למה DOGE נכשלה ומה צריך כדי להצליח לייעל את הרגולציה

מסביב לעולם יש קונצנזוס בעד הצורך לייעל את עבודת הממשלה, ואת הרגולציה בפרט.
בשנה האחרונה DOGE של טראמפ ואילון מאסק הפכה למטבע לשון – כל מי שרוצה לדבר על ייעול הממשלה מפנה ל-DOGE.
אבל התעמקות במה שבוצע בפועל מציבה סימני שאלה ואפילו סימני אזהרה מעל DOGE.

כנקודת פתיחה צריך לומר שאני בעד יעילות וייעול הרגולציה. יעילות (efficiency) מוגדרת כהשגת מקסימום תפוקה מועילה תוך שימוש במינימום משאבים (אנרגיה, דלק, מאמץ וכדומה).

לדעתי ממשלות רבות רחוקות מרגולציה יעילה. זאת אומרת – יש מקום לרגולציה שמצריכה פחות משאבים ציבוריים, עולה פחות לציבור וגם משיגה יותר.

נתונים: הדלק של תהליכי ייעול

אבל יעילות היא יעד ולא תכנית עבודה. כדי לשפר את הרגולציה צריך לפתוח החלטות עבר, לבדוק את הביצועים בפועל, לזהות שומנים וצווארי בקבוק.

יש כלי עבודה אחד שהכרחי לכל הפעולה האלו – התבססות על ראיות ונתונים.

החדשות הטובות הן שבעשורים האחרונים הגישה של "מדיניות מבוססת נתונים" התבססה מאוד. למשל בשנת 2017 וועדה דו מפלגתית שהוקמה על-ידי הקונגרס האמריקאי פרסמה דוח שמטרתו גיבוש מדיניות מבוססת נתונים. כעבור שנה הקונגרס חוקק חוק בנושא – Foundations for Evidence-Based Policymaking Act, החוק מחייב את משרדי הממשלה לייצר תשתית לאיסוף נתונים ולבסס מדיניות על נתונים.

ולכן מתבקש ש-DOGE תשתמש בנתונים כדי לייעל את הממשל – לתקצב יותר תכניות שעובדות ולהפסיק לתקצב תכניות שלא עובדות.

זה מה שכולם חשבו בספטמבר, כשטראמפ הודיע שבכוונתו להקים  “government efficiency commission tasked with conducting a complete financial and performance audit of the entire federal government" ("נציבות ליעילות ממשלתית שתהיה מופקדת על עריכת ביקורת כספית ותפקודית מלאה על כל הממשל הפדרלי").

כל הצוות של טראמפ היה בגישה הזו. למשל, ראסל ווט (Russell Vought), שהיום עומד בראש ה-OMB (גוף כלכלי גדול וחשוב בבית הלבן), אמר בשנת 2019 ששימוש בנתונים הוא כלי הכרחי כדי לאפשר לסוכנויות להפסיק לבצע פעילויות בעלות ערך נמוך ולעבור לכיוון פעולות שיתמכו בהשגת יעדי המדיניות.

איך DOGE פעלה בפועל?

היו הרבה תקוות סביב המינוי של אילון מאסק להוביל את DOGE, אבל הניסיון מלמד שנדיר שדמות אחת משנה מערכת בפרק זמן קצר. כדי להוביל שינוי צריך שיטה. אז מה הייתה "מערכת ההפעלה" של DOGE בראשות אילון מאסק?

מאסק הקים את DOGE סביב רעיון של "מסור חשמלי לקיצוץ הבירוקרטיה". הפעילות של DOGE לא התבססה על ניתוח נתונים שיטתי כדי לזהות כשלים. לעיתים קרובות במקום עבודה מתודולוגית מסודרת ושיטתית, ראינו יותר מידי צעדים נקודתיים.

למשל, מאסק שלח עובדים לחפש קצבאות שמשולמות לאזרחים שכבר נפטרו. הם באמת מצאו אנשים בני 150 ומעלה שעדיין מקבלים קצבאות. אבל האם הם סרקו וניסו לטפל בכל השומנים, הכפילויות והבזבוז במערכת הרווחה? לא. התהליך התמקד בעיקר בטיפול בדוגמאות נקודתיות, מבלי שבוצעה עבודה שיטתית ומקיפה עם נתונים.

בחודשים הראשונים DOGE ביטל כ־260,000 משרות פדרליות ועבד עם הנשיא טראמפ ושריו כדי לחסל תפקודי תוכניות שלמים ברחבי סוכנויות רבות.  אני בטוח שיש המון משרות ותכניות מיותרות בממשל הפדרלי – אבל כדי למצוא ולבטל אותן צריך לעבוד עם נתונים.

התכניות הגרעיניות

אחת הבעיות החריפות ביותר הייתה בתחום הגרעיני – מול ה־NNSA, הגוף שאחראי על תחזוקת מאגר הנשק הגרעיני של ארה״ב.

ב-DOGE החליטו להגדיר מאות עובדים ב-NNSA כ"לא חיוניים" ופיטרו אותם בגל אחד. המהלך התבצע בלי ניתוח נתונים מקיף של תרומת העובדים לביטחון הלאומי, בדיקה איפה יש בזבוז תקציבי או הערכת עלות-תועלת של הפיטורים שלהם.

