למה כבר לא שומעים על מדד Doing Business

הבנק העולמי הוא ארגון עצום עם המון כוח, שמשקיע מיליארדי דולרים במדיניות מסביב לעולם – בפרויקטים, בהלוואת ובפיתוח.

אבל בשנה וחצי האחרונות הבנק העולמי נמצא במרכזה של פרשה לא נעימה – סביב מדד קלות עשיית עסקים (Doing Business).

מדובר במדד שמאז שנת 2002 בוחן כ-190 מדינות לפי מספר קריטריונים שקשורים בפתיחה ותפעול של עסקים.

המדד לא פורסם בשנת 2020, לאור בעיות שהתגלו שהובילו לבדיקה פנימית. החשד היה שמספר מדינות מסרו מידע מטעה כדי לקבל דירוג משופר.

בחודש ספטמבר 2021, התפרסם דוח חקירה של משרד עורכי דין שהבנק העולמי שכר. לפי הדוח, החשדות הן שבכירים בבנק העולמי עזרו לבצע מניפולציות בדירוג כדי לסייע לסין ולערב הסעודית.

מה קרה למדד?

היה עיסוק צהוב כמו קריאה לפטר מנהלים בבנק העולמי, אבל לדעתי הרבה יותר מעניין (וחשוב) לדבר על הבעיות במדד עצמו (ובמדדים דומים).

בגלל שמדד Doing Business יצר דירוג מאוד ברור הוא קיבל מעמד כמעט רשמי לקביעת היוקרה של מדינות והוא גם משפיע על החלטות עסקיות כמו השקעות זרות.

למשל, מחקר של הבנק העולמי מצא שכאשר מדינה שמשפרת את הציון שלה באחוז אחד – יש לזה מתאם להגדלת השקעות זרות במדינה בהיקף של 250-500 מיליון דולר. אגב, לא לגמרי ברור אם יש פה סיבתיות. זאת אומרת שלא ברור אם השיפור במדד מושך משקיעים והשקעות (מספק למשקיעים מידע), או שמדינות שמשפרות את הרגולציה שלהן מושכות יותר השקעות וזה גם מתבטא במדד.

המדד הצליח כי הוא פשוט וברור. וזו בדיוק הייתה המטרה שלו. לקחת את העולם הסבוך, הרחב והמורכב של רגולציה שמשפיעה על עסקים – ולתת שורה תחתונה, שתהיה פשוטה וברורה. פוליטיקאים ועיתונאים מאוד אוהבים שורות תחתונות פשוטות וכך יצא שכולנו שמענו על המדד הזה ולא על מדדים אחרים (על מדד ה-iReg של ה-OECD שמעתם? כנראה שלא).

אבל זו לא הבעיה האמיתית.

בדוח של הבנק העולמי משנת 2005 הם הסבירו את כוח העל של מדד Doing Business: "היתרון המרכזי של הצגת דירוג יחיד הוא, כמו בספורט, שברגע שיש מדידה – כולם רוצים לנצח".
וזה מעורר שלושה אתגרים.

1. איך מדד מקלקל אותנו?

מה רע בתחרות? ומה רע בתחרות על שיפור הרגולציה?

למרות שאין לבנק העולמי סמכות או מנדט לקבוע למדינות איך הרגולציה שלהן צריכה להיראות, בפועל הוא בנה לעצמו כוח והשפעה רבה על עיצוב הרגולציה בעולם.
למשל, מדינות באפריקה ובדרום אמריקה שרצו לשפר את הדירוג שלהן פשוט בנו מחדש את חקיקת הממשל התאגידי שלהן כדי להתאים לתבניות של הבנק העולמי.

הבעיה היא בשילוב של שני הפרמטרים: פשטנות ומוטיבציה חזקה להצטיין.
כשהמדד פשטני, הוא גורר גם רפורמות פשטניות שיתמקדו בקריטריונים של המדד.

בנוסף, המדד נתן למדינות תמריץ חזק לשנות את הרגולציה שלהן אבל גם לשחק עם הדיווחים כדי "לנצח את המדד". בחלק מהמקרים התמריץ דחף מדינות להטות את המדד, לפעמים בצורה עדינה ולפעמים באופן בוטה.

זה מה שקרה לפי דוח החקירה שבוצע ביוזמת הבנק העולמי – מדינות כל כך רצו להשתפר שהן לא הסתפקו בשיפור הרגולציה ופעלו כדי להשפיע על המדד. 

2. איך משחיתים את המדד?

מהחקירה שבוצעה עולה שיש כל מיני דרכים להשפיע על המדד (חוץ מלשפר את הרגולציה).
למשל, מדינה יכולה לשכור את שירותי הבנק העולמי כדי שהמומחים שלו יספקו ייעוץ בבחינה ושיפור הרגולציה לפי הקריטריונים של המדד.
ברגע שמדינה כלשהי משלמת לבנק העולמי בהקשר של המדד, נוצר פוטנציאל לניגוד עניינים (במקרה הטוב) או לשחיתות (במקרה הרע).

לפי דוח החקירה, גם ערב הסעודית וגם סין רכשו כמות עצומה של שירותי ייעוץ כאלו. באופן הזה מדינות יכולות להפעיל לחץ (חיובי או שלילי) על הבנק העולמי.

3. בעיות עומק

מחקרים שונים שבוצעו באקדמיה מצאו שהמדד מוטה תרבותית. מסתבר שהמדד נותן עדיפות לשיטת "המשפט המקובל" (נורמות כלליות ולא מפורטות), והוא מעניש מדינות שבהן השיטה היא "המשפט הקונטיננטלי" (נורמות מפורטות).

במילים אחרות, המדד נותן באופן מובנה עדיפות למדינות כמו ארה"ב, בריטניה, קנדה ואוסטרליה. מי שנפגע הן מדינות אירופאיות כמו צרפת. אבל לא רק. יש מדינות שהיסטורית מבוססות על המודל הצרפתי עוד מהתקופה שהן בנו את מערכת החוק והמשפט שלהן. למשל, אינדונזיה ולבנון.
גם הן נפגעות מהנחות המוצא של המדד.

וככה בלי להתכוון, המדד מתגמל מדינות עם שיטת משפט כלשהי, בלי קשר לקלות עשיית העסקים באותן מדינות.

מה יקרה עכשיו?

בשנתיים האחרונות המדד ספג טלטלה משמעותי ובספטמבר 2021 הבנק העולמי הודיע שהוא יפסיק לפרסם את המדד.

ובנקודה הזו חשוב לומר שהיו למדד מגבלות וחסרונות מובנים גם לפני הפרשה שנחשפה.
הקושי המרכזי שאני רואה במדד הוא הפשטות שלו – גם סוג הפרמטרים, גם ניסוח הקריטריונים (שחלקם בנויים בתצורה של "הכל או כלום"), השטחיות שמאפיינת חלק מהסוגיות וגם העובדה שתחומי רגולציה רבים פשוט לא מופיעים בו.
למשל רגולציה סביבתית, רגולציה על מזון ורגולציה על בנקים – הן רגולציות מהותיות מאוד שמקופחות במסגרת המדד.
במילים אחרות – עוד לפני העיסוק בחששות משחיתות, היה נכון לשקול תיקונים במדד.

ואולי תגידו שלא.
אולי זה בסדר שיהיה לנו מדד יחסית פשטני (כמו Doing Business) ולצידו מדדים מעמיקים ומדוייקים יותר.
מגוון מדדים, עם תחרות. וכל אחד יבחר את המדד הטוב בעיניו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: