות בעלויות שוליות בלבד, כגון עלויות ניירת, ומתעלמות מעלויות הדרישות (למשל שעות העבודה שנדרש כדי לציית לרגולציה).
אגב, מעניין לציין שטראמפ עצמו ניסה לעוות את ניתוח עלות-תועלת. כתבתי על זה כאן וגם כאן.

ההקשר הפוליטי

כמובן שהמניע לפרסום המסמך והתזמון שלו אינם מקריים או נקיים מהקשר פוליטי. די ברור שהבחירות הקרבות הן הסיבה שהמסמך הזה נכתב ומתפרסם.
זו מתקפה עם ארומה פוליטית של איש סגל לשעבר של טראמפ על המתחרים שלו. לכן מאליגן טורח לציין שמדובר בממשל ביידן-האריס (הרי אף פעם לא טורחים לציין את שמו של סגן הנשיא).
ועם זאת – אם הנתונים מדוייקים ומלאים, אנחנו מקבלים הצצה לבטן הרכה של הרגולציה האמריקאית בארבע השנים האחרונות.