האם בקרוב נראה רגולציה על פודקאסטים?

זה לא סוד שבשנים האחרונות הפודקאסטים הפכו מנישה למדיה מרכזית. כמובן שהמגמה הזו לא פסחה גם עלי וזו הזדמנות להזמין את כולם להאזין לגרסת הפודקאסט של הרגולטור, שזמינה בכל האפליקציות ויש בה כבר יותר מ-200 פרקים.

הפודקאסטים תפסו תנופה וכיום כרבע מהאמריקאים צורכים חדשות דרך פודקאסטים. ברגע שזה קרה התחיל דיון בהשפעות החיוביות והשליליות שלהם (כמובן שלפודקאסט שלי יש רק השפעות חיוביות).

קחו לדוגמה את הפודקאסט של Joe Rogan. יש לו הרבה מאזינים נלהבים, אבל הוא גם זוכה לביקורת רבה. למשל נמתחה ביקורת על כך שהוא נותן במה לדוברים ורעיונות מזיקים (פייק ניוז, תיאוריות קונספירציה) ושהוא לא בודק את העובדות לפני שהוא מפרסם ובכך מפיץ מידע שגוי ומטעה.

הביקורת ממשיכה ואומרת שאם רוגן היה משדר באמצעות מדיה מסורתית (רדיו / טלויזיה) – היו נוקטים כלפיו במגבלות, והוא בעצם נהנה מכך שאין רגולציה מסודרת על פודקאסטים. המבקרים טוענים שרוגן הוא רק דוגמה ובגלל שפודקאסטים הפכו לאפיק מדיה מרכזי, אי אפשר להתעלם ממנו ולתת לפודקאסטים להתנהל בלי כללים.

אתם כבר מבינים מה מגיע עכשיו.

הרגולציה באה

בישראל ובעולם יש רגולציה על שוק התקשורת. אצלנו זה משרד התקשורת וזרועותיו (הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלווין וכו'); ובארה"ב זה בעיקר ה-FCC (Federal Communications Commission).

כך למשל, ה-FCC אוסר על שדרני חדשות לעוות את העובדות שהם מדווחים וכמובן אוסר על הפצת מידע שגוי או מטעה.

כמו שהבנתם, נכון להיום הפודקאסטים לא כפופים לכל הרגולציות האלו. אבל הרגולציה עשויה להתרחב לפודקאסטים מאוד בקלות ובלי חקיקה מיוחדת. איך? מילת הקסם היא "broadcast journalism" – זו ההגדרה לפעילות שעליה הרגולציה חלה כיום. אם ה-FCC או בית משפט יפרשו את המונח "broadcast journalism" ככולל גם פודקאסטים – הם מיד נכנסים תחת הרגולציה.

למרות שפרשנות היא כלי פחות שקוף ורוחבי, יש לה גם יתרונות. למשל, במקום חקיקה שתכניס את כל פודקאסטים או קבוצה גדולה שלהם תחת הרגולציה, פרשנות יכולה להחיל את הרגולציה באופן נקודתי ופרטני. זו הפעלה יותר מדודה של הרגולציה, שנחוצה במיוחד כשמדובר על צעד חדש בעולם שלא מוכר לרגולטור.

אם זה יקרה, זו תהיה רעידת אדמה, כי בחלק מהמקרים אחד התנאים לעיסוק ב-"broadcast journalism" הוא שהמנחים והשדרנים מחזיקים ברישיון מה-FCC. מצד אחד, החלת הרגולציה של ה-FCC על פודקאסטים תכביד עליהם משמעותית, אבל היא גם עשויה לשפר את התוכן ולמנוע הפצת תכנים בעיתיים.

השאלה המרכזית היא איפה יעבור הגבול ומתי פודקאסט הופך לשידור "חדשות" או לשידור "עיתונאי". למשל, אני בספק אם פודקאסט על היסטוריה כלכלית או פודקאסט על רגולציה ייחשב לשידור חדשותי. מצד שני, יש סיקור חדשותי של כלכלה ורגולציה, כך שה-FCC יכול לטעון שבעיניו הפודקאסט חצה את הגבול הזה.

עוד סוגים של רגולציה

וזה לא רק ה-FCC ורגולציה על תוכן וחדשות.

בארה"ב פועל גוף בשם Federal Trade Commission (FTC), שמזכיר אצלנו שילוב של רשות התחרות והרשות להגנת הצרכן. ל-FTC יש רגולציה על פרסום ממומן בשידורים. הרגולציה קובעת שצריך להיות ברור שפרסומת היא תוכן פרסומי, ואם יש תוכן ממומן זה צריך להיות שקוף לציבור המאזינים. להבנתי, הרגולציה הזו חלה כבר כיום על פודקאסטים, כי אין הבחנה לפי סוג הפלטפורמה (האיסור לבצע פרסום סמוי חל באופן רוחבי וגורף).

ואולי הרגולציה לא תחול ישירות על הפודקאסטים, אלא על הפלטפורמות.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לדיון סביב האחריות של פלטפורמות כמו פייסבוק לתכנים שמתפרסמים בהן. יש הצעות להטיל הרבה יותר אחריות על הפלטפורמות, כולל על התוכן שהמשתמשים מפרסמים על גביהן. למשל עולה השאלה האם פייסבוק אחראית לתוכן שאני מפרסם בה, ואם כן – מה זה מחייב אותה לעשות.

את אותן שאלות אפשר לשאול לגבי פלטפורמות של פודקאסטים. למשל ספוטיפי. הרי ספוטיפי לא מפיקה ולא קשורה לתוכן של הפודקאסט שלי (כל הזכויות שמורות לי!). אבל אם אנחנו בעידן של אחריות פלטפורמה, אפשר לטעון שספוטיפי אחראית למה שאני מפרסם דרכם, למשל אם הפודקאסט שלי מכיל תכנים פוגעניים, גזעניים, מטעים או מסיתים.

ובמציאות זה אפילו עוד יותר מורכב. רוב הפודקאסטים מאוכסנים