המאבק בפורנוגרפיית ילדים עלול לסגור את האינטרנט

אחת התופעות המטרידות והכי מתועבות בעיני היא פורנוגרפיית ילדים. התופעה כנראה הייתה שולית בעבר, אבל בעידן האינטרנט היא התרחבה עוד ועוד.

בישראל העיסוק בתופעה מצומצם יחסית (זה ממש לא אומר שהתופעה עצמה מצומצמת). בארה"ב מבוצעת בקרה רבה על התופעה.

הניו יורק טיימס דיווח (על בסיס מחקר של "המרכז לטיפול בילדים נעדרים ובניצול ילדים") על היקף התופעה. בשנת 1998 היו 3,000 דיווחים על תוכן של פורנוגרפיית ילדים באינטרנט. בשנת 2008 היו יותר מ-100,000 דיווחים ובשנת 2018 היו 18,400,000 דיווחים (18.4 מיליון). התכנים שדווחו בשנה האחרונה כללו יותר מ-50 מיליון תמונות וסרטונים שזוהו כמכילים פורנוגרפיית ילדים. מגיפה.

מה האחריות של פלטפורמות תוכן?

החוק בארה"ב לא מטיל על פלטפורמות אינטרנט – כמו YouTube, WhatsApp, telegram או פייסבוק – אחריות לגבי פורנוגרפיית ילדים שמפורסמת על גבן. סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת (Communications Decency Act) קובע שפלטפורמות אינטרנט לא אחראיות לתוכן שהמשתמשים מעלים אליהן. יש להן חסינות מתביעות, המשמשים אחראיים ולא הפלטפורמות.
אגב, לפני שנה האיחוד האירופי העביר רגולציה שמטילה אחריות לזכויות יוצרים על הפלטפורמות, ולכן הן צריכות לבדוק את כל התוכן מראש. הרגולציה האירופית מעוררת לא מעט קשיים – כתבתי על זה יחד עם עו"ד יונתן ברוורמן בפוסט הזה.

מספר סנטורים אמריקאים פועלים כיום לשנות את סעיף 320 כדי להטיל על הפלטפורמות אחריות ובכך להיאבק בתופעה המטרידה. להצעת החוק החדשה קוראים ERAN IT Act. אלו ראשי תיבות (אני חייב להקדיש מתי שהוא פרק לראשי התיבות של חקיקה אמריקאית).

לפי הצעת החוק, החברות יהיו אחראיות לכך שלא תפורסם אצלן פורנוגרפיות ילדים ובית משפט יוכל לקבוע שבגלל שהפלטפורמה התרשלה היא סייעה בהפצת פורנוגרפיית ילדים באינטרנט. אבל החברות יוכלו לקבל הגנה.

הגנה – עמידה בכללים ממשלתיים מומלצים

לפי הצעת החוק יקבעו כללים מנחים (Best Practice) וחברה שתעמוד בהם – תקבל חסינות מתביעות.

הכללים עצמם לא מופיעים בהצעת החוק, הם יקבעו לאחר מכן על-ידי וועדת מומחים. לפי הצעת החוק, תוקם וועדה רגולטורית שתכלול 19 מומחים מרקעים מקצועיים שונים. וכדי לאשר את הכללים המנחים צריך להעביר הצבעה ברוב מיוחד של 14 מתוך 19 (73%).

גם חברות שלא יעמדו בכללים יוכלו לנסות לשכנע את בית משפט שהן נקטו באמצעים סבירים כדי למנוע שימוש בשירותים שלהם כדי לנצל קטינים (“reasonable measures…to prevent the use of the interactive computer service for the exploitation of minors”). אבל במסלול הזה יש עוד פחות וודאות.

הבעיה הגדולה – הצפנה ופרטיות

להצעת החוק יש מטרה ראויה, אבל יש איתה גם בעיות. הצעת חוק עלולה לקבוע איסור דה-פקטו על הצפנה קצה לקצה של תקשורת.

הצפנה קצה לקצה (end-to-end encryption) יוצרת הצפנה בין שני הצדדים לתקשורת (למשל שני אנשים שמתכתבים בטלגרם), ומונעת מצד שלישי לצתת לשיחה. היא מבטיחה פרטיות וסודיות. ובעולם של ריגול ומעקב באינטרנט יש חשיבות אדירה להצפנה קצה לקצה.

עורך הדין שצפוי לעמוד בראש הוועדה הרגולטורית שתכתוב את הכללים (William Barr) מתכנן שבמסגרת הכללים המנחים יהיה אסור לפלטפורמה להשתמש בהצפנה קצה לקצה. המטרה היא כמובן למצוא תוכן פורנוגרפי (כי אם הוא מוצפן, אי אפשר לתפוס אותו).

