ניו יורק מתמודדת כבר עשרות שנים עם בעיה אמיתית של התפוררות חזיתות בבניינים ישנים, בעיקר בנייני אבן ובטון שנבנו בתחילת ואמצע המאה ה-20.
לאחר כמה תאונות קשות שבהן נפלו חלקי חזית ופגעו בהולכי רגל, העיר חוקקה בשנות ה-80 את Local Law 11, שהפך בהמשך ל־FISP – Façade Inspection and Safety Program. החוק מחייב בעלי בניינים מעל 6 קומות לבצע בדיקת חזית מקצועית אחת לחמש שנים – באמצעות מהנדס או אדריכל מוסמך.
כאשר הבדיקה מגלה סכנה אפשרית, גם אם אין סכנת קריסה מיידית, בעל הבניין חייב להציב אמצעי הגנה להולכי רגל. הפתרון הנפוץ ביותר הוא sidewalk shed – אותם מבני מתכת מעל המדרכה (שנראים כמו פיגומים). המטרה פשוטה: למנוע פגיעה מאבנים, זכוכיות או חלקי חזית שעלולים ליפול מהבניין. העירייה מאשרת מראש הצבת "פיגומים" כאלו שמגינים על הולכי הרגל.
הבעיה היא שהפתרון הזמני הפך עם השנים למצב כמעט קבוע בחלקים מהעיר.
בפועל, שיקום חזית מלאה בבניין ניו יורקי ישן עלול לעלות מיליוני דולרים, במיוחד בבנייני מגורים גדולים במנהטן, שחלקם ותיקים. לעומת זאת, עלות הפיגום זולה יחסית. לכן נוצר תמריץ כלכלי לדחות שוב ושוב את התיקון המלא, תוך השארת הפיגום על המדרכה במשך שנים ארוכות. החוק אמנם דורש לבצע את תיקונים, אך במשך שנים מנגנון האכיפה והקנסות לא יצר תמריץ מספיק חזק לבצע אותם. עלות הפיגום והקנס יחד – היו נמוכות מעלות השיקום.
כתוצאה מכך, אלפי רחובות בעיר התמלאו בפיגומים זמניים – שהפכו קבועים. לפי נתוני העיר, קיימים אלפי sidewalk sheds ברחבי ניו יורק, ובשיאם הם כיסו מאות קילומטרים של מדרכות. יש מקרים שפיגומים נמצאים כבר יותר מ-15 שנים.
עם השנים התבררו בעיות שונות: חסימת אור טבעי, פגיעה בחנויות ובעסקים, ירידה באיכות המרחב הציבורי, יצירת תחושת הזנחה שמעודד השלכת פסולת, משיכת חולדות ויונים.
עזרה בדרך
בשנים האחרונות העירייה החלה לקדם שינוי מדיניות משמעותי תחת היוזמה “Get Sheds Down”. מטרת המהלך היא לא לבטל את חובת הטיפול בחזיתות, אלא להפחית את הפגיעה האגבית בציבור. לצד שינוי המדיניות הם גם מחזקים את מנגנוני הפיקוח והאכיפה.
הצעדים המרכזיים כוללים:
- קיצור משך הרישיונות להצבת הפיגומים משנה לשלושה חודשים
- הסבה של פיגומים לרשתות, בחלק מהמקרים
- הגדלת קנסות על דחיית תיקונים
- מבצעי אכיפה נגד בעלי בניינים
- יצירת מסלול לטיפול במבנים עם פיגומים ותיקים במיוחד
- בחינת הרגולציה על שיקום חזיתות כדי לאמץ גישות מבוססות סיכון במקום דרישות אחידות לכל הבניינים
ייקח קצת זמן לראות את האפקטיביות, אבל על פניו זה נראה כמו מהלך שמטפל במגוון היבטים.
הסיפור הזה מקפל שתי דוגמאות קלאסיות:
- איך דרישה חשובה (תיקון חזיתות, הגנה על הולכי רגל מעצמים שנופלים מבניינים) – עלולה לגרום להשפעות שליליות.
- איך כשלון של מערך הפיקוח והאכיפה יוצר מצב שבו ההפרה משתלמת ומנרמל עבריינות.
כיום ניו יורק מנסה לעצב מחדש את המערכת כך שהרגולציה תמשיך להגן על הציבור, אבל בלי להפוך את הפיגומים למאפיין קבוע של העיר.
הרגולטור - גיא מור 