ללמוד מאיחוד האמירויות – פוסט מיוחד לכבוד תערוכת ה-Expo בדובאי

בתחילת אוגוסט משרד הכלכלה באבו דאבי הודיע על השלמת רפורמה דרמטית: הממשלה הצליחה לבטל 71% מהדרישות שהיו כרוכות בהקמת עסקים וחברות בתחום הפיננסי.

כמו רפורמות רגולטוריות אחרות, הם טיפלו בשלושה מוקדים: ביטול דרישות מקדימות ותנאי סף, צמצום חובות שמטילות עלויות כספיות וקיצוץ זמני ההמתנה לאישורים ממשלתיים.

והייתה להם אסטרטגיה מרכזית: הם הקימו צוות ייעודי שקיבל את האחריות להוביל את הרפורמה. זה סטנדרטי, כמו למנות פרויקטור. אבל הצוות הזה קיבל גם סמכויות.

לצוות הייעודי הייתה סמכות לבחון את כל הדרישות של יותר מ-20 רגולטורים שונים, ולתקן אותן.

הם עשו עוד משהו יפה – הם בחנו את הדרישות והתהליכים מנקודת המבט של היזם או החברה. בדרך כלל הממשלה מסתכלת על העולם דרך העיניים שלה – למשל כמו שהרגולציה כתובה. הצוות של איחוד האמירויות מיפה את "מסע הלקוח" שעובר היזם מתחילת הדרך ועד להפעלה מלאה של העסק. ככה הם הצליחו לראות ולהבין מה היזם עובר.

חובה לאמץ שותף מקומי

דוגמה לדרישה שבוטלה לגמרי היא המגבלות על בעלות בחברות מקומיות.

אם אתם רוצים להקים חברה באיחוד האמירויות, עד לא מזמן הייתם חייבים שותף מקומי (שכונה 'ספונסר') שיהיה בעל 51% מהמניות של החברה. בקיצור, אם אתם רוצים להקים חברה או עסק באיחוד האמירויות – הייתם צריכים להיות מיעוט בחברה שלכם. ברור שזו דרישה מאוד מעיקה שמסרבלת ומרתיעה יזמים ומשקיעים.

אז הדרישה הזו בוטלה. מעכשיו אתם יכולים להקים ולהפעיל חברה באיחוד האמירויות, בלי לתת את רובה לאזרח מקומי.
חשוב לציין שזה תיקון חלקי – שיחול על 604 תחומי עיסוק ולא על כל החברות.

דיגיטציה וסתירות

עוד הצלחה של הצוות היא הנגשת המידע ויצירת פלטפורמה אחת לביצוע כל הפעולות (One Stop Shop / Single Window).

הם הכניסו מידע על כל התהליכים והדרישות לתוך מערכת המידע הממשלתית TAMM ודרכה אפשר להגיש גם בקשות ולקבל אישורים באופן דיגיטלי.
זה מסוג הדברים שחוזרים כמעט בכל רפורמה – מערכת דיגיטלית חכמה היא בגדר חובה.

בתהליך הם גילו שדרישות סותרות ודרישות שצריך ליישב ביניהן גורמות לעיכובים בקבלת אישורים ולכן צריך להסיר אותן אם רוצים לקצר את זמני ההמתנה. ריבוי רגולטורים הוא אתגר מבני – גם בשגרה וגם כשעושים רפורמה.

הבעיה במקרה כזה היא שיכול להיות שלכל רגולטור יש סמכות בתחום שלו והוא לא שולט על הרגולטור השני. אפשר לטפל בסתירות כאלו בשתי דרכים. דרך אחת היא לנסות להגיע להסכמות בין שני הרגולטורים. זה קשה וזה לא תמיד עובד. הדרך השניה היא לחייב את הרגולטורים לתקן את הסתירות האלו. וזה מה שעשו באיחוד האמירויות.

אחד המפתחות להצלחת הרפורמה היה מתן סמכות לצוות הייעודי לברר את הדרישות ולטפל בסתירות בין דרישות של רגולטורים שונים.

חיסכון גדול

בעקבות הרפורמה, עלות ההקמה של עסק פיננסי צומצמה לפחות מ-1,000 דיראהם (800 ש"ח). עוד הישג משמעותי הוא קיצור זמני ההמתנה. מעכשיו אפשר לקבל את כל האישורים להקמת עסק פיננסי בתוך שש דקות. לא חודשים, לא שבועות ולא ימים. שש דקות.
תחשבו על הקמה של בנקים וגופים פיננסיים אחרים כמו קרנות גידור וחברות ביטוח. זה קיצוץ אדיר בבירוקרטיה.

חוץ מעלויות הרגולציה עצמה, הם גם חתכו 94% מהאגרות שקשורות בהקמת עסק. גם הממשלה הבינה שהאגרות שהיא גובה הן כסף קטן בהשוואה לפעילות הכלכלית שתתאפשר אם יסירו את החסמים הרגולטוריים ויאפשרו תהליך חלק.

בעיני יש שני שיעורים שאפשר לקחת מהסיפור הזה:

הראשון – כשמדובר ברגולציה כולם מתמודדים עם אותם אתגרים. מדינות גדולות וקטנות, עשירות ועניות, בכולם יש אתגר לייצר רגולציה חכמה וקשה לבצע רפורמות.

השני – אנחנו נוטים להתנשא על כל מי שהוא לא ארה"ב או מערב אירופה. כשעושים השוואה בינ"ל – אף פעם לא נשווה את עצמנו לסרביה, מקסיקו או גיאורגיה. אנחנו חושבים שאנחנו יותר טובים מהם. והנה פה יש מדינה מדברית שהיא דתית-מוסלמית והיא עושה דברים שאנחנו לא מצליחים.
אז חוץ מללמוד את הרפורמה עצמה יש פה גם שיעור בצניעות.