בפועל, החיסכון הכספי מהמהלך זניח לעומת תקציב הענק של NNSA. הנזק הפוטנציאלי עצום – החל מפגיעה בביטחון של אחד התחומים הרגישים ביותר בעולם, היעדר מומחים שיודעים לתחזק את המערכות ופיטורי כל הטכנאים שמסוגלים לטפל בתאונות גרעיניות. כל מהלך הפיטורים ב־NNSA חסך 0.3% מתקציב הסוכנות – טיפה בים – אבל יצר סיכון ממשי באחד התחומים הרגישים ביותר בעולם.

מומחים מהתחום הסבירו שאם היו בוחנים את הנתונים לעומק, היו מגלים שהחיסכון האמיתי טמון לא בפיטורי עובדים אלא בבחינה מחודשת של תוכניות מודרניזציה של הארסנל הגרעיני של ארה"ב – תכניות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים. כאן רואים את ההבדל בין ייעול אמיתי, מבוסס נתונים, לבין מהלך פזיז שחוסך מעט מאוד ומייצר יותר סיכונים מהתועלות שהוא מבטיח.

כלומר, אם היו עובדים עם נתונים, במקום למהר לקצץ עובדים DOGE היה יכול להתחיל מניתוח של תוכניות גרעיניות בהיקף מאות מיליארדי דולרים וביטול של חלקן. שם נמצא הכסף הגדול ושם נמצא הפוטנציאל לייעול אמיתי.

הדוגמה הגרעינית היא רק קצה הקרחון. החלטות דומות, חפוזות ולא מבוססות נתונים, התקבלו גם בתחומים אחרים – ממשרד החינוך ועד ה־FDA.

האם DOGE הצליח?

גם אני הופתעתי לרעה מההתנהלות של מאסק ו-DOGE. הנחתי שאיש עסקים מצליח שעובד כל הזמן עם נתונים ומדדים יביא את הגישה הזו לממשלה. בפועל זה לא קרה: DOGE לא ניתחה נתונים באופן שיטתי, אלא ירתה לכל הכיוונים.
ניתוחים שונים הצביעו על כך ש-DOGE לא הצליחה להשיג את מטרתה.

למשל, האטלנטיק פרסמו שמאסק הבטיח לקצץ 2 טריליון $, אבל האתר של DOGE הציג בחודש מאי 2025 חיסכון של 165 מיליארד בלבד (פחות מ-10% מהיעד) וגם לגבי הסכום הזה – רק שבריר מהחיסכון באמת הוסבר והוצג מה נחסך ואיפה.

באוגוסט 2025 פוליטיקו בדקו את המהלכים של DOGE והצליחו לתקף רק חלק מהטענות שלהם לחיסכון. למשל, מול הטענה לחיסכון של 52.8 מיליארד $ בביטול חוזים – יש ביסוס רק לחיסכון של 1.4 מיליארד $ (זה בערך 2% מהטענה של DOGE). הפער אדיר ומדהים שהגוף החכם והמודרני לא מצליח להציג נתונים לתוצאות שלו.

לנסות לייעל ולקצץ בלי לעבוד עם נתונים נשמע כמו משהו שנע בין חובבני לפופוליסטי. ולכן הצוות של בלומברג ניסו להציע שישה הסברים למטרה האמיתית של DOGE, כי לרבים נראה שהם לא מכוונים לחיסכון.

הדרך ליעילות: מה אפשר היה לעשות?

יש המון מה לקצץ ולייעל בממשלות, ויש דרכים מגוונות לעשות את זה, למשל:

• אפשר לבצע בדיקות עומק חיצוניות של תחומים כבדים או מיושנים, על ידי גוף רוחב ממשלתי.

• אפשר להגדיר תהליך בדיקה ולהטיל על המשרדים לבחון את עצמם, להציע רפורמה ולנמק מול גוף עצמאי כל החלטה שלא לשנות את הקיים.
• אם רוצים אפשר לקחת את הגישה הזו עוד צעד קדימה ולהפעיל גיליוטינה רגולטורית.

• אפשר להציב יעדים מדידים, למשל להפחית 40% מהתקציב או 25% מעלויות הרגולציה.

ויש עוד מגוון אסטרטגיות ושיטות.

אבל כדי להיות אפקטיבי מול מערכת ממשלתית עצומה וסבוכה צריך לעבוד עם נתונים, לבדוק עלות מול תועלת וגישה שיטתית.
גם אם רוצים להפעיל "מסור חשמלי" ולחתוך באופן רדיקלי בתקציבים או ברגולציה – כדי להצליח חייבים לעשות את זה באופן שיטתי ועם נתונים.

לצערי DOGE לא עבדו ככה.
ולכן הרעיון של DOGE הוא בהחלט מעניין, אבל מהביצוע בפועל צריך ללמוד מה לא עבד כי הייתה כאן החמצה במאמץ לייעל.
ויש הזדמנות נוספת שהוחמצה – לשינוי עומק תרבותי. גוף כמו DOGE יכול היה להוות מודל לחיקוי עבור יתר משרדי הממשל הפדרלי: להדגים איך עובדים נכון (תכניות עבודה, נתונים, שקיפות , בקרת אפקטיביות).

במקום ממשלה יעילה קיבלנו ייעול שולי יחסית, במחיר של פגיעה באפקטיביות, מערכת מבולגנת יותר, ולעיתים גם מסוכנת יותר.