חמש דרכים מוכחות להעלאת אחוז ההצבעה בעזרת כלכלה התנהגותית

מחר (שוב) בחירות. האם תלכו להצביע?

במערכות הבחירות בשנת 2019 שיעור המצביעים היה 67% ו-69%. בעשרים השנים האחרונות הוא נע בין 60% ל-70% (עם חריג אחד ב-2015). זה אומר שבערך שליש מבעלי זכות ההצבעה נשארים בבית.

יש אנשים שטוענים שצריך רגולציה כופה שתחייב הצבעה בבחירות. אבל לפני שהולכים לכיוון של רגולציה, בואו נסתכל על אופציה אחרת. לאחרונה כלכלה התנהגותית הפכה לבאז וורד – והיא אחד המונחים הכי פופולאריים כיום בקרב קובעי מדיניות.

האם כלכלה התנהגותית יכולה לעזור לנו להגביר את רמת המעורבות של אזרחים ובפרט את רמת ההצבעה בבחירות? אני חושב שכן. היופי בכלכלה התנהגותית הוא שמדובר בהתערבות קלה ורכה. מבצעים מיקרו-שינוי כמעט בלתי נראה, ומשיגים תוצאה משמעותית.

הנה 5 דרכים מוכחות שבהן הממשלה יכולה לעודד הצבעה בבחירות

1. הבסיס – מסר ברור

זה ישמע מובן מאליו, אבל הרבה פעמים אנחנו "נופלים" בגלל הדברים הקטנים. אם המסר לא ברור – הוא לא יעבוד על חלק מהציבור. שמציפים אותנו בעומס של מסרים שונים, אנחנו מתעייפים מהם ופשוט מסננים. בשנים האחרונות זה עוד יותר קריטי בגלל שאנחנו חיים בעידן של הצפת מידע.
לכן צריך מסר אחד – שיהיה ברור וחד משמעי. למשל "צאו מהבית להצביע" הוא מסר ברור שמחקרית הוכח מאוד אפקטיבי. אי אפשר לעודד הצבעה למען עתיד ילדנו, למען איכות הסביבה, למען הדמוקרטיה ובגלל חובתנו האזרחית. זה פשוט לא עובר. עדיף דווקא מסר פשוט ולא מתוחכם.

2. הגרלה

המוח שלנו מושפע מסיכונים וסיכויים. לא תמיד אנחנו מקבלים את ההחלטה הנכונה, אבל אפשר להשתמש בהם. למשל, בבריטניה השתמשו בהגרלה של פרס כספי כדי לעודד אזרחים להירשם להצבעה. אגב, אצלם הסיפור יותר מסובך מאצלנו כי בבריטניה צריך להירשם מראש להצבעה וזה דורש זמן – מה שמקטין את ההיענות של הציבור. יחידת הכלכלה ההתנהגתית בממשלה הבריטית (BIT) חילקה קבוצת אזרחים מלונדון לשלוש קבוצות: קבוצת ביקורת (המצב הרגיל), ושתי קבוצות שמי שירשם להצבעה יכנס להגדלה – של 1,000 פאונד או של 5,000 פאונד. בקבוצה שבה הפרס היה 1,000 פאונד שיעור הנרשמים להצבעה הגדל ב-3% ובקבוצה עם הפרס של 5,00 פאונד – הייתה עליה של 4%.

סיפרתי בעבר בהרחבה על לוטו קנסות הנהיגה בשבדיה, שעבד על עקרונות דומים. היתרון של הגרלות הוא שבעלות נמוכה יחסית (מעט זוכים) אפשר לייצר שינוי משמעותי בהתנהגות. הסיבה היא הקונספט של סיכון וסיכוי – אי הוודאות מעצימה את התחושות והרגשות שלנו. ולכן סיכון קטן לזכות בפרס, מתורגם לתחושה של ריגוש והתעניינות. לכן עדיף להגריל 1,000 פאונד בין 1,000 אזרחים מאשר לתת (בוודאות) לכל מי שנרשם 1 פאונד.

3. להגביר מודעות עצמית

אני לא מכיר הרבה אנשים שחושבים שלא צריך להצביע. זה מסוג הדברים שכמעט כולם מסכימים שהם חשובים – אבל בפועל מתחמקים. כמו דיאטה, כמו ללכת לחדר כושר או ללכת לישון בזמן. יש המון מחקרים התנהגותיים לגבי הפער בין הערכים והתכניות שלנו לבין הביצוע בפועל.

