טראמפ ניסה להרוס את ניתוח עלות-תועלת, מה עושה ביידן?

לפני כשנה וחצי כתבתי על המניפולציות שטראמפ עשה על מבחן עלות תועלת. הזהרתי מכך שטרמפ ממש הורס את המבחן הזה. למשל, הוא התעלם מהתועלות מרגולציה או ניפח את צד העלויות. ואחר כך כתבתי למה צריך להציל את ניתוח עלות-תועלת מטראמפ.

מאחר שאני תומך בשימוש במבחן עלות-תועלת, קיוויתי שביידן ישנה את המדיניות. מהר מאוד התברר קיבלנו תשובה.
ראינו שביום הראשון של ביידן כנשיא הוא חתם על שורה של צווים והוראות. אחד המזכרים האלו עסק בשיפור האופן שהממשל קובע רגולציה.

ביידן הנחה את הרגולטורים להתחשב במגוון מטרות ושיקולים כשהם קובעים רגולציה: בריאות ובטיחות הציבור, צמיחה כלכלית, רווחה חברתית, צדק גזעי (racial justice), הגנה על הסביבה, כבוד האדם, שיווין והאינטרסים של הדורות הבאים.

המוקש של ביידן

לקראת סוף המזכר מסתתרת אמירה על ניתוח עלות-תועלת. ביידן מורה לראשי המשרדים ולרגולטורים "לוודא שתהליך הבחינה מביא בחשבון את כל התועלות מהרגולציה, כולל את אלו שקשה או בלתי אפשרי לכמת".

"to ensure that the review process…fully accounts for regulatory benefits that are difficult or impossible to quantify."

במילים אחרות, אם רגולטור ישכנע שרגולציה מסוימת יכולה לקדם מטרות של צדק גזעי או כבוד האדם – יספרו את זה כתועלת, גם אם אי אפשר (או אם לא ניסו) לכמת אותן.

יש שלוש בעיות בסיסיות עם המהלך הזה:

בעיה ראשונה – ניתוח עלות-תועלת מבוסס על כימות העלויות מול התועלות, כדי לזהות האם בנטו הרגולציה עושה יותר טוב או יותר רע. אם סופרים דברים בלי לכמת אותם – זה לא ניתוח עלות-תועלת. זה בסדר גמור להתחשב בעוד שיקולים, אבל אל תקראו לזה "עלות-תועלת".

בעיה שניה – נניח שרוצים לבצע ניתוח עלות-תועלת, איזה ערך מספרי יתנו להשפעה שלא כומתה? אם בוחרים לא לכמת משהו, לא ברור איזה מספר הוא יקבל. האם רגולציה שמקדמת את השוויון או את הכבוד שווה 10 מיליון $ או 200 מיליון $? ומי קובע? ברור שזה שרירותי.

בעיה שלישית – ההנחיה הזו מעודדת את הרגולטורים לא להתאמץ לכמת את ההשפעות של הרגולציה. במקום לומר שצריך להתאמץ לזהות עלויות ותועלות, ביידן אומר: "אתם לא חייבים לכמת את התועלות, אם זה קשה לכם". הוא פותח אפשרות לעשות עבודה פחות יסודית ופחות מקצועית. רגולטורים עלולים לנצל את האפשרות הזו כדי לעגל פינות.

ההטיה של ביידן

אבל הדבר שבאמת אכזב אותי זה שגם ביידן משחק משחקים עם ניתוח עלות-תועלת.
כולם ידעו שטראמפ הוא לא נשיא סטנדרטי. כשכתבתי שהוא עושה מניפולציות נוראיות על ניתוח-עלות תועלת, אף אחד לא באמת הופתע מזה. זה עצוב, אבל ברור לכולם.

אולי אתם בעד ביידן ואולי אתם נגדו. אבל בניגוד לטראמפ, ביידן היה אמור להיות נשיא "רגיל". מה שאנחנו מכנים בעברית "ממלכתי". הרבה מאוד אנשים קיוו שביידן יבטל את העיוותים שטראמפ יצר, ואולי אפילו יחזיר את המערכת למקום יותר בריא.

אבל בהקשר הזה, אני חושש שגם ביידן מכניס עיוות משלו לניתוח עלות-תועלת. טראמפ היה נגד רגולציה ולכן הוא ניסה לנפח את העלויות ולהקטין את התועלות.
ובמזכר הזה ביידן לא מחזיר עטרה ליושנה, אלא מוסיף חידוש משלו – מגדיל את צד התועלות.

וכמו שטראמפ עשה מה שעשה כי הוא מתנגד לרגולציה, ביידן משחק עם ניתוח עלות-תועלת כי הוא תומך ברגולציה.
אם ניתוח עלות-תועלת הוא מאזניים – טראמפ ניסה להטות אותם לצד אחד, וביידן פשוט מנסה להטות אותם לצד השני.

לחזור למקורות

וזה מה שחבל. הקונספט של עלות-תועלת אמור להיות מעל אג'נדה פוליטית. הרעיון הוא שנעביר רגולציה רק אם היא עושה יותר טוב מרע. כמובן שאפשר לעשות משחקים עם המספרים (ואז אנחנו מרמים את עצמנו), אבל העיקרון הבסיסי הוא שאנחנו מחפשים להבין מה העלויות והתועלות.

וזה בסדר שיהיו חילוקי דעות. גם פוליטיים וגם מתודולוגיים. אבל חשוב לא לקלקל את השיטה עצמה.

דוגמה לאי הסכמה כזו אפשר למצוא בהיסטוריה – בין רייגן (רפובליקני) לקלינטון (דמוקרטי).
רייגן קבע מבחן עלות-תועלת קשיח. הוא קבע שרגולציה לא תקודם אם העלות גבוהה מהתועלת.
קלינטון ריכך את המבחן וקבע שהתועלות צריכות להצדיק ("justify") את העלויות.

זה לגיטימי לשנות את המעמד של ניתוח עלות-תועלת. לדוגמה, שממשל אחד יקבע שניתוח עלות-תועלת הוא מבחן קשיח, וממשל אחר יתייחס אליו באופן יותר רך.
אבל טראמפ ממש שינה את התוכן של הניתוח עצמו.

הכותרת של המזכר של ביידן שעסק בניתוח עלות-תועלת היא מודרניזציה של בקרה רגולטורית (Modernizing Regulatory Review).
אם ביידן באמת רוצה לשפר ולקדם את הבקרה על איכות הרגולציה, אני מקווה שהוא יבחר בגישה הרבה יותר פשוטה ובסיסית. בלי לשנות את ניתוח עלות-תועלת, בלי להגדיל מלאכותית את צד התועלות ובלי לתת לרגולטורים פטור משימוש בנתונים.

כמובן שמבחן עלות-תועלת הוא רק דוגמה אחת ויש מאות סוגיות על הפרק. ולכן השאלה כאן היא רוחבית: האם ביידן רוצה לתקן את מה שטראמפ עשה או שהוא רוצה לעשות את אותו דבר רק הפוך?

אם ביידן רוצה להיות המבוגר האחראי אחרי ממשל טראמפ, הוא צריך לשמור על תהליכי מדיניות איכותיים ויציבים כמו שעשו קודמיו – דמוקרטיים ורפובליקניים.