הסוד מאוחרי מותגי היוקרה

קניתם תיק, נעליים או בגד של מותג יוקרתי.
השקעתם בהם לא מעט כסף – כי מגיע לכם הטוב ביותר.
והם באמת נראים מעולה: עיצוב מוקפד, גימור מרשים, לוגו של בית אופנה נחשב, ותווית שמכריזה: Made in France  או Made in Italy.

אבל רגע אחד לפני שאתם מספרים לחברים שקניתם תיק פריזאי או נעלי עקב איטלקיות — כדאי לדעת איך בעצם קובעים איפה יוצר המוצר.

ופה נכנסת לתמונה הרגולציה האירופית.
היא לא סתם המלצה. היא הוראה מחייבת:
Regulation (EU) No 952/2013 של האיחוד האירופי קובעת בסעיף 60 איך מגדירים את ארץ המוצא של מוצר.

Article 60: Acquisition of origin

1. Goods wholly obtained in a single country or territory shall be regarded as having their origin in that country or territory.
2. Goods the production of which involves more than one country or territory shall be deemed to originate in the country or territory where they underwent their last, substantial, economically-justified processing or working, in an undertaking equipped for that purpose, resulting in the manufacture of a new product or representing an important stage of manufacture.

לפי הסעיף הזה, אם מוצר יוצר כולו במדינה אחת – זו ארץ הייצור שלו. זה המקרה הקל.
אבל אם ייצור המוצר התבצע בכמה מדינות, קובעים שהוא "יוצר" במדינה שבה התרחש העיבוד האחרון שהוא גם משמעותי וגם מוצדק כלכלית. כלומר – לא רק תוספת קוסמטית או שלב פיקטיבי, אלא שלב אמיתי בתהליך הייצור, שיש לו גם תועלת וגם היגיון עסקי.

וזה הרגע שבו היוקרה האירופית מתחילה לקבל גוון אחר.

איך ואיפה מייצרים מוצרים מאירופה?

נניח שאני יזם בתחום האופנה והחלטתי לייצר בגדים של מותג יוקרה, לשל תיקי מעצבים או נעלי עקב.
הייצור כולו מתבצע בסין: חיתוך, תפירה, הרכבה – הכול.
העלות? בערך 10 דולר ליחידה.
אבל לפני ששולחים את המוצר לחנות – יש לו עוד תחנה: שולחים את התיקים לצרפת, שם מוסיפים להם רוכסן. ושולחים את הנעליים לאיטליה, שם מוסיפים להם רצועה עם אבזם.
זהו.

רוכסן אחד לתיק, אבזם אחד לנעל – ובזכות הרגולציה, אפשר כעת לרשום בגאווה על התווית שהנעליים יוצרו באיטליה והתיק בצרפת ("Fabriqué en France").
זה נשמע אבסורדי, אבל זו בדיוק המשמעות של "העיבוד האחרון המשמעותי והמוצדק כלכלית".

כך קורה שמוצר שעלות הייצור שלו 20 דולר (כולל כל השלבים – בסין, ואז הרכיב הסופי באירופה) נמכר לכם ב-3,000 דולר כ"מותג צרפתי" או "תוצרת איטליה".

והכי מעניין?
הכול נעשה בהתאם לרגולציה האירופית שמיועדת להגן על הצרכנים, למנוע הטעיה ולשמור על התעשייה המקומית (כמו הרגולציה על השמפניה, הפרמז'ן, הוויסקי הסקוטי, ואפילו על בשר.

הערה לסיכום

עכשיו, חשוב לשים דברים על דיוקם:
זה לא אומר שהמוצרים האלו באיכות ירודה. ההיפך – יש יצרנים בסין וברחבי אסיה שעובדים ברמות גימור ואיכות שאין להן מה להתבייש מול אף מפעל באירופה.
אבל כשאתם מוכנים לשלם מחיר גבוה, והמותג נשען על תחושת יוקרה אירופית, כדאי להבין שבעצם רוב העבודה נעשתה במקום אחר לגמרי.

אז בפעם הבאה שאתם בודקים תווית – זכרו:
התווית מספרת חלק מהסיפור. לא את כולו.
ולפעמים, הסיפור שמאחורי הרוכסן או האבזם – הוא דווקא הסיפור הכי מעניין.

---

מוקדש לאישתי ליטל.