בכל פעם שמופיעה תופעה כלכלית חדשה או טכנולוגיה חדשה שיוצרת שאלות וסיכונים, אנחנו מגיבים כמעט אוטומטית ודורשים לקבוע עבורה רגולציה חדשה.
למשל ברגע שהופיע הקריפטו – מיד שאלו מה תהיה הרגולציה עבורו.
ועכשיו מגיע תור הבינה המלאכותית. והרפלקס הוא לקבוע רגולציה חדשה וייעודית.
זה אינטואיטיבי. לעיתים זו טעות.
בשנות ה-90, פרנק איסטנברוק ניסח טענה פשוטה וחדה במאמר The Law of the Horse.
איסטנברוק טוען שאין דבר כזה “דיני סוסים”. למרות שסוסים מעורבים בהמון סיטואציות משפטיות – תאונות, חוזים, בעלות – אף אחד לא בנה תחום משפטי סביב סוסים. למה? כי לא צריך. אנחנו משתמשים במסגרות משפטיות ורגולטוריות קיימות כמו דיני נזיקין, דיני חוזים ודיני קניין.
למה לא צריך דיני סוסים?
הטענה הזו לא תיאורטית, היא מעשית מאוד.
מסגרות משפטיות ועקרונות טובים שורדים זמן ומתאימים למגוון מצבים. לכן הם גמישים מספיק כדי להתמודד עם טכנולוגיות חדשות.
ויש שלושה יתרונות לעבודה לפי עקרונות ומסגרות קיימות:
1. אנחנו מקבלים עקביות בין מקרים שונים;
2. זה מייתר את הצורך להעמיס שכבות רגולציה נוספות בכל פעם שמשהו חדש מופיע;
3. זה מספק זמן תגובה מהיר (למעשה כמעט מיידי) – כי לייצר רגולציה לוקח זמן, אבל ליישם רגולציה קיימת זה מאוד מהיר.
הטענה הזו נכתבה בשנות ה-90, אבל אנחנו נמצאים באותה נקודה היום.
האם צריך דיני בינה מלאכותית?
ה-AI הופיע והתגובה המיידית של כולם היא לייצר “רגולציית AI”, רגולציה ייעודית לטכנולוגיה החדשה. האירופאים היו הראשונים שהעבירו חוק חדש לגמרי שמיועד כל כולו ל-AI, אבל מסביב לעולם עוד מדינות קובעות מדיניות וחקיקה חדשה עבור AI. כמעט כולם מוסיפים שכבה חדשה של חובות, הגבלות ואישורים.
אבל אם מסתכלים רגע לעומק, רוב הסוגיות מוכרות:
- נזק שנגרם למשתמשים מטכנולוגיה
- הטעיה או ומסירת מידע שגוי
- אפליה
- בטיחות של מוצרים ושירותים
- הגנה על זכויות יוצרים
הסוגיות האלו מוכרות לנו. ומדינות כבר קבעו חוקים ומערכות של כללים עבורם.
השאלה היא לא אם יש לנו כלים, אלא האם אנחנו משתמשים בהם נכון.
אני לא מתעלם מהאתגרים שייחודיים ל-AI וגם לא טוען שהחקיקה הקיימת נותנת מענה מלא ומושלם ל-AI. אבל גם לא צריך להתעלם ממה שכבר קיים. במקום לבנות מאפס “דיני AI”, אפשר להתחיל מיישום של הדין הקיים ולפתח אותו גם לתחום ה-AI.
אקלים וסביבה
גם כאן יש נטייה לייצר מערכות רגולטוריות חדשות, מורכבות ורב-שכבתיות.
אבל הסוגיות והכלים המרכזיים כבר קיימים:
- מיסוי ותמריצים
- אחריות לנזק
- רגולציה מבוססת סיכון
- מנגנוני שוק
את העקרונות של רגולציה סביבתית ודיני נזיקין אפשר ליישם בהקשרים חדשים על בעיות עדכניות.
במקרים רבים, הבעיה היא לא היתר כללים או כלים. הבעיה היא שימוש לא עקבי או לא אפקטיבי בהם. אם בכל פעם נוסיף כלל חדש – אבל היישום ימשיך להיות לקוי, גם חוק חדש לא ייתן פתרון (למעשה יכול להיות שהוא רק יפגע ביכולת היישום).
הפיתוי לייצר רגולציה חדשה מובן.
כל טכנולוגיה נראית ייחודית, כל תחום נראה שונה.
אבל ברוב המקרים, הבעיות לא חדשות. רק ההקשר משתנה.
רגולציה טובה מתחילה מהבנה של העקרונות, כמו מניעת הטעייה, הפנמת עלויות, חלוקת אחריות. ואז מיישמת אותם בצורה מדויקת על הקשרים חדשים ומציאות משתנה, ומפתחים את המסגרת הקיימת.
אנחנו לא צריכים דיני סוסים.
הרגולטור - גיא מור 