חוק בטיחות מקררים

"מעשה מצער עד למאוד בשני פעוטים שמצאו מותם בחניקה, כשנכנסו אל תוך מקרר ריק שעמד בחצר ביתם, ודלת המקרר נסגרה מאחוריהם. אין חולקין שהמקרר היה משל המשיב, ושהלה העמידו בחצר ההיא אחרי שהוציאו מכלל שימוש."

כך נפתח פסק הדין של השופט חיים כהן בהליך הפלילי נגד מרדכי בש (בסופו הוא הורשע).

הסיפור של מדרכי בש זיעזע את המדינה באותה תקופה, לא בגלל מה שמר בש עשה (או לא עשה) – אלא בגלל המוות המזעזע והמיותר של שני הילדים. פסק הדין ניתן בשנת 1964. באותה תקופה למקררים הייתה ידית פתיחה חיצונית ולא ניתן היה לפתוח אותם מבפנים. ילדים ששיחקו במקרר היו עלולים להתקע בתוכו מבלי יכולת לצאת.

איך מונעים את האסון הבא?

יש למדינה ארגז כלים מגוון.

בחלק מהסיכונים אפשר לטפל באמצעות רגולציה מסוג אישורים מראש – אסור לבצע פעולה בלי לקבל אישור פרטני מהממשלה (למשל רישיון או היתר). זה יוצר בירוקרטיה.

בחלק מהסיכונים אפשר לטפל באמצעות רגולציה של נורמות מחייבות – קובעים כלל ואוכפים אותו באמצעות פיקוח וענישה (למשל כללים של אסור, מותר וחייב).

יש סיכונים שבהם המדינה לא צריכה להתערב באמצעות רגולציה – אלא להשתמש במשפט הפלילי ובתביעות אזרחיות כדי למצות את הדין, להרתיע ולתת פיצוי לנפגעים. יש גם רגולציה מתקדמת וכלים לא רגולטוריים, אבל לא נרחיב עליהם כרגע.

כנסת ישראל מחליטה להתערב

פסק הדין בעניין מרדכי בש ניתן בדצמבר 1964. אחרי חודשים ספורים, במאי 1965 – הוגשה הצעת "חוק למניעת מפגעים (בטיחות מקררים)". החוק מיועד להתמודד עם סיכון מאוד ספציפי וכולל שתי הוראות מהותיות:

– "לא ייצר אדם מקרר, ולא יעבירנו לאחר, אלא אם נקבע בו מנגנון המאפשר לפתוח דלתו מבפנים, בהתאם לתקנות."

– "לא יפקיר אדם מקרר, ולא יזניחנו, אלא לאחר שהוריד דלתו של המקרר."

זו רגולציה מסוג "נורמות מחייבות" – לא צריך לקבל אישור מראש ואין תהליך בירוקרטי. שימו לב שלא חייבים לקבוע אישור מראש, גם כשמדובר בסיכון חמור (והכנסת השכילה להימנע מקביעת מנגנון בירוקרטי למרות שבטח היו בציבור קריאות שדרשו "רישוי מקררים").

דברי ההסבר להצעת החוק קצרים באופן קיצוני (70 מילים):

"ביום 4 במרס 1962 אירע אסון מחריד בחיפה כששני ילדים נכנסו למקרר נטוש, הדלת נסגרה עליהם והם נחנקו למוות בתוך מלכודת המקרר בלא יכולת לצאת. כדי למנוע תקלות מעין אלו באה הצעת חוק זו, לקבוע הוראות האוסרות ייצור מקררים או מכירתם מבלי שהותקנו בהם דלתות שמאפשרות פתיחתם מבפנים, כן מחייבת ההצעה את כל הנוטש מקרר לפרק מעליו את הדלת. חוקים ברוח זו קיימים גם בארה״ב. הם נחקקו לאחר אסונות דומים שארעו שם."

החוק עבר בשלוש קריאות ונכנס לספר החוקים ביולי 1965. את הנוסח הסופי שלו אפשר למצוא כאן.

כנראה שברשות הפלסטינית אין כזה חוק (לא טרחתי לחפש), כי מקרים דומים קורים שם גם בשנים האחרונות.

איך רגולציה באה לעולם

אין ספק שמבחינת מטרתו, החוק נועד לקדם מטרה ראויה ולמנוע אסונות מצערים. אבל אני רוצה להעלות שתי שאלות לגבי האופן שבו החוק בא לעולם.

1. האם הכנסת הייתה צריכה להתערב במתן פתרון ספציפי?

בשיטה הדמוקרטית, הכנסת היא הגוף שקובע את הנורמות העליונות (חוקים), שאותם הממשלה פורטת באמצעות תקנות, צווים, נהלים וכו'. האם זה נכון שהכנסת תקבע חוקי-מיקרו שעוסקים בסוגיה מאוד צרה?

לשם השוואה – יש לנו את פקודת הנזיקין, שקובעת מסגרת לכל המקרים שמישהו גורם למישהו אחר נזק, ויש את חוק הגנת הצרכן שמסדיר באופן כללי את היחסים בין צרכן לבין עוסק (מכוחו הותקנו תקנות ויצאו הוראות שונות).

האם לא יותר נכון שהכנסת תעסוק בחקיקה העקרונית ותשאיר לממשלה להסדיר נושאים פרטניים?

[הסתייגות 1: יכול להיות שלא היה חוק שהסמיך את הממשלה לטפל בנושא. הסתייגות 2: החוק מסמיך את שר המסחר להתקין תקנות, אבל אולי היה צריך לתת לממשלה לקבוע הכל]

בימנו הכנסת מעבירה חוקים ממש ספציפיים ולעיתים אנקדוטליים. למשל "חוק הקופאיות" (חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים). מאחר שמדובר בנושאים מאוד פרטניים והליך החקיקה בכנסת ארוך ומסורבל, אולי עדיף שדברים כאלו יקבעו על ידי הממשלה, כדי לאפשר גמישות והתאמה בעתיד (וכדי לפנות את הכנסת לעסוק בנושאי מאקרו ובפיקוח על הממשלה).

2. תגובה מהירה לאנקדוטה – עלולה להיות פופוליסטית

יש לי חשש כשחברי כנסת ממהרים לחוקק בעקבות פרשה מזעזעת. זה כמובן ראוי שחברי הכנסת יהיו קשובים לרחשי הלב של הציבור, אבל חקיקה פזיזה עלולה להיות פופוליסטית ולא מספיק איכותית. תהליך איכותי לוקח זמן. כאשר ממהרים להסדיר סוגיות מורכבות, עלולים לייצר מדיניות שגויה. אין לי ביקורת קונקרטית על החקיקה ב-1965 כי אני לא יודע מה הלך שם.

מה אפשר לקחת מהסיפור הזה?

אפילו כשהסיכון גדול לא חייבים מנגנון בירוקרטי של בדיקה ממשלתית מראש, וחשוב להיזהר מיוזמות חקיקה שבאות בעקבות מקרה אנקדוטלי.

6 תגובות בנושא ״חוק בטיחות מקררים"

  1. אם מר בש נכנס לכלא, ואולי אפילו נקנס בתביעה אזרחית… זה לבדו לא יוצר תמריץ גדול מאוד לצרכנים לרכוש אך ורק מקררים עם דלת שמסוגלת להיפתח מבפנים (או לא להינעל מבחוץ)?…
    מדוע צריך ממשלה או רגולטור או כנסת… אני מניח רק כדי למנוע מצב שבו עד שהציבור יפנים את המסר וירכוש מקררים מתאימים, שלא יקרה עוד מקרה מצער כזה?
    ובעקבות דרישת הצרכנים – ליצרנים להגיב לתמריץ הזה בעקבות הפחד של הצרכנים שלהם?

    אהבתי

    1. בעיקר כי לא סומכים רק על הרתעה.
      משתי סיבות (לא נכונות לכל המקרים) :
      1. רוצים לצמצם מראש את הסיכון בלי ספקולציות לגבי אפקטיביות ההרתעה. פשוט למנוע מראש מצב שהסיכון קיים.
      2. הענישה הפלילית (וגם פיצוי בהליך אזרחי) תלויים בהרבה גורמים. למשל, שנצליח לגלות את ההפרה, לחקור אותה, לאסוף מספיק ראיות, למצוא מי אשם/ אחראי ולהשלים את הההליך המשפטי.
      אם משהו מזה לא עובד כמו שקיווינו – אין סנקציה בכלל.

      Liked by 1 person

    2. אבל זה לא סותר את העובדה שאני מאוד מסכים עם הטענה עצמה – שצריך לעבוד על תמריצים של אנשים ולא למהר לחוקק עוד הוראות (שגם אותן צריך לאכוף ולכן גם הן תלויות בגורמים האלו).

      Liked by 1 person

    3. סביר שללא רגולציה כלשהי, בחוק או בתקנות, אנשים היו עדיין קונים מקררים ללא מנגנון הגנה (הרי מי שקונה מקרר לא נותן דעתו על מה יקרה למקרר בסוף חייו) וחלקם היו מוצאים דרכם לכל מיני מקומות וגורמים למותם של ילדים.

      אהבתי

      1. בהחלט ייתכן.
        יש רגולציות שעזרו להכניס לשוק מוצרים בהם יותר. מצד שני, יש שינויים ותוספות בטיחותיות שנכנסות לשוק בלי רגולציה שכופה את זה.

        אהבתי

  2. תודה על התגובה רגולטור יקר.
    אני חושב שבמשפט שכתבת בעצמך בתגובה אליי – "…שצריך לעבוד על תמריצים של אנשים ולא למהר לחוקק עוד הוראות (שגם אותן צריך לאכוף ולכן גם הן תלויות בגורמים האלו)…" כתבת במילים פשוטות את מה שאני רוצה לכתוב ולומר.
    אני מאמין מאוד בקפיטליזם, ובשכל "המשותף" של הצרכנים והיצרנים כשהוא מונע על ידי התמריצים הנכונים (מאסר למזניח המקרר ותביעה שתרושש אותו).
    הצרכנים מזהים כשל. היצרנים מזהים שוק. הממשלה והשלטון שם רק כדי להעמיד את הגזר במקום ואת המקל בניצב לגזר.
    עצוב לי וחראם על הבנאדם ועל הילדים. אני מניח שהוא לא פילל שמקרה מצער שכזה יבוא לפתחו…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s