מה גרם לסגר הימי על ארה"ב?

בימים האחרונים ארצות הברית סובלת ממשבר באספקה של מוצרים רבים. יש מחסור במוצרים שונים – גם מוצרי צריכה חסרים על המדפים וגם חומרי גלם לתעשיה.

ראיין פטרסן, מנכ"ל של חברת לוגיסטיקה גדולה, ניסה לברר למה המשלוחים שלהם מחו"ל לא מגיעים. כשהוא ביקר בנמל בלונג ביץ' קליפורניה הוא גילה את התשובה: המכולות נתקעות בנמלים.
בסדרת ציוצים, פטרסן סיפר איך ראה בעצמו שבמשך שלוש שעות הנמל הענק פרק פחות מ-12 מכולות.

מסתבר שהבעיה היא שחלק מהנמלים הגדולים בארה"ב הפחיתו את קצב העבודה שלהם בקיצוניות. נמל הוא נקודה קריטית במסחר, וכל נמל עלול להפוך לצוואר בקבוק.

הסיבה למשבר הזה היא לא פחות מאבסורדית.

קליפורניה מכה בארה"ב כולה

המסחר הבין לאומי של כל ארה"ב נחסם בגלל רגולציה אחת קטנה. רגולציה מקומית.

אם הייתם באזור הנמל בחיפה או באשדוד, בטח יצא לכם לראות מצבורים של מכולות שמונחות אחת על גבי השניה (כמו בתמונה של הפוסט).
ככה נהוג בכל העולם – פורקים את המכולות בנמל במהירות ואחר כך מפזרים אותן.

אז בעיריית לונג ביץ בקליפורניה יש רגולציה שקובעת שמותר לערום רק שתי מכולות אחת על השנייה. אסור יותר. ומאחר שבנמל המקום מוגבל – ברגע שפורקים שתי מכולות אחת על השניה, אי אפשר להמשיך לפרוק את יתר האוניה עד שתגיע משאית ותפנה את שתי המכולות האלו. בקיצור, הם יצרו פקקי ענק באמצע הנמל.

אותה בעיה משתרשרת לכל הקו הלוגיסטי באותו אזור – גם בעורף הנמל אסור לאחסן יותר משתי מכולות זו על גבי זו. ככה שגם מקום האחסון נגמר מהר.

זו לא רגולציה מסיבות של בטיחות. זו רגולציה מטעמים אסתטיים בלבד.

הרגולציה הזו בתוקף כבר כמה שנים אבל לאחרונה התחילו לאכוף אותה והתוצאות הורגשו מאוד מהר.

הכלל הזה יצר פקק בנמלים וגרם לנזקים בקנה מידה לאומי. בערך 40% מהמכולות נכנסות לארה"ב דרך שני נמלים בדרום קליפורניה (לוס אנג'לס ולונג ביץ') שהפכו פקוקים בגלל אותה רגולציה.
וזו הסיבה למחסור הלאומי באספקה של מוצרים וחומרי גלם.

נימבי בנמל

הרגולציה הזו היא חלק מבעיה הרבה יותר רחבה שקיימת במדינת קליפורניה – רגולציית נימבי (NIMBY) שלא מאפשרת לבצע פעולות פשוטות.

הכלל עם המכולות הוא דוגמה קלאסית לתופעת נימבי (NIMBY): לעיריית לונג ביץ' אכפת מהתושבים המקומיים (פחות מחצי מיליון) והיא מקבלת החלטות שמשפרות את האסתטיקה המקומית של העיר. במעשה שלהם בעירייה בעצם אומרים (בין השורות) "אנחנו לא מוכנים לסבול את הכיעור של מכולות לגובה, גם במחיר של נזקים קשים למאות מיליוני אמריקאים שחיים במקום אחר."

העניין הוא שזה לא מקרה ייחודי. המכולות הן רק דוגמה אחת.
יש בקליפורניה המון רגולציות כאלו, למשל הוראות שמגבילות את גובה הבניינים ל-45 רגל (13 מטר, כ-4 קומות). אפשר לומר שיש לזה ערך אסתטי, אבל זה משרת בעיקר את האינטרס הכלכלי של בעלי הקרקעות והבניינים הקיימים.

עוד דוגמה – רגולציה סביבתית של קליפורניה שידועה בשם CEQA (קיצור של California Environmental Quality Act), נועדה לשמור על שטחים פתוחים ולהגן על המים והאוויר. אבל בפועל היא הפכה לכלי שחוסם הקמת דירות חדשות ואפילו לסילוק הומלסים מהמדרכות (גם על התופעה הזו כתבתי בהרחבה).

בין מכולות לדירות

בחזרה לנמל הפקוק.

הפתרון למשבר הלאומי בארה"ב ברור וידוע לכולם. צריך לאפשר לערום יותר משתי מכולות אחת על השניה, כמו שעושים בכל מקום בעולם, כולל בשאר הנמלים בארה"ב.

ובאמת, לפני כשבוע, עיריית לונג ביץ' הודיעה שהיא משהה את האכיפה של האיסור ל-90 יום, כנראה בגלל לחץ פוליטי שהגיע מכל כיוון אפשרי. אז המשבר הזה כנראה נפתר לעת עתה. רק שימו לב שהרגולציה לא בוטלה, רק האכיפה הושהתה לשלושה חודשים.

מה אפשר לקחת מהסיפור הזה?

1. גם לרגולציה קטנה ולכאורה חסרת משמעות יכולות להיות השפעות דרמטיות. במקרה הזה, רגולציה אסתטית ברמה המקומית חנקה את הסחר הבין לאומי של ארה"ב.

2. אנחנו צריכים להקדיש תשומת לב לרגולציות שנקבעות ולעסוק גם במה שנתפס כמשעמם או אפור. השטן נמצא בפרטים הקטנים. זו לא רפורמה דרמטית בוושינגטון די.סי או קרב בין מפלגתי בפרלמנט. הרגולטור המקצועי והרשות המקומית הם בעלי השפעה דרמטית.

3. סינדרום קליפורניה. אם כולם מבינים את הנזקים של מגבלה מלאכותית על גובה ערימת מכולות, אולי הגיע הזמן ליישם את התובנה הזו גם על מגבלות גובה הבנייה במדינת קליפורניה.

וזאת כמובן דוגמה לכך שדברים קטנים יכולים לגרום לנזקים עצומים.