חדשות טובות – מחזקים את מדיניות הרגולציה בישראל!

ארבע שנים אחרי שישראל אימצה מדיניות רגולציה (בהחלטת ממשלה 2118), הממשלה העבירה הבוקר (23.12.2018) החלטת ממשלה נוספת (מס' 4398).

ההחלטה החדשה מעבירה אותנו מהתנהלות של פרויקט למערכת מסודרת ועקבית. ההחלטה מחזקת את המנגנונים הקיימים. באופן טבעי, החלטת הממשלה בונה תשתית ומסתכלת על המערכת כולה. לכן לא תראו כאן התייחסות לרגולציה בתחום ספציפי.

איך הגענו להחלטת הממשלה?

בשנה האחרונה ה-OECD בחן את מדיניות הרגולציה בישראל וקבע שישראל עשתה התקדמות גדולה אבל כדי להמשיך לשלב הבא היא צריכה לשכלל את מערכת מדיניות הרגולציה שלה. ההמלצות הוצגו לממשלה בקיץ וראש הממשלה ביקש להכין החלטת ממשלה פרקטית שתיישם אותן.

החידושים המרכזיים בהחלטה

1. הגדרה לעקרונות מדיניות רגולציה

באופן די מוזר עד עכשיו לא הגדרנו מה זה "מדיניות רגולציה" ומה העקרונות. החלטה 2118 מלפני ארבע שנים קבעה שהממשלה תפעל להפחית את עלויות הרגולציה והורתה לרגולטורים איך לגבש רגולציה חדשה – אבל העקרונות לא נקבעו.

ההחלטה החדשה עושה סדר וקובעת שבעה עקרונות. למשל – שרגולציה חכמה תשאף להביא לתועלת מקסימלית למשק ולחברה לפי ניהול סיכונים; התבססות על נתונים; לקדם עקביות, ודאות, נגישות לציבור; התבססות על רגוגלציה בינ"ל; ועוד דברים טובים. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל אם המטרה היא לשנות תפיסה וללמד את המערכת משהו חדש – המטרה צריכה להיות ברורה לכולם.

הנה הסעיף עם העקרונות:

2. דרישות רגולציה חכמה יחולו גם על נהלים, רישיונות וכו'

רגולציה נמצאת בחוקים, בתקנות, ובנהלים שהדרג המקצועי קובע. הרוב המוחלט של הרגולציה נמצא בנהלים (כולל הוראות, חוזרים, הנחיות, מפרטים, דרישות, רישיונות וכו').

ההחלטה המקורית (2118) חלה על חוקים ותקנות; ולא היה ברור אם היא חלה על נהלים. לכן הייתה דרישה שחוקים ותקנות יגובשו בתהליך מסודר שכולל בחינת נתונים, השוואת חלופות וניתוח עלות-תועלת. אבל נהלים לא ממש עברו תהליך חשיבה כזה.

ההחלטה החדשה מגדירה שרגולציה היא כלל התנהגות מחייב, גם כזה שנמצא בנהלים, רישיונות וכו'. במילים אחרות – סוגרים את הפירצה ומעכשיו כל הרגולציה תהיה תהיה כפופה לעקרונות של מדיניות רגולציה. זה נשמע טכני אבל מכיוון שהרוב המוחלט של הרגולציה נמצא בנהלים מקצועיים – זה דרמטי.

3. תהליך גיבוש רגולציה + בקרה חיצונית

ההחלטה מגדירה שמנהל מדיניות הרגולציה בכל משרד הוא הגורם המנחה למתודולוגיית גיבוש רגולציה חכמה. בנוסף המנכ"ל של כל משרד יכול למנות מנגנון פנימי שילווה רגולטורים בגיבוש רגולציה וימליץ על קיצור התהליך במקרים חריגים.

בנוסף לראשונה תהיה בקרה חיצונית על התהליך המתודולוגי. משרד רה"מ יעשה בקרה חיצונית על דוח גיבוש הרגולציה של המשרד. מדובר במנגנון מאוד רך. משרד רה"מ לא מקבל זכות וטו לחסום רגולציה, אלא רק לבחון את הדוח שבו המשרד תיעד את תהליך החשיבה – ולכתוב דוח בקרה על איכות התהליך והניתוח.

כמו שאתם רואים, מרכז הכובד של התהליך נשאר במשרד (הרגולטור המוסמך, איש מדיניות הרגולציה של המשרד, המנגנון הפנים משרדי) ומשרד רה"מ נותן חוות דעת מבחוץ. השאיפה היא להעצים את המשרדים ולבנות אצלם יכולת, באמצעות בקרה חיצונית.

4. חובה לפרסם את כל הרגולציה – לא רק חוקים ותקנות

מבחינה משפטית ברור שכדי לקבל תוקף, חוקים ותקנות חייבים להתפרסם ברשומות (הפרסום הרשמי של משרד המשפטים). אבל אין כלל ברור לגבי פרסום של נהלים. ב"נהלים" הכוונה לכל ההוראות שהדרג המקצועי מוציא – חוזרי מנכ"ל, הוראות, נהלי עבודה, הנחיות, דרישות, מפרטים, רישיונות וכו'.

ככה יצא שהרבה נהלים לא מפורסמים או מפורסמים בצורה מפוזרת ולא נגישה. בהמשך למהלך פורץ דרך שהובלנו במשרד החקלאות (לכתבה בדהמרקר), ההחלטה קובעת שרגולטורים בכל הממשלה חייבים לפרסם את הנהלים שלהם לציבור באתר מרכזי אחד.

זו מהפכה ניהולית אדירה שתנגיש את המידע לציבור ותאפשר לנו סוף סוף לענות על השאלה – כמה רגולציה יש במדינה?

5. הקמת תשתית לרגולציה איכותית – מחשוב, הכשרה, פיקוח ואכיפה

נושא האחרון נועד לאפשר התקדמות ביתר התחומים. תכנית הכשרה לרגולטורים וליועצים המשפטיים שלהם היא דבר קריטי. כי למעשה, אף אחד לא מכשיר רגולטור להיות רגולטור. אף אחד לא לימד את הרגולטורים מדיניות רגולציה, אז קשה לצפות מהם לדעת לייצר רגולציה איכותית (זה קשה!). גם יבוצע מיפוי ממשקים כדי להפוך את כל התהליכים לדיגיטליים וזיהוי פערים בפיקוח ובאכיפה.

הממשלה מעלה את הרף: מתחייבים לתהליכים איכותיים יותר ומחילים אותם על כלל הרגולציה. ההחלטה הזו מעבירה אותנו לשלב בוגר יותר בשאיפה לייצר מדיניות איכותית עבור הציבור בישראל.