2020 הייתה ללא ספק השנה של הקורונה. בזמן שאנשים חלו והכלכלה התרסקה, כולנו נאלצנו ללמוד מונחים כמו מטושים ובדיקות PCR.
ומה ממשלות ורגולטורים למדו מהשנה הזו? האם הן למדו להיערך ולנהל משברים, להשתמש בנתונים כדי לקבל החלטות טובות יותר? ומה לגבי התייעלות והתאמה של הרגולציה למצבים חדשים?
ממשלות עסקו הרבה בהתאמה זמנית של הרגולציה לתקופת המשבר. הרגולטורים בארה"ב נתנו כל מיני אישורי חירום (EUA – emergency use authorization). למשל, ה-FDA הוציא אינספור אישורים כאלו במגוון תחומים, למשל לבדיקת קורונה ברוק (בלי מטוש) ולחיסון של פייזר. אישורי החירום קיצרו את התהליכים הרגילים ואפשרו לפתרונות להגיע לשוק מהר. למעשה, חלק ניכר מאישורי החירום נועדו לפתור בעיות שהרגולציה עצמה יצרה – התארכות תהליכים, בירוקרטיה וחוסר וודאות.
לצד צעדים שנועדו לאפשר לחיסונים ומוצרים רפואיים להיכנס לשוק, נעשו גם הקלות ברגולציה הכללית כדי להקל על הציבור והעסקים בתקופת המשבר. למשל, בישראל ניתנו הקלות זמניות ובעולם הושהה התוקף של כל מיני רגולציות.
ממשלות בהחלט שיפרו חלק מהרגולציה שלהן, בעיקר דברים שהיו קשורים ישירות לקורונה. אבל יש עוד הרבה מה לתקן בתחומים אחרים – יש לנו ברגולציה הרבה כיסים של שומן בירוקרטי, הוראות מיושנות וכללים שחוסמים תחרות או נותנים ייתרון לקבוצות אינטרס על חשבון הציבור הרחב.
השאלה היא – האם מקבלי ההחלטות למדו את השיעור? האם הם יטפלו ביתר הרגולציה כמו שהם עשו באופן זמני בתקופת הקורונה?
אני חושש שאין סיבה להיות אופטימיים לגבי זה.
העיוות הגדול
הסיבה שהרגולציה נראית כמו שהיא נראית היא עיוות ענק בהתנהלות של המערכת הממשלתית.
אפשר לחלק את העיסוק ברגולציה לשני חלקים: קביעת רגולציה חדשה וטיפול במלאי הרגולציה הקיים (שקבענו בעבר).
אני קורא להם זרם הרגולציה (flow) ו-מלאי הרגולציה (stock).
הרבה מהכללים קיימים בגלל עיוות אחד פשוט: לרגולטורים יש תמריץ חזק ליצור כללים חדשים. ובזה הם מקדישים את רוב הזמן והמשאבים שלהם. במה הם לא משקיעים משאבים? בבחינה, עדכון ותיקון של הכללים הקיימים.
אם להיות ציוריים – יש לנו זרם של רגולציה חדשה, שלאט לאט ממלאת אגם. המערכת הממשלתית עוסקת בזרם – איזה נוהל נקבע עכשיו? על מה צריך לאסור? איזה עסק צריך להכניס לפיקוח?
ובלי ששמנו לב האגם הלך והתמלא והפך לים, שהפך לאוקיינוס ענק. אבל אנחנו לא מדברים על האוקיינוס הזה, אלא רק מתעסקים בזרם שמזין ומגדיל אותו.
יש יותר מידי דגש על זרם הרגולציה וכמעט לא מדברים על מלאי הרגולציה.
מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי גרמו לחלק מהרגולטורים לבדוק את מלאי הרגולציה הקיימת שלהם. למשל התגלה שחלק מהמדינות בארה"ב אוסרת על ייעוץ רפואי בטלפון (telemedicine). אבל זה בשוליים, בעיית השורש לא נפתרה ורוב הרגולציה הקיימת אפילו לא נבדקה או נבחנה.
מה גורם לעיוות הגדול?
רגולטורים וקובעי מדיניות אחרים בממשלות צריכים להציג עשייה. הם צריכים להציג תכניות עבודה לבוסים שלהם ולהראות תפוקות. הרבה יותר קל להרשים את הבוס באמצעות יעד של "כתיבת נוהל חדש על …", מאשר יעד של "בחינה של הרגולציה הקיימת וטיפול בסוגיות שיזוהו".
וזה לא לגמרי באשמת הרגולטורים. הדרג הפוליטי הנבחר מדבר על "רפורמות" אבל זה קשה להיכנס לעולם תוכן מורכב ולשנות אותו. הרבה יותר קל לבחור נושא חדש, שהוא "שלך" ולקדם אותו.
בנוסף, לכל ממשל / ממשלה / שר יש את האג'נדה שהם רוצים לקדם. אז כשגורם בכיר נכנס לתפקיד, הוא דורש מהרגולטורים להעביר כללים חדשים שיקדמו את האג'נדה הזו. זה יכול להיות סיוע לעסקים קטנים, הגנה על השוק המקומי, הגברת השוויון בפריפריה, חיזוק ההרתעה או כל דבר אחר.
ההוראה היא לקבוע כללים שיקדמו את האג'נדה החדשה , לא לבדוק האם הכללים הקיימים מפריעים לה (וכמובן שלא לבדוק שאין סתירות בין הכללים החדשים לבין הכללים שכבר קיימים).
והתוצאה היא שמקבלי החלטות מעדיפים ליצור משהו חדש על פני בדיקה ושיפור של הקיים.
בדיקה של הרגולציה הקיימת לא אומר ביטול שלה. הדבר הבסיסי שצריך לעשות הוא לבדוק שהרגולציה באמת מצליחה להשיג את המטרות שלה. כי מה שווה רגולציית בריאות שלא משפרת את הבריאות, או רגולציה סביבתית שלא מגינה על הסביבה? מעט מאוד.
הבעיות
העיוות הזה פוגע בציבור כל הזמן, לא רק בתקופות משבר. ההעדפה לייצר עוד כללים יוצרת שלוש בעיות מרכזיות.
- הבעיה הראשונה – עומס כמותי.
כאשר עיקר תשומת הלב מופנית לזרם הרגולציה אנחנו יוצרים עוד ועוד ועוד כללים (לא בהכרח "יותר מידי" פשוט עוד). הבעיה העיקרית היא לא בחוקים ותקנות, אלא בנהלים.
הסברתי בעבר שאיכות הרגולציה הרבה יותר חשובה מהכמות שלה, אבל כשהרגולציה מצטברת גם הכמות עלולה להפוך לבעיה. למשל, למי יש זמן לקרוא את כל החוקים, התקנות, הנהלים, הרישיונות, הכללים וכו'? וזה אומר שידיעת הכללים הופכת לאתגר משמעותי.
- הבעיה השנייה – איכות הרגולציה הקיימת.
אם אנחנו לא עוצרים לבדוק את הרגולציה הקיימת אלא רק מוסיפים עוד רגולציה חדשה, מה מבטיח שהרגולציה הקיימת תהיה טובה או מועילה? ואז אנחנו עלולים להישאר עם רגולציה מיושנת שלא עושה את העבודה ואולי אפילו מזיקה.
הדבר המדהים באמת הוא שלפעמים קובעים רגולציה חדשה כדי לפתור בעיות שנוצרו בגלל רגולציה קיימת, אבל הרגולטור לא יודעים את זה כי הוא מיהר לקבוע רגולציה חדשה (זרם) ולא בחן את הרגולציה הקיימת (מלאי).
- הבעיה השלישית – סתירות.
כשאנחנו מייצרים הרבה רגולציה ולא בודקים איך היא מתיישבת עם רגולציה קיימת, יש סיכוי גבוה שניצור סתירות וכפילויות. סתירות הן בעיה חמורה של מערכות שלטוניות ובפוסט קודם הבאתי שלל דוגמאות לסתירות ברגולציה.
הנזק
מחקרים בארה"ב מצאו שלהצטברות של רגולציה יש אפקטים רגרסיביים (פגיעה בחלשים והחרפת אי השוויון). הנה כמה דוגמאות:
- הגדלת היקף הרגולציה ב-10% מקושרת להגדלת שיעור העוני ב-2.5%.
- והיכן שיש יותר רגולציה, קצב העלייה של השכר נמוך יותר – במיוחד אצל בעלי משכורות נמוכות.
- כמובן שציות לרגולציה עולה כסף וכאשר הרגולציה מייקרת מחירים לצרכן, הנטל הזה נופל באופן לא פרופורציונאלי על אוכלוסיות עם הכנסות נמוכות.
- כתבתי כאן בעבר על כך שאינפלציה של רישוי מקצועות פוגעת בצורה לא פרופורציונאלית באפרו-אמריקאים, למשל מקטינה את הסיכוי שלהם למצוא עבודה או להקים עסק.
זה לא רק בגלל הכמות, זה בגלל שאנחנו לא בודקים את הרגולציה הקיימת ולא מוודאים שהיא טובה.
השאלה הגדולה ל-2021
אנחנו משלמים מחיר על העיסוק המוגזם ביצירת רגולציה חדשה, מבלי לבדוק את הרגולציה הקיימת. והשכבות החלשות משלמות את רוב המחיר.
ביום יום זה מעיק אבל זה פשוט חלק מהשגרה. למשל, הקושי להקים עסק או יוקר המחייה שכולם מדברים עליו.
משבר הקורונה הציב לנו מראה מולם הפנים. הוא הראה לנו מה לא עובד – בריאותית, כלכלית ורגולטורית. הוא אילץ ממשלות לבצע תיקונים נקודתיים. למשל, ה-FDA הבין שהרגולציה על רישוי חיסונים יצרה תהליך ארוך ומסורבל מידי. ולכן הוא העניק אישורי חירום לחיסונים וקיצר את התהליך ל-10 חודשים.
אבל זה לא מספיק.
אנחנו צריכים בחינה כזו על כלל הרגולציה ואנחנו צריכים שהתיקון לא יהיה זמני, אלא קבוע.
אם 2020 הייתה שנת ניהול משבר הקורונה, 2021 צריכה להיות שנת הפקת הלקחים ממנו. ולקח אחד הוא לבצע בדיקה תקופתית של כל הרגולציה הקיימת.
לא צריך לחכות למשבר הבא.
הרגולטור - גיא מור 
תודה
אהבתיאהבתי