מחקר שבוצע בארה"ב מצא ששאלות שמגדילות את המודעות העצמאית יכולות להניע אותנו לפעולה. הם מצאו שהשאלה "How important is it to you to be a voter in the upcoming election?", יותר אפקטיבית מהשאלה "How important is it to you to vote in the upcoming election?". המונח "to be a voter" הפנה את תשומת הלב אל הנשאל, לאיך שהוא רואה את עצמו. זו כבר לא פעולה (to vote), זה איך שאני תופס את עצמי (אני אדם שמצביע בבחירות).

זה כמו ההבדל בין לומר למישהו "שיקרת לי" (לא מעליב), לבין לומר לו: "אתה שקרן" (מעליב, כי זה מתאר אותי כבן אדם ולא את הפעולה). זה עובד בגלל שחשוב לנו לשמור על תדמית עצמית חיובית.
אז כאשר מפרסמים קריאה להצביע כדאי שיעסוק באדם, המצביע, ולא רק בפעולת ההצבעה.

4. לא לפחד ממסרים חדים

בתקופת קמפיין בחירות אנחנו נחשפים למסרים חדים ואפילו בוטים. בעד ונגד, אנחנו והם. אבל כשקוראים לנו להצביע, השפה מאוד ממלכתית ורכה, ואפילו מכובסת. זה לא עובד.

הנה דוגמה שצוות ה-BIT ביצעו בעיר Hull שחיים בה כמעט 300,000 איש (100,000 בתי אב). העירייה שולחת לכל בעלי זכות הצבעה הזמנה להירשם ולהצביע בבחירות. מחקר מקדמי מצא שהרבה אנשים שמקבלים את המעטפה פשוט מתעלמים ממנה ואפילו לא פותחים אותה. במסגרת הפרויקט עם ה-BIT, הסירו מהמעטפות מסרים "דמוקרטיים" על חשיבות ההשתתפות ("כל קול קובע" וכו'). במקום, הם הדפיסו על המעטפות את הכיתוב הבא, האותיות הגדולות במקור: “DO NOT IGNORE THIS ENVELOPE. If you live here, then legally you need to respond to this letter.”

ממשלות יודעות לדבר בשפה חדה וברורה באזורים מסויימים, בעיקר כשהן גובות מיסים או אוכפות רגולציה. יכול להיות שצריך להשתמש במסרים יותר ברורים וחדים גם לגבי פעולות דמוקרטיות כמו הצבעה בבחירות.

5. להשתמש בטכנולוגיה, אבל בחוכמה

אחת הפרקטיקות הכי מפורסמת בתחום הכלכלה ההתנהגותית היא לפנות לאנשים שקבעו תור לרופא, כדי לוודא שהם באמת מגיעים – ולעודד אותם לבטל את התור אם הם לא מתכוונים להגיע. אי הגעה לתורים לרופאים זו בעיה ששווה מיליוני ש"ח בשנה ומאריכה את זמני ההמתנה לטיפול רפואי. בישראל קופת חולים כללית הייתה הראשונה שעשתה את זה באמצעות שליחת sms. מפלגות משתמשים (באופן מוגזם ומעיק) בהודעות sms כדי לעודד אותנו להצביע להן. למה שלא נשתמש באותה שיטה כדי לעודד אנשים פשוט לצאת ולהצביע?

חוקרים בברזיל מצאו ששליחת הודעות אישיות למצביעים הצליחו להעלות באופן משמעותי את שיעור ההצבעה במיוחד בקרב צעירים. אבל כנראה שסתם לשלוח המון הודעות sms זה לא עובד. כולנו יודעים ש-sms ממפלגה א' לא באמת גורם לנו להצביע לה. הפניה צריכה להיות ממוקדת ורלוונטית. מחקר של אוניברסיטת הארוורד מצא שפנייה גורפת ללא התחשבות והתאמה לקהל היעד הצליחה להעלות את שיעור ההצבעה ב-1% בלבד. גם המדיניות הזו היא עניין של איכות, לא של כמות.

ויש עוד סיבה שהפניה צריכה להיות ממוקדת ושעדיף לשלוח קצת מאשר הרבה. ספאם. התחלנו בלדבר על כך שבעידן המידע כולנו מוצפים במסרים. לא משנה מה המסר או כמה הוא ראוי, עוד ספאם לא יגרום לנו להצביע, הוא רק יגרום לנו להתעלם יותר.

כל השיטות האלו נוסות במציאות והן עבדו. אם ממשלות ישכילו להשתמש בכלים שיעזרו לציבור, ולא יציקו או יכפו עליו – נראה יותר השתתפות דמוקרטית. אנחנו חיים בדמוקרטיה ליברלית והגישה צריכה להיות כבוד כלפי האזרחים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: