האם הגיע הזמן לרגולציה על החלל?

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שכל הזמן חלה עליכם רגולציה. כשאתם יושבים בבית מול המחשב, כשאתם מפליגים בים וגם כשאתם טסים בשמיים. סביב כל אחת מהפעולות האלו יש הרבה מאוד רגולציה.

לפקח על החלל החיצון

אבל יש מקום אחד שנשאר יחסית ריק מרגולציה – החלל. האם זה עומד להשתנות?

צפוף בחלל החיצון

מה עולה לכם בראש כשאתם שומעים "רגולציה על החלל"? אסטרונאוטים? חייזרים? מושבות על הירח ועל מאדים?

בפועל, התושבים הקבועים ביותר שלנו בחלל הם לוויינים. לווייני תקשורת, ריגול, מזג אוויר וכו'. חלקם צבאיים, חלקם ממשלתיים וחלקם של חברות פרטיות. הלווין הראשון – ספוטניק 1 – שוגר לחלל על-ידי הרוסים בשנת 1957. מאז שוגרו כמעט 9,000 לווינים ומתוכם כמעט 5,000 עדיין במסלול סביב כדור הארץ. ובכל שנה מצטרפים אליהם כמה מאות לווינים חדשים. החלל הופך ונהיה צפוף.

וחוץ מלווינים, החלל גם מתמלא בזבל ("space junk"), שהופך לבעיה גדולה. NASA עוקבת אחרי יותר מ-500,000 עצמים שמוגדרים כזבל שמרחף סביב כדור הארץ. חלק מהעצמים האלו נעים במהירות של כ-28,000 קמ"ש ולכן הם יכולים להות קטלניים גם אם הם קטנים.

בתחילת חודש ספטמבר 2019 לווין של סוכנות החלל הארופית ביצע תמרון כדי שלא להתנגש בלווין של חברת SpaceX (של אילון מאסק). סוכנות החלל האירופית התריאה על כך מראש, אבל SpaceX התעלמה וזה חייב את האירופים לשנות מסלול. לפי סוכנות החלל האירופית זו הפעם הראשונה שהם נאלצו לבצע תמרון התחמקות כדי למנוע התנגשות בין שני לוויינים.

זה לא סיכון חדש, מאז שנות ה-70 מדענים חוששים מריבוי לוויינים ועצמים אחרים בחלל. אבל ככל שיש יותר לוויינים ויותר זבל חלל, כך הסיכון להתנגשות עולה משמעותית. בעשרים השנים האחרונות, תחנת החלל הבין לאומית ביצעה 25 תמרונים לשינוי מסלול כדי להתחמק מפגיעה של זבל חלל.

מסורתית החלל היה מגרש משחקים של מדינות ובעיקר של מעצמות גדולות. גם כשחברות פרטיות החלו לשגר לוויינים הוא נתפס כשטח אסטרטגי בזירה הבין-מדינתית (כנראה בגלל ניחוח של המלחמה הקרה ובגלל שהוא חוץ טריטוריאלי). אבל היום הפעילות של החברות הפרטיות מגיעה להיקפים משמעותיים ואיתה גם תחמיר הצפיפות. למשל, SpaceX הודיעה שהיא תקים מערך של 12,000 לוויינים (ובהמשך 30,000 לווינים). ולמקרה שלא שמעתם, 60 מתוכם כבר בחלל והשבוע שוגרו 60 לווינים נוספים.

האם צריך רגולטור חלל ומי מתאים לתפקיד?

הזכרתי בעבר שלפני שניגשים לייצר רגולציה, שווה להתעכב על השאלה – מי יהיה הרגולטור. זה רלוונטי בתחום הפרטיות, ברגולציה על AI וברגולציה על בשר מתורבת. השאלה הזו עוד יותר מעניינת כשמדובר על חלל – תחום שנמצא מחוץ לטריטוריה של ממשלות (ורגולטורים הם איבר בגוף של ממשלה). אז מה האפשרויות שלנו?

1. נתחיל באפשרות שלדעתי לא באמת קיימת – שכל מדינה תקים רגולטור משלה. זה מה שאנחנו עושים בדרך כלל. אבל רגולציה חלה בשטח הטריטוריאלי של אותה מדינה ולכן המודל הזה לא ממש מתאים לחלל. זה מתכון לחוסר אפקטיביות, לסתירות וגם הוא יעורר את השאלה לגבי היחסים בין המדינות (מה יעשה הרגולטור היפני ללווין צרפתי?). רגולציה היא תופעה של המשפט המנהלי (הפנים מדינתי), אבל החלל והפעילות הרב-לאומית יושבים יותר על המשפט הבין-לאומי.

2. בלי רגולטור ממשלתי. אפשרות אחרת היא לא להקים רגולטור עם סמכות על החלל. אפשרות כזו אומרת שלא קובעים כללים ומערך פיקוח ואכיפה. מה כן יהיה? לכל השחקנים יש תמריץ להימנע מהתנגשויות והם ישקיעו מאמץ בזה. נראה שלפחות החברות המסחריות יגלו אחריות. פעם אחת – כי יש להן משקיעים וכדי שחברה תצליח לגייס כסף (באמצעות מניות או אג"ח) היא צריכה להראות שההשקעה בה היא השקעה בטוחה. פעם שניה – כי חברות פרטיות מבטחות את עצמן וחברות הביטוח יהוו גורם מרסן. חוץ מזה, יכול להיות שנראה מערך של הסכמים להבטחת קורדינציה בחלל וגם מיזמים לשיפור הבטיחות בחלל, למשל, מכרז של NASA לניקוי זבל חלל.

3. האפשרות האימפריאליסטית שנתתי לה את השם המגניב: רגולטור-על-חלל. פה הרעיון הוא שיהיה רגולטור בין-לאומי, על-מדינתי, שחולש על כל הפעילות בחלל: גם של מדינות וגם של חברות פרטיות. מעין סופר רגולטור. הכי טבעי שייצור כזה יוולד מתוך האו"ם.

בחזרה למציאות: מה קורה בפועל?

קצת מהכל.

1. ענק הביטוח Swiss re AG הגדיר בשנת 2011 את ההתנגשות בחלל כסיכון ביטוחי: (בתרגום חופשי)

"פסולת חלל היא כבר לא בעיה אקדמית. היא גם לא סוגיה סביבתית רחוקה. להיפך, יש לה פוטנציאל לגרום נזק ולהשמיד לווויינים יקרים, ולגרום הפסדים של מיליארדי דולרים."

2. חברת SpaceX נוקטת בצעדים כדי שצי 12,000 הלווינים שהיא מקימה לא ייצר בעיה נוספת. היא ממקמת את מערך הלוויינים שלה בגובה נמוך יחסית (500 ק"מ). המטרה היא שלוונים תקולים לא ירחפו בחלל – אלא ימשכו לתוך האטמוספירה וישרפו (וכך לא יצטבר עוד זבל חלל).

3. הגישה של SpaceX מעניינת כי יכול להיות שבקרוב זה יהיה מחוייב רגולטורית. גם באיחוד האירופי וגם בארה"ב שוקלים להטיל רגולציה שתחייב להגדיר בכל לווין שבמקרה של תקלה – הוא אוטומטית ינמיך את עצמו לגובה של כניסה לאטמוספירה ויישרף, כדי לא להפוך לעוד זבל חלל.

4. ומה עושה האו"ם, שממנו עשוי לקום יום אחד הרגולטור-על-חלל? וועדה של האו"ם לענייני החלל פרסמה קווים מנחים לצמצום זבל חלל. בין ההנחיות: צמצום כמות הזבל שנוצר בפעולה רגילה, הסטת לוויינים ממסלול ההקפה בסוף תקופת השירות שלהם, והפחתת הסיכון להתפרקות ושברים בחלקים של לווינים ומערכות שיגור.

ואולי בכלל לא צריך רגולטור?

אבל אם מקבילים את החלל לתחום הטייס – לדעתי פחות חסרה לנו רגולציה. מה שחסר לנו זה בקרת תעופה, אבל לא ברמת כלי הטייס אלא ברמת המערכת. המרחב האווירי מנוהל על ידי מערך בקרת תעופה אזרחית (international air traffic control), שמבוססת על ארגון בין-לאומי בשם ICAO (הסרטון הזה מסביר מצויין איך זה עובד). הוא הוקם ב-1944 ומאפשר מאז לקיים ולפתח את התעופה האזרחית שכולנו מכירים.

נראה שהיום אנחנו צריכים להקים ארגון בין-לאומי לבקרה תעופה בחלל. לא בהכרח בתור רגולטור, אלא יותר כמנהל רשת שיראה את כל התמונה, ינחה כלי טייס ויבטיח תיאום. אחרת, יהיה לנו מאוד קשה למנוע התנגשות כמו זו שכמעט התרחשה בין SpaceX לבין הלווין האירופי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s