לאחרונה אנחנו שומעים על מקרים מזעזעים של התעללות בחסרי ישע. פרשות של התעללות בקשישים או מטפלות שלפי החשד מתעללות בפעוטות. זה מתסכל ומקומם, ובני המשפחה מרגישים חסרי אונים מול התופעה הזו. אחת הטענות היא שגם כשמטפלות נתפסות מתעללות – הן יכלות להמשיך לעסוק בטיפול בפעוטות.

בפוסט הזה אני רוצה להציע פתרון, כלי שנקרא רישיון שלילי.

[ההצעה כאן לא מחליפה את הצורך ללמוד את התופעה, להבין את הגורמים לה ולטפל בהם. זה מנגנון משלים]

שני סוגים של רגולציות

יש שני סוגים של רגולציה: נורמות מחייבות ואישורים מראש. בכל רגולציה יש נורמות מחייבות – כללים של אסור ומותר. מי שמפר את הכללים האלו נענש – בדרך כלל בקנס או במאסר.

לפעמים מחליטים להוסיף על זה גם כלי בירוקרטי של "אישורים מראש" – אסור לעסוק בתחום אם לא קיבלתם מהממשלה אישור מראש (למשל רישיון או היתר). שיטה של אישורים מראש לוקחת את הכללים שחלים בשגרה ומוסיפה להם בדיקה מקדמית. היתרון שלה הוא בכך שבודקים את המפוקח לפני שהוא מתחיל את הפעילות. החסרון – היא צורכת הרבה משאבים מהרגולטור והיא מטילה בירוקרטיה ממשלתית על הציבור (תחשבו על תהליכי רישוי עסקים, מקצועות עם רישיון, תכנון ובניה).

אנשים אוהבים לדרוש רישיון כאילו זה פתרון קסם, אבל הכלי הזה מתאים רק למקרים מסוימים: הוא טוב לגבי דברים שאפשר לבדוק מראש. רישיון רלוונטי בעיקר כשרוצים לבדוק אם לאדם יש מיומנות (ידע, כישורים, ניסיון, השכלה) או ציוד (כמו אמצעי בטיחות). רישיון לא יכול לבדוק איך אנשים יתנהגו בעתיד.

רישיון לא אפקטיבי לגבי דברים שאי אפשר לבדוק מראש. למשל בתחום הנהיגה – כל הנהגים עוברים טסט אבל זה לא עוזר לנו לדעת אם בעתיד הנבחן ינהג תחת השפעת אלכוהול. וחשוב לזכור שהיקף המשאבים של הרגולטור מוגבל – אם הוא צריך לשבת במשרד ולבדוק בקשות לרישיון, יהיה לו פחות זמן להיות בשטח ולבצע פיקוח ואכיפה.

מה זה רישיון שלילי?

הרבה פעמים אנשים מצדיקים את הצורך ברישיון בכך שאפשר לשלול רישיון. כי כשמקבלים מהממשלה אישור לבצע פעולה, אז הממשלה גם יכולה לשלול את האישור הזה ולהוציא אותך מהשוק. לפעמים קובעים חובת רישיון לא לצורך בדיקה מקדמית, אלא כאמצעי אכיפה בדיעבד. אבל כמו שאמרנו לרישיון יש מחיר – בירוקרטיה. הוא מחייב את כולם לעבור דרך הממשלה, להמתין לאישור ממנה (אפילו אם עומדים בדרישות חייבים לחכות לאישור) וכמובן שהרגולטור הממשלתי חייב לבדוק את כולם והוא לא יכול לעשות תיעדוף ולטפל רק במסוכנים ביותר (כי כולם חייבים את אישורו).

רישיון שלילי פותר בדיוק את הבעיה הזו: הוא מאפשר לשלול רישיון בלי לתת אותו מלכתחילה. תחת משטר של רישיון שלילי לא צריך לבקש מהממשלה אישור לפני תחילת הפעילות – אין בירוקרטיה של בקשה לרישיון (יש רק נורמות מחייבות). אפשר להכניס לשוק בלי להמתין לאישור ממשלתי, והכללים חלים על כולם. הרישיון השלילי הוא כלי אכיפה שמתווסף לקנסות ולעונשי מאסר. במקרה של הפרה אפשר להוציא למפוקח "כרטיס אדום" ולאסור עליו לבצע את הפעילות. כשרישיון שלילי מופעל הוא בעצם סוג של צו מניעה, שהרגולטור מוציא למפוקח שביצע הפרה חמורה או הפרה חוזרת.

יותר אכיפה ופחות בירוקרטיה

רישיון שלילי מאפשר לרגולטור ולציבור ליהנות משני העולמות – להגביר את האכיפה על הפרות חמורות, בלי להוסיף בירוקרטיה. זה גם אומר שרישיון שלילי מאפשר לממשלה לבטל את חובת הרישיון במקרים שהוא לא מתאים. זה יחסוך בירוקרטיה לציבור ויפנה משאבים ממשלתיים, שאפשר יהיה להפנות לפיקוח ואכיפה או לשיפור השירות לציבור.

מחקר שערכתי עם כמה קולגות בחן את המנגנון של רישיון שלילי ואת השימוש בו בעולם. המסקנה שלנו הייתה שכדאי לאמץ אותו בישראל. למשל, באנגליה משתמשים בו ברגולציה על מתווכים ובאוסטרליה הוא קיים ברגולציה על מקצועות פרה-רפואיים. כמובן שרישיון שלילי יכול להתאים בתחומים רבים ומגוונים.

למעשה, המנגנון קיים עקרונית בישראל, אבל מחייב פנייה לבית משפט. למשל, יש הגבלות על עברייני מין מורשעים – אסור להעסיק אותם במוסדות שלומדים בהם קטינים. החוק לא מחייב רישיון לצורך עבודה באותם מוסדות, אבל אם בית משפט הרשיע אדם בעבירת מין – אסור לו. אבל מילת המפתח היא "מורשעים": האיסור נלווה לענישה הפלילית שלאחר ההרשעה, הוא לא כלי אכיפה של הרגולטור כמו שלילת רישיון. דבר דומה קיים לגבי הורים – לא צריך רישיון כדי להיות הורה, אבל במצבים מסוימים הממשלה יכולה להוציא ילד מחזקת הוריו.

רישיון (בדיקה מקדימה) הוא כלי שבוחן את המפוקח לפני תחילת הפעילות. הוא בודק את המפוקח בהווה, אבל רישיון לא יכול לומר לנו איך אותו אדם יתנהג בעתיד.
התופעה של התעללות בפעוטות ממחישה את הצורך בכלי אכיפה של שלילת רישיון, בלי הבירוקרטיה של קבלת רישיון.
חוץ מבדיקת עבר פלילי, בדיקה מראש של גננות ומטפלות לא תגלה לנו האם בעוד עשר שנים אחת מהן תתעלל בילדים. בהנחה שלרוב המטפלות אין הרשעה בעבירות אלימות – בדיקה מקדימה של כל המטפלות לא תעזור.

לכן יש מקום לאמץ כלי אכיפה של רישיון שלילי, שיאפשר להוציא מן השוק מטפלות שנתפסו מתעללות. והמנגנון הזה כמובן רלוונטי לעוד תחומים שבהם רישיון הוא לא הפתרון.