מלחמת הרגולציה שמאחורי ההוצאות להורג בארה"ב

יש בארה"ב 24 מדינות שעדיין מבצעות הוצאות להורג. גם הממשל הפדרלי מוציא אנשים להורג בגין פשעים שונים. הדרך הכי נפוצה כיום היא זריקה קטלנית. אבל איך משיגים את הזריקות האלו?

הופתעתי לגלות שאין רגולציה פדרלית על זריקות להוצאות להורג. מסתבר שה-FDA מסרב לתת רישיונות ייעודיים לזריקות רעל (זאת אומרת, אין מוצר שמקבל רישיון פדרלי לשימוש כזריקת רעל).

המרדף אחרי הזריקה

1. ייצור מקומי

אז רוב המדינות בארה"ב קנו מחברות תרופות מקומיות חומרים (למשל, חומרי הרדמה) והשתמשו בהם בהוצאות להורג. עד שלפני בערך עשור, התחילה תופעה מפתיעה. חברות התרופות סירבו למכור מוצרים רפואיים למתקני כליאה למטרות הוצאה להורג. הן לא רצו שתרופות וחומרים שנועדו לטיפול רפואי ולהקלה על כאב ישמשו להוצאה להורג.

2. יבוא

הסירוב הזה סיכן את כל האופרציה של הוצאות להורג. אז המדינות ניסו לייבא זריקות כאלו. רק שזה אסור – כי כדי לייבא מוצרים וחומרים לשימוש רפואי חייבים לקבל אישור מה-FDA, שמסרב לרשות כאלו מוצרים. בית המשפט העליון של ארה"ב אפילו הורה ל-FDA להחרים את הזריקות שהמדינות ניסו להכניס לארה"ב.

3. רוקחות מותאמת אישית

אחרי הסירוב של חברות התרופות וכישלון היבוא, המדינות פנו לחברות רוקחות (חברות שמערבבות תרופות וחומרים שקיימים בשוק, כדי להכין מוצר מותאם אישית ללקוח). הן ביקשו שירקחו עבורן מחומרים קיימים תרכובות שאפשר יהיה להזריק בהוצאות להורג.
המדינות בעצם ניסו לעקוף את הרגולציה. חברות הרוקחות מכינות מוצר מותאם אישית ללקוח ולכן התרכובת שהן מוכרות מוחרגת מהרגולציה של ה-FDA (אפשר לטעון שזה הופך את המוצרים שלהם ליותר מסוכנים).

אבל אז צצה בעיה חדשה. לכל מדינה יש רגולציה מדינתית על ציוד ומוצרים רפואיים. הרגולציה הזו חלה על חברות הרוקחות ועל התרכובות שהן מוכרות לצורך הוצאה להורג. אז חלק מהמדינות העבירו חוקים שאסרו על הרגולטור המדינתי שלהן לפקח על תרכובות מקומיות למטרות זריקות להוצאה להורג.

אתם מבינים שקורה פה משהו קצת מפוקפק. המדינות צריכות למצוא פתרונות יצירתיים ולבצע מניפולציות בחקיקה כדי להשיג חומר שישמש להוצאות להורג. ולא נעים לקחת חלק בפעילות מפוקפקת שנועדה כדי להרוג אנשים.
ובאמת, הרבה חברות רוקחות נרתעו מהפרקטיקה הזו ולא רצו שידעו שהן לוקחות בה חלק. ולכן חצי מהמדינות שמבצעות הוצאות להורג העבירו עוד חוק. הן חייבו את מתקני הכליאה לשמור בסודיות על זהות חברות הרוקחות שמוכרות להן את החומר לזריקות הקטלניות.

למה צריך רגולציה על מוצרים רפואיים?

לרגולטורים כמו משרד הבריאות הישראלי וה-FDA יש שני תפקידים מרכזיים בפיקוח על מוצרים וטיפולים רפואיים. הראשון – להבטיח שהמוצרים והטיפולים הרפואיים הם אפקטיביים (מבצעים את המטרה שלהם), השני – להבטיח שהם בטוחים (שהם לא גורמים נזקים ולא מסכנים את המטופל).

אותו דבר נכון גם לזריקות קטלניות. הן צריכות להיות אפקטיביות (באמת להרוג). אבל מה לגבי בטיחות? הרי לא מדובר בתרופה רגילה. מדובר בחומר שהמטרה שלו היא אנטי בטיחותית. המטרה של הזריקה היא לסכן את המטופל – ולהרוג אותו.

בשנת 2018, חמישה אסירים שהוצאו להורג במדינת טקסס סבלו מכאבים קשים לאחר שקיבלו את הזריקה. ברגעים האחרונים שלהם הם צעקו שהם נשרפים מבפנים. בשנת 2014, אסיר שהוצא להורג במדינת אריזונה גסס במשך שעתיים לאחר שקיבלת את הזריקה.

אין טעם לגרום סבל מיותר. אם יש משהו שתומכי ההוצאות להורג טוענים זה שהן צריכות להיות נטולות כאב. אז אפילו בתחום זריקות ההוצאה להורג יש חשיבות לבטיחות.

מה מכאן?

ה-FDA לא מוכן לפקח על זריקות קטלניות להוצאות להורג. חוות דעת של משרד המשפטים האמריקאי אפילו קבעה שאין ל-FDA סמכות לעשות את זה.

אז נשארנו בלי רגולטור. לכאורה הכל בסדר ומתנגדי הרגולציה יכולים לחגוג.

אבל זה לא כל כך פשוט. קודם כל, כי קיימת בעולם רגולציה אחרת ואם המוצר הזה לא מאושר על-ידי ה-FDA יש קושי לייצר, לקנות או לייבא אותו.
ראינו שיש עוד סיבה שזה מצב בעייתי – זריקות לא תקינות עלולות לגרום סבל רב ומיותר לאסירים. זה סבל שנוצר באופן ישיר על-ידי המדינה ומערכת אכיפת החוק.

החלטתי לכתוב על ההוצאות להורג בגלל שזה סיפור של הפוך-על-הפוך. יש פה רגולטור שמסרב לפקח, מדינה שנאבקת ברגולציה ואזרחים שהמדינה לא מנסה להגן עליהם אלא בדיוק ההיפך.

אבל אפילו בעולם המטורף של ההוצאות להורג, הרגולטור חייב להבטיח שהוא משפר חיים של אנשים ומסב מינימום נזק.