אסור לעשות פה יוגה

משהו מוזר קרה במדינת אלבמה: כבר כמעט שלושים שנים שאסור ללמד יוגה בבתי הספר הציבוריים של המדינה. בשנת 1993 הרגולטור על תחום החינוך של מדינת אלבמה קבע איסור על היפנוזה, דמיון מודרך, מדיטציה ויוגה:

"The State Board of Education specifically prohibits the use of hypnosis and dissociative mental states. School personnel shall be prohibited from using any techniques that involve the induction of hypnotic states, guided imagery, meditation or yoga."

ולא מדובר ברגולציה ישנה שפשוט שכחו ממנה. האיסור הזה חי ובועט, ואפילו מוזכר במסמכים עדכניים יותר, למשל במסמך שפרסמה מחלקת החינוך של אלבמה בשנת 2009 נכתב שכפי שקבעה המפקחת העליונה – אסור לבצע שיעורי יוגה בשעות הלימודים ואחרי שעות הלימודים.

האיסור הזה נקבע כדי למנוע אימוץ או קידום של אמונה שאינה נוצרית-קתולית בבית ספר ציבוריים.

יוגה בנויה מתרגילים של נשימה ומתיחה. יש לה שורשים שקשורים להינדוהיזם ובודהיזם. אבל היא לא אמונה דתית ואין לה מערכת ממסדית כמו כנסיות או כמרים. אנשים מבצעים את המתיחות ואת תרגילי הנשימה כפעילות גופנית ולא למטרה דתית.

נשמע כמו איסור חסר היגיון?

מאבק דתי בג'ורג'יה

גם במדינת ג'ורג'יה יש מאבקים סביב שיעורי יוגה בבתי ספר. בג'ורג'יה ההורים כל כך התנגדו לשיעורי יוגה בבית ספר יסודי אחד, שהם הצליחו לגרום לשלטון המקומי לצמצם את מספר השיעורים ואפילו לאסור את השימוש בברכת "נמסטה".

וזה חבל, כי מחקרים הראו שתרגולים כמו יוגה ו-mindfullness עוזרים לילדים לשפר ריכוז ולהפחית מחשבות טורדניות ולחץ.

נראה שחלק מההתנגדות ליוגה בבתי ספר היא בכלל חלק ממאבק יותר רחב – סביב דת ומדינה.
בארצות הברית אסור לקיים תפילות בבתי ספר ציבוריים. ויש מאבק עצום סביב הנושא הזה, כשהורים עם קרבה לדת טוענים שחופש הביטוי נפגע כשאוסרים על ילדים לומר תפילות.
בהקשר של היוגה, יש הורים שמתקוממים על כך שאוסרים על הילדים שלהם לקחת חלק בתפילות נוצריות בבתי ספר, אבל בדלת האחורית מלמדים אותם אמונות דתיות ורוחניות מהמזרח הרחוק.

ולכן נראה שהאיסור הרגולטורי על יוגה בבתי ספר הוא חלק קטן ממאבק פוליטי וערכי הרבה יותר רחב – סביב דת, חופש ביטוי והמרחב הציבורי. זאת הסיבה שרואים את ההתנגדות ללימודי יוגה בעיקר במדינות בדרום ארצות הברית, כי שם יש כזה מתח סביב נושאי דת ומדינה.

המקרה הזה מלמד אותנו שהרבה פעמים מאחורי רגולציה יש סיפור יותר מורכב.
לפעמים יש מאחוריו אינטרסים ובעלי עניין, לפעמים הוא תוצר של כשל ממשלתי ולפעמים זה מאבק אידיאולוגי.
כדי שנוכל לתקן רגולציה אנחנו מוכרחים להבין את ההקשר שלה ואת הסיפור שעומד מאחוריה.