מה אפשר לעשות כדי לצמצם אלימות משטרתית?

לאחרונה יש מתח סביב הפעלת כוח ואלימות על-ידי שוטרים. זה קורה בישראל וזה קורה בעוד מדינות. כמובן שפרשת ג'ורג' פלויד בארה"ב היא נקודת קיצון.

אם רוצים להבין את הבעיה ולפתור אותה, בואו ננסה להבין מה זה אומר להיות שוטר – מה דרישות הכניסה לתפקיד הרגיש והמאתגר הזה ואיך מנהלים כוח משטרתי. נסתכל על ארה"ב כי שם הבעיה חמורה מאוד ולאחרונה יש שם כמה ניסיונות מעניינים לתקן את הליקויים.

בואו נסתכל על שוטרים כמו אנשים שעוסקים במקצועות אחרים. תחשבו על רופאים, רואי חשבון ובעלים של מסעדה. על כולם חלים חוקים מסוימים. רק שמשהו לא עובד מספיק טוב עם הרגולציה של השוטרים.

מה הסטנדרט כדי להיות שוטר?

יש שתי שאלות רגולטוריות חשובות להבטחת הסטנדרט הנדרש משוטרים: מה הדרישות כדי להפוך לשוטר ומה הקו האדום שמביא להדחה של שוטר.

באופן כללי למרות שלשוטרים יש אחריות וסמכויות רבות, יש מקצועות פחות רגישים שדורשים יותר הכשרה. בארה"ב, בישראל ובעוד מדינות בעולם יש דרישה לקבל רישיון כתנאי לעסוק במקצועות שונים – זה יכול להיות ייעוץ השקעות, ריפוי בעיסוק או שמאות.

למשל, בקליפורניה צריך לעבור 1,600 שעות הכשרה ומבחן הסכמה כדי לעבוד כקוסמטיקאית, אבל רק 664 שעות כדי להיות שוטר. בפלורידה מעצב פנים חייב לעבור הכשרה של 1,760 שעות כדי לקבל רישיון ממשלתי, ושוטר חייב הכשרה של 770 שעות. זה קצת מוזר בהתחשב במורכבות התפקיד של שוטרים, הכוח שמוענק להם וסוג ההחלטות שהם צריכים לקבל בתנאי לחץ. כמובן שזה לא נגמר במספר שעות ההכשרה, ויש חשיבות גם לתוכן של ההכשרה ולמנגנון הסינון.

מאוד פופולארי לדרוש מאנשים פרטיים לקבל רישיון לפני שהם עוסקים במקצוע או פותחים עסקים, אבל שכחנו לשאול מה לגבי ה"רישיון" להיות שוטר.

הדחה ותביעה

החצי השני הוא הדחה של שוטרים, כי כמו בכל פעילות, את רוב הבעיות אי אפשר לזהות מראש. בארה"ב קשה מאוד להדיח שוטרים, גם אם הם פעלו באופן לא ראוי. יש מדינות בארה"ב שבכלל לא מאפשרות להדיח שוטרים, אבל גם במדינות שכן מאפשרות להדיח שוטרים זה מאוד נדיר. למה? פרופסור רוג'ר גולדמן הסביר ש"אם ניתן להדיח שוטר רק בגין הרשעה בעבירה חמורה, אז לא ידיחו כל כך הרבה שוטרים."

שימו לב לפער בין שוטרים לבעלי מקצועות אחרים. כדי לשלול רישיון מקצועי (נניח לחשמלאי או לעורך דין) לא צריך להמתין להרשעה בעבירה פלילית חמורה. וגם רישיון עסק (נניח מסעדה או קיוסק) אפשר לשלול על הפרת הכללים, בלי הרשעה פלילית. תשאלו כל בעל מסעדה – אם העסק לא עומד בדרישות – ישללו לו את הרישיון. לא צריך לחכות לפסק דין פלילי.

טוב, אז קשה להדיח שוטרים, אבל הרבה פעמים אומרים שאם אפשר לתבוע מישהו על נזק זה תחליף לרגולציה – כי אפשר להרתיע אותו וגם לקבל פיצוי על הנזק. רק שזה לא ממש קיים אצל שוטרים. בארה"ב שוטרים נהנים מחסינות מפני תביעות בגין עבירות אפילו אם הם ביצעו עבירה שפגעה בזכויות הקבועות בחוקת ארה"ב. כדי לתבוע שוטר צריך להוכיח שהשוטר פגע בכוונה בזכויות של אזרח. ואם זה לא מספיק – כל שוטר זכאי למימון מלא של הוצאות ההליך המשפטי.

כמה כוח מותר לשוטרים להפעיל?

בפוסט קודם ראינו שבארה"ב החוק מאוד לא ברור לגבי מה מותר ואסור לשוטר לעשות מבחינת הפעלת כוח ואלימות. זה כמובן מעצים את הבעיה כי גם בזמן אמת וגם בבית משפט – אין גבולות ברורים. שתי הצעות חוק בארה"ב מנסות להתמודד עם הבעיה הזו – אחת של הדמוקרטים ואחת של הרפובליקנים. הנה כמה נקודות מרכזיות מתוך הצעות החוק:

1. הארכת ההכשרה של שוטרים.

2. תמריצים כלכליים לשוטרים שיסתובבו עם מצלמות גוף (שמצלמות מה שהשוטר רואה).

3. אחיזת חנק של אזרחים. בהצעה הדמוקרטית נקבע איסור מוחלט על אחיזת חנק. לפי ההצעה הרפובליקנית יהיה מותר להשתמש באחיזת חנק רק כדי לנטרל אדם אבל אסור יהיה להביא למותו של אדם. עצם העיסוק בנושא הזה מלמד שהיום אין איסור לשוטר לחנוק אזרח למוות.

4. הדמוקרטים מציעים לבטל את החסינות של שוטרים מתביעות במקרים בהם השוטרים פגעו בזכויות אדם ביודעין או בהתעלמות מהן.
הרפובליקנים מדברים באופן כללי על שינוי שיטת החסינות (בחקיקה עתידית), אבל הם רוצים לתמרץ את תחנות המשטרה לבצע יותר הדרכות והכשרות לשוטרים להימנע מהסלמה ואלימות מיותרת.

5. פרופייליג (profiling) גזעני. אחת הטענות נגד המשטרה היא שהשוטרים מתמקדים באזרחים אפרו-אפרקיאיים באופן מפלה. לפי ההצעה הדמוקרטית, תחנות משטרה שלא יאסרו במפורש על ביצוע פרופיילינג גזעני – לא יקבלו תקציבים פדרליים. הרפובליקנים לא מתייחסים לנושא.

שתי הצעות החוק עוסקות בקביעת כללים, כאשר ההצעה של הדמוקרטים הרבה יותר דיכוטומית –מותר או אסור. כנראה שצריך לתקן את הכללים וזה טוב שהכללים יהיו ברורים. אבל נראה שזה לא מספיק. כללים כאלו קובעים מי שומר חוק ומי עבריין, אבל הם לא בהכרח גורמים לאנשים לציית לחוק. כללים וחוקים לא משנים את התנהגות באופן אוטומטי. לצד הכללים, צריך גם מנגנון שיגרום למערכת העצומה הזו לשנות את התרבות ואת ההתנהגות שלה בפועל.

מודל הפיקוח העצמאי של הנשיא טראמפ

לעומת הצעות החוק (שמתפרסות על פני מאות עמודים), הנשיא טראמפ פרסם צו נשיאותי קצר (ארבעה עמודים) שמייצר מנגנון פיקוח מקורי.

הצו מתייחס לאיסוף נתונים והרחבת ההכשרה של השוטרים וגם לתקציב כדי לייצר יותר שקיפות ולפרסם יותר מידע לציבור.

אבל העיקר בצו הוא מנגנון פיקוח ובקרה חיצוני, שהמטרה שלו לשנות את הנורמות בתחנות המשטרה דרך שרשרת הפיקוד הפנימית. הצו מורה להקים ולהסמיך גופים עצמאיים חוץ ממשלתיים, שיבקרו ויעריכו את תחנות המשטרה. אותם גופים יבחנו את ההכשרות, את המדיניות בתחנות המשטרה, את שיטות הניהול ואת האכיפה הפנימית שהקצינים מבצעים מול השוטרים – לגבי בטיחות, מתן שירות לציבור ושקיפות.

טראמפ הורה שהתובע הכללי יקבע את הקריטריונים שלפיהם הגופים העצמאיים יבחנו את תחנות המשטרה. הוא גם קובע בצו תכנים מחייבים להדרכות למשל – איסור שימוש באחיזת חנק. רק תחנות משטרה שישתפו פעולה עם גופי בקרה חיצונים כאלו (שיפרסמו את הדוחות שלהם לציבור) יהיו זכאיות למענקים מהממשל הפדרלי. זאת אומרת, ישתלם לתחנות משטרה להיכנס תחת זכוכית המגדלת של גופי בקרה חיצוניים ועצמאיים.

הגופים האלו מזכירים סוכוניות דירוג אשראי, שהן גופים פרטיים שבודקות מה סיכוי שחברות מסחריות ושממשלות יחזירו הלוואות שהן לקחו. מעניין לראות אם גופי הבקרה על תחנות משטרה יתפתחו לכיוון דומה.

הפתרון של טראמפ סוגר את המעגל. ויחד עם אחת מהצעות החוק (שנקווה שתעבור) הוא יכול לשנות את האופן שבו השוטרים בארה"ב פועלים.

צריך גם וגם

הצעות החוק והמודל של טראמפ נותנים קריאת כיוון לצעדים שצריך לנקוט כדי לטפל באלימות המשטרתית. התמודדות עם תופעה כזו מצריכה פתרון מקיף.

צריך גם דרישות סף לכניסה למקצוע; וגם פיקוח ניהולי ויכולת להדיח שוטרים מכהנים.
צריך גם כללים ברורים של מותר ואסור; וגם שהמערכת תדע להכשיר, לדרוש וליישם אותם.
צריך גם מקלות (לדרוש פיקוח, שקיפות והכשרה אינטנסיבית); וגם גזרים (תמריצים ומשאבים שיאפשרו את התכניות החדשות).

קל להסתכל רק על צד של המשוואה ולהציג הצעות פופוליסטיות שלא יפתרו את הבעיה. כשהבעיה מורכבת ועמוקה צריך פתרון כולל.

ואם אתם מחפשים רשימה (לא מלאה) של צעדים שצריכים להיות בתכנית לצמצום אלימות משטרתית, אז הנה:

1. להבחין בין משימות שמירת סדר לבין משימות של טיפול בעבריינות ואלימות חמורה. חלק ניכר מהפעילות של המשטרה מתבצעת מול אזרחים נורמטיביים לשם שמירת סדר. הבחנה כזו צריכה להיות בתכניות הכשרה, בפקודות ואולי אפילו בהפרדה מבנית.

2. מקצועיות. להיות שוטר טוב זה מקצוע. צריך להשקיע בזה, לטפח ולקדם את הטובים, לקבוע קריטריונים מדידים ולנהל את המערכת לפיהם.

3. כללים ופיקוח. קביעת כללים מאוד ברורים – לשימוש בכוח, לפתיחה באש, לביצוע חיפושים ועוד. להפעיל פיקוח פנימי וחיצוני עם סנקציות על הפרה של הכללים.

4. הכשרה והשקעה בהון האנושי. אי אפשר לצפות מאנשים לעשות משהו אם הם לא יודעים איך לעשות אותו. הכשרה היא לא רק בכניסה לארגון, אלא בשגרה. רענון של נהלים וגם רכישת מיומנויות חדשות. השקעה באנשים היא תנאי בסיסי למקצועיות וגם ליישום של הכללים.

5. תמריצים. צריך להיות כדאי לעשות את הדבר הנכון. צריך לתגמל את השוטרים והמפקדים על עמידה ביעדים ועל ציות לכללים, וההיפך. תשומת הלב הניהולית נמשכת בדרך כלל לטיפול במי שלא בסדר. מערכת טובה מקפידה לתת חיזוקים חיוביים ותמריצים (לא בהכרח חומריים).

___

הפוסט נכתב יחד עם גל וינרבה