האם כלכלה התנהגותית משפרת את הציות לחוקי המס? תשאלו את החוקרים

רשות המיסים של הרפובליקה הדומיניקנית רצתה לצמצם את העלמות המס. הם החליטו לא לקבוע רגולציה וגם לא לצאת למבצע אכיפה. במקום הם בחרו בכלי יותר גמיש ולא כופה – התערבות מבוססת כלכלה התנהגותית.

מה זה כלכלה התנהגותית?

תורת הכלכלה חוקרת התנהגות אנושית המבוססת על הנחה שבני האדם מקבלים החלטות רציונאליות (מגדירים מטרה ומקבלים החלטות שמקדמות את המטרה באופן הכי טוב). כלכלה התנהגותית היא ענף שחוקר סטייה שיטתית מקבלת החלטות "רציונאלית". סטיות אלו מכונות גם "הטיות" (bias). הנחת המוצא של הכלכלה ההתנהגותית היא שבפועל בני אדם לא מקבלים החלטות רציונאליות באופן מושלם – וניתן לחזות את השגיאות או ההטיות בקבלת החלטות.
למשל, לפעמים אנחנו נבחר במוצר שהוא לא הכי איכותי בגלל שאין לנו מידע מלא או בגלל שפרסומת יצרה בנו רגש חיובי לגבי מוצר שאובייקטיבית הוא נחות.
ברגע שמבינים שיש הטיות, אפשר לגבש כלי מדיניות שמתחשבים בכך (כדי לפתור את ההטיות או כדי להשתמש בהן). מה שמשותף לכלי מדיניות של כלכלה התנהגותית הוא שלא כופים על הפרט (בניגוד לרגולציה קלאסית של "אסור" ו-"מותר") ולפרט יש חופש בחירה. קבוצה אחת של כלי כלכלה התנהגותית נקראת נאדג׳ (Nudge) – שינוי קל בסביבה או בתנאי קבלת ההחלטה כדי להשפיע על ההחלטות.

דוגמאות להטיות התנהגותיות

למשל, אדם "רציונאלי" היה מעדיף לקבל כמה שיותר אופציות לבחור מתוכן, אבל במציאות ריבוי אפשרויות מעמיס עלינו ולכן אנחנו מעדיפים בחירה בין מספר מצומצם של חלופות (ויש שאומרים שהמוח שלנו לא אוהב לקבל החלטות). לכן אנחנו מעדיפים להיות במצב שבו לא מציפים אותנו בחלופות רבות (Hick's Law)

דוגמה אחרת היא אשליית המאמץ – אנחנו מייחסים יותר ערך למוצר או שירות אם התאמצו בשביל לייצר או לספק לנו אותו. למשל, אם טכנאי מטפל לנו ברכב – הנכונות שלנו לשלם לו עולה אם אנחנו מתרשמים שהתיקון מתמשך זמן רב יותר. למרות שהאינטרס ה"רציונאלי" שלנו הוא שהטיפול יסתיים במהירות, שביעות הרצון שלנו דווקא תעלה כשהטיפול יתמשך (עד גבול מסוים) כי אנחנו מרגישים שהוא משקיע בנו. תופעה דומה מתרחשת כשאנחנו ממתינים לביצוע פעולה מול מחשב (ולכן אתרי אינטרנט מציינים שהם "מעבדים את המידע" או "מבצעים חיפוש" – כדי לשדר לנו שמושקע מאמץ).

לסיכום – כלכלה התנהגותית פותחת לנו עולם שלם של יכולת להשפיע על קבלת החלטות של אנשים, מבלי לכפות עליהם. הרעיון הוא לעודד פעילויות חיוביות ולהניא את הציבור מלבצע פעילויות מזיקות.
ועכשיו נחזור לרשויות המס של הרפובליקה הדומיניקנית.

שימוש ב-נאדג׳ כדי להגביר את גביית המיסים

הם בדקו האם שימוש בנאדג' (Nudge) משפר את הדיווחים ואת תשלומי המס. אבל איך הם ידעו אם זה עבד? אז הם הצמידו צוות חוקרים, שיבצעו מחקר מלווה למדיניות.

רשות המיסים ניסחה הודעה לעסקים שמיידעת (ומדגישה) על העונש על העלמת מס. והם ושלחו אותה ל-28,000 עצמאיים ול-56,000 חברות. לא שינו את חוקי המס ולא החמירו את הענישה. למעשה לא "עשו" שום דבר חוץ מליידע את העסקים באמצעות מכתב.
התוצאות היו מרשימות: ההודעה הגבירה משמעותית את הציות לחוקי המס. הם הגדילו את גביית המס ב-193 מיליון $ בשנה, סכום ששווה ל-0.23% מהתמ"ג של המדינה. מה שמפתיע הוא שחברות הושפעו ממנה יותר מאשר עצמאים, וחברות גדולות הושפעו יותר מחברות קטנות.

אלו תוצאות מדהימות. במאמר שהחוקרים פרסמו, הם קוראים למקרה הזה "הנאדג' ששווה 100 מיליון דולר".
אפשר ללמוד מהמקרה הזה הרבה על היתרונות של כלכלה התנהגותית (ושל רגולציה מתקדמת בכלל). ואני בטוח שזה לא המקרה היחיד שהשיג כאלו תוצאות.
העניין הוא שאנחנו פשוט לא יודעים, כי די נדיר שעושים בקרה על החלטות מדיניות. ועוד יותר נדיר שיש מחקר מלווה בכזו רמה.

בלי בקרה על מה שקורה במציאות, לא נדע מה היו התוצאות של המדיניות או אם קרה משהו שמצריך שינוי של ההחלטה שקיבלנו. בלי בקרה , קביעת מדיניות דומה לזריקת כדור לסל – רק בלי לבדוק האם קלענו או מה התוצאה הסופית.

הגיע הזמן להצמיד מחקר מלווה ליותר החלטות מדיניות.
ככה נדע מה היו ההשפעות ומה עובד ומה לא. זה נכון בכל תחום מדיניות – תקציבית, רגולציה קלאסית וגם כלכלה התנהגותית.