זאת אומרת שבאמצעות כללים טכניים שלא מופיעים בחוק של הקונגרס תבוטל האפשרות להשתמש בהצפנה קצה לקצה במגוון פלטפורמות שרוצות הגנה מתביעות של מיליוני דולרים.

מה המטרה האמיתית?

ארגונים שעוסקים בזכויות הפרט ומומחים לסייבר ולפרטיות מזהירים שהצעת החוק מנוצלת למטרות נסתרות. חלק מהם מגדירים את הצעת החוק "התקפת פתע על הזכות להצפנה".

החשש הגדול הוא שהממשל מנצל את סוגיית הפורנוגרפיה כדי להסיר את ההגנה שהצפנה מעניקה. הסרה של ההצפנה תאפשר לסוכנויות ממשלתיות אחרות, כמו ה-NSA, לרגל ביתר קלות אחרי אזרחים באמצעות הטלפון הסלולרי שלהם.

אם זה נכון, אני לא יודע מה יותר מטריד – הניסיון הערמומי של הממשל האמריקאי לרגל אחרי אזרחי העולם, או הנכונות לנצל סוגיה רגישה כמו פורנוגרפיית ילדים?

ואולי בכלל אפשר למצוא פתרון שיאפשר להילחם בפורנוגרפיית ילדים בלי לפגוע באפשרות להצפנה באינטרנט? יש מי שטוען שבכלל אין סתירה ושאפשר להילחם בתופעה בלי להגביל הצפנה.

אז אולי אין פה קונספירציה, אלא סתם תהליך גרוע של קבלת החלטות (כמו שראינו בתחומים אחרים כמו אפליה, תחרות ומכסים).

שלוש שאלות לסיום

החקיקה הזו מעלה אינספור סוגיות. אי אפשר לגעת בכולן, אבל הנה שלוש שאלות שאני פותח לדיון –

1. האם בכלל מעשי לדרוש מהפלטפורמות לנטר את כל התוכן שעובר דרכן ולהיות אחראיות עליו?
באינטרנט פעילים מאות מיליוני משתמשים, שמעלים טריליוני קבצים. כל הזמן. הם יכולים בכל רגע להעלות קובץ או להסיר אותו. אז האם הרעיון שעומד מאחורי החוק החדש בכלל הגיוני ואפשרי טכנולוגית? התייעצתי עם כמה חברות בתחום הסייבר וכולן אמרו שזו טכנולוגיה סופר מאתגרת ויקרה.

2. האם זה בכלל יעבוד?
הרגולציה הזו תשלול מכולנו – אנשים רגילים – הצפנה קצה לקצה. אבל רוב פורנוגרפיית הילדים בכלל נמצאת ב-dark net ומשלמים עליה במטבעות קריפטו (מוצפנים). אז הרגולציה הזו רק תדחוף את הפדופילים ל-dark net והם ימשיכו להשתמש בביטקוין ומטבעות קריפטו אחרים. אז למרות הכוונה הטובה, והפגיעה בציבור הגולשים, הפדופילים ימשיכו פשוט במקום אחר. כוח לא תמיד עובד.

3. האם נכון שהקונגרס יצביע על חוק שהתוכן שלו עדיין לא ידוע כי הוא עדיין לא נקבע?
ההצפנה היא דוגמה לנושא דרמטי שעלול להיקבע באופן צדדי בלי דיון ציבורי ובלי פיקוח.

מניסיוני לפעמים המשחק בין שכבות שונות של רגולציה מאפשר להתחמק מעבודה מסודרת על רגולציה. זה קורה כשההוראות מפוצלות בין חוק של הכנסת לבין תקנות מכוח החוק.

הרבה פעמים כשרגולטור מנסח הצעת חוק (למשל חובת רישיון) ושואלים אותו שאלות קשות הוא עונה – "את זה נקבע בתקנות, עוד מוקדם לדבר על זה".
וכשהשאלות עולות בשלב כתיבת התקנות, הוא אומר – "כבר נקבע בחוק שאנחנו חייבים לדרוש רישיון. עכשיו מאוחר מידי – אין מה לפתוח את זה במסגרת התקנות."

כמובן שבכל שלב של התהליך מתאים דיון אחר ואי אפשר לפתוח הכל כל הזמן. השאלה היא איך לוודא שמתמודדים עם השאלות הקשות ולא מתחמקים מהן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s