שלוש שכבות לבעיית הפקקים

ישראל הופכת יותר ויותר צפופה וגם ויותר ויותר פקוקה. אנחנו מוסיפים עוד כבישים ומחלפים אבל זמן הנסיעה רק מתארך. הבעייה הזו לא ייחודית לישראל. אותן אתגרים קיימים בערים גדולות בעולם (ניו יורק, לונדון) ובמדינות קטנות (סינגפור, הונג קונג).

גם מקומות שהשכילו להקים רכבת תחתית מתמודדים עם עומסים ופקקים שמחמירים. יודע את זה כל מי שהיה צריך להגיע ממנהטן לשדה התעופה JFK.

בישראל ובעולם מבינים שסקטור התחבורה מוגבל על ידי רגולציה ממשלתית. בין אם זה בתשתיות, בתכנון מסלולים או במגבלות על הנהגים.
כשצוללים לתוך הסוגיה הזו מגלים שמאחורי כל בעיה מסתתר בעיה נוספת. הנה שלוש שכבות של בעיות שגורמות אחת לשניה ותורמות לפקקים. אלו לא הבעיות היחידות, הן דוגמה לכך שבעיות שלובות אחת בשניה.

שכבה 1: קווים קשיחים

נתחיל מבעיה די ברורה ומוכרת – הקווים המסורתיים לא מספיק יעילים. זה קורה בגלל מסלול ארוך, אוטובוס שחלק משעות היום נוסע ריק וחלק מהזמן עמוס מאוד. גם המסלולים של הקווים וגם לוחות הזמנים שלהם קשיחים. זה גם בזבוז משאבים וגם פוגע בחוויה של הנוסע.

אחד הפתרונות לאתגר הזה הוא לייצר קווים גמישים – מיניבוסים קטנים עם מסלול דינמי שנקבע לפי הצרכים של הנוסעים באותה נסיעה (בישראל – באבל דן ואגד טיקטק). זה פתרון טכנולוגי נטו. אבל הוא לא התאפשר עד שתיקנו את הרגולציה שקובעת מראש את המסלולים ואת לוחות הזמנים.

ברמה האסטרטגית התקווה היא שמיניבוסים קטנים עם מסלולים ולוחות זמנים גמישים יספקו שירות טוב יותר ויעודדו את הציבור לוותר על הרכב הפרטי.

שכבה 2: מחסור בנהגים

אבל יש מחסום גדול למהלך הזה – חסרים לנו נהגים. היה מחסור בנהגים עוד לפני שהתחילו להשתמש במיניבוסים עם מסלולים גמישים, אבל מה שהיה פעם אתגר, הופך לחסם משמעותי לתכניות הממשלתיות.

ברור שמעבר מרכב פרטי לתחבורה ציבורית מצריך עוד נהגים מקצועיים. גם מעבר מאוטובוסים גדולים למיניבוסים יצריך יותר נהגים (כי היחס בין מספר הנוסעים למספר הנהגים משתנים). נראה שהבעיה הזו רק תחריף. הסיבות למחסור מגוונות (וחלקן ממש קפקאיות) אבל בשורה התחתונה אנשים לא ממש רוצים לעבוד כנהגים מקצועיים.

שכבה 3: הצורך בנהגים

אז איך מתגברים על בעיית המחסור בנהגים? הפתרון העתידי הוא רכבים אוטונומיים.

רק שיש בעיה: המעבר לרכבים אוטונומיים מצריך שינויים דרמטיים ברגולציה (שעליהם דיברנו בסדרה על AI) וגם גמישות רגולטורית בשנים הראשונות (כמו ארגז חול רגולטורי).

עד שלא נתאים את הרגולציה, רכבים אוטונומיים לא יוכלו לעלות על הכביש באופן מסחרי. גם עצם הפיתוח מתעכב בגלל הרגולציה, כי היזמים לא יודעים מה תהיה הרגולציה ומה יהיו הדרישות מהרכב שהם מפתחים. למשל – איך הרכב צריך לנהוג במצבים של סתירה בין התמרורים לתנאי הדרך, או מה יהיה התפקיד של בקרים אנושיים (נהגי תחבורה ציבורית כנראה יפקחו על הרכבים ויוכשרו כדי לקבל החלטות במקרים חריגים).

הצורך בנהגים הוא סיבת שורש. בגלל התלות בנהגים אנושיים מצב של מחסור בנהגים הוא בעיה שמקשה על שינוי מודל ההפעלה של התחבורה הציבורית. כמובן שזו לא הסיבה היחידה, אבל אפשר לחולל מהפכה בתחבורה אם נפצח את אתגר הרכב האוטונומי (וכך גם לשפר משמעותית את הבטיחות). רק שהמהפכה התחבורתית תלויה בשינוי של הרגולציה הממשלתית.

אז מה אפשר לעשות?

במקום לנסות להמציא את הגלגל, אספר לכם מה עושים בסינגפור. סינגפור היא עיר-מדינה צפופה שבה חיים יותר מ-6 מיליון תושבים. בשנת 2015 ממשלת סינגפור השיקה תכנית למדיניות בת קיימא. אחד הסעיפים של התכנית הוא לדלל את השימוש במכוניות – כי אין להם מקום לעוד כבישים. אבל זה לא פשוט לומר לאנשים לעזוב את הרכב הפרטי ופשוט לעבור להליכה ברגל, לרכיבה על אופניים ולתחבורה ציבורית.

בסינגפור מתכננים להפחית את התלות ברכב פרטי באמצעות תחבורה ציבורית מבוססת רכבים אוטונומיים. לכן בסינגפור הקימו את CETRAN, גוף שאחראי לבצע ניסויים ברכבים אוטונומיים וללמוד מהם. הגוף הזה מחבר בין חברות פרטיות, רגולטורים ממשלתיים (והיועצים המשפטיים שלהם) וחוקרים מהאקדמיה.

רכבים אוטונומיים חייבים להיבדק באתר הניסוי של CETRAN לפני שהם מתחילים נסיעות ניסוי בכבישים אמיתיים (ובניסויים חייב להיות נהג בתוך הרכב). והם ממשיכים לדווח ל-CETRAN על מהלך ותוצאות הניסויים (אגב, בארה"ב קבעו חובת דיווח על הניסויים רק לפני שבועיים).

המודל הזה מאפשר גם לשוק וגם לרגולטורים גמישות של הרגולציה ולמידה של הטכנולוגיה החדשה, ומצד שני מבטיח הגנה על בטיחות הציבור. אגב, ממשלת סינגפור משתתפת במימון הניסויים האלו כי חשוב לה להיות מעורבת במו"פ של הטכנולוגיה הזו.

אחת התובנות המעניינות של הצוות בסינגפור הוא שצריך לחשוב מחדש על הקונספט של רישיון נהיגה. בטסט לנהג הבוחן בודק שליטה על הרכב, הבנה של הדינמיקה על הכביש והתמודדות עם סיכונים ומפגעים. לכן צריך לתרגם את השאלות האלו גם למבחן שיוגדר עבור האלגוריתמים שיפעילו רכבים אוטונומיים.

---

ממשלת סינגפור משקיעה המון ברכבים אוטונומיים, מתוך הבנה שהם המפתח לפתרון בעיות התחבורה שלהם. הם הבינו שבמציאות עם כל כך הרבה רגולציה, המהפכה הטכנולוגית והמהפכה התחבורתית ממתינות לרגולציה.
מדינות שלא מתייחסות לזה ברצינות ימשיכו לחכות ובנתיים יסבלו מפקקים ומזיהום אוויר.