אודישן ממשלתי לנגני רחוב

כולנו נתקלנו באמנים שמופיעים ברחוב, בתקווה להרוויח כמה שקלים. לפעמים זה נחמד ולפעמים זה מפריע.

גם איכות המופעים משתנה – יש אמני רחוב מיומנים ויש אמני רחוב שמזייפים בשירה או כאלה שלא יודעים לנגן.

בשנת 2019 עיריית מלבורן (אוסטרליה) החליטה שהפעילות הזו לא יכולה להימשך באופן חופשי. מישהו צריך לפקח עליה. ולא מספיק שיהיה פיקוח ואכיפה תוך כדי הפעילות – צריך גם לחייב את אמני הרחוב לקבל רישיון מראש.

כיום העירייה דורשת מגוון סוגים של רישיונות: רישיונות כלליים, רישיון להופעה על מדרכות ציבוריות, רישיון לאמני קרקס ועוד.

זאת אומרת שבמלבורן אי אפשר לקחת גיטרה ולנגן ברחוב, כדי שהעוברים והשבים יזרקו לכם מטבע לכובע. לפני שאתם מבצעים את הפעילות הזו – אתם צריכים להגיש בקשה לרישיון מהעירייה.

הסיבות למעורבות

למה צריך כזו רגולציה? מבדיקה שלי, העירייה מציגה כל מיני סיבות ומערבבת ביניהן.

למשל, במסגרת המהלך הזה, עיריית מלבורן קבעה מגבלות על עוצמת הרעש שאמני רחוב יכולים להשמיע – בקניון מותר להשפיע מוזיקה בעוצמה של עד 79 דציבל (שנמדד ממרחק של שלושה מטרים מהאמן).
אבל דרישה כזו לא מצריכה רישיון. למעשה, רישיון הוא לא כלי שמתאים להסדרה של דרישות לגבי עוצמת הרעש המירבית – כי רישיון בודק את המצב לפני תחילת הפעילות, אבל הרעש נוצר במהלך הפעילות.

הסבר אחר הוא שהעירייה רוצה להיות בשליטה על פעילות של מסחר ברחוב, כמו אמנים שמוכרים את האומנות שלהם.
והעירייה גם מסבירה שהצורך הוא לשלוט על מספר האמנים כדי שלא יהיו יותר מידי מהם במקום אחד.

אני מוכרח להודות שהתבלבלתי. יש פה ערבוביה שלמה של בעיות ציבוריות שכל אחת מהן יכולה להצדיק מעורבות ממשלתית, אבל לא ברור מה הבעיה שהם רוצים לפתור ומה הקשר של הרגולציה לאותה בעיה.

הדוגמה הכי טובה לזה היא הרישיון המיוחד (premium busking permit).

מה צריך לעשות כדי לקבל רישיון מיוחד?

הרישיון המיוחד להופעות ברחוב מעניק זכות משמעותית: רשות להופיע במיקומי פרימיום למשך שלוש שעות ברצף. כן, במיקומים שבהם יש הרבה אנשים והפוטנציאל להכנסות גבוה – לא מספיק לקבל סתם רישיון מהעירייה, צריך רישיון מיוחד.

טוב, אז נניח שזה הגיוני שבשביל לנגן או להופיע בשטח ציבורי פתוח שעוברים בו הרבה אנשים צריך להחזיק רישיון מיוחד. אבל מה צריך לעשות כדי לקבל כזה רישיון?

בשנת 2019 כשהדרישה לרישיון מיוחד נכנסה לתוקף, יותר מ-2,000 אמני רחוב היו רשומים כאמנים ביחידת הפיקוח העירונית. העירייה קבעה שהם יחלקו רק 140 רישיונות מיוחדים.

אבל אז הייתה להם בעיה – איך נחליט מי יקבל את הרישיון המיוחד?
אז עיריית מלבורן אימצה את השיטה המקובלת בתעשיית הבידור: אודישן. העירייה קבעה שתנאי לקבלת רישיון מיוחד הוא לעבור אודישן, בפני שופט ציבורי שיחליט האם האמן מספיר מוכשר כדי שהעיירה תאפשר לו להופיע במקומות כמו מרכז העיר. כן כן, אם אתם רוצים להופיע ברחוב ולקבץ קצת כסף קטן – תצטרכו קודם לעבור אודישן בפני עובד ציבור שיחליט אם אתם מספיק טובים.

זה פשוט לא הגיוני

ופה כל הרעיון הופך ממש מוזר.

אני ממש בספק אם מופעי רחוב גורמים לכל כך הרבה נזק שחייבים להסדיר את הפעילות שלהם באמצעות רישיון. זו דוגמה עצובה לשימוש בכלי אגרסיבי של אישור מראש לסוגיות מאוד קלות עם פגיעה מזערית בציבור. לדעתי הרגולציה הזו לא עובדת מבחן של עלות-תועלת.

אבל גם אם כן – זה נשמע ממש מטופש שהממשלה תעשה אודישן כדי לקבוע מי האמן הכי מוכשר, שיקבל את הזכות להופיע במקומות הומי אדם.

ואם זה לא מספיק – עיריית מלבורן מערבבת בין בעיה של כמות לבין פתרון של איכות. אם יש יותר מידי אמנים (בכלל או בנקודה ספציפית), צריך לפתור פה בעיה של עומס כמותי. ומצד שני, אם הבעיה היא איכותית (האמנים לא מספיק טובים או האמנים מסוכנים) אז הפתרון הוא בהבטחת רף מינימלי של איכות או בטיחות, לא בכמות.
לעיתים קרובות מידי מבלבלים בין בעיה של כמות (למשל, עומס אמנים בנקודה מסוימת) עם פתרון שמתייחסת לאיכות מינימלית (אודישן).

אבל גם אם העירייה משוכנעת שחייבים רגולציה שתתערב ותקבע מי יכול להופיע איפה, היא הייתה יכולה לבחור בכלים יותר מוצלחים. אפשרות אחת היא לעשות "מכרז" על הנקודות המבוקשות ולקבוע שהאמן שיסכים לשלם הכי הרבה לעיריית – יקבל את אותה נקודה.

עוד אפשרות: לעשות הגרלה, או סבב בין האמנים הרשומים (היום אני, מחר אתה וכו'). גם אם מחליטים להתערב, יש דרכים יותר הגיוניות מאודישן ממשלתי לאמנים.


ומילה אחרונה של אזהרה.
עיריית מלבורן קבעה שפעילות אחת היא כל כך מסוכנת, שהיא מצריכה רישיון ייחודי: ניפוח ויצירת בלונים בצורות. אז אם אתם אוהבים לקחת בלון ארוך ולעשות ממנו ג'ירפה – דעו שבאוסטרליה תצרכו לקבל רישיון בשביל זה.

אז למרות הכוונות הטובות, אני לא השתכנעתי שבכלל צריך את הרגולציה הזו וגם אם צריך – שזו הדרך. לא נראה לי שבחור עם גיטרה או בלונים בצורת חיות מסכנים את הציבור ברמה שמצדיקה רישוי. זו עוד דוגמה להכבדה רגולציה שנופלת על החלשים שלא באמת מסכנים את הציבור – ממש כמו הרגולציה האמריקאית על חופפי שיער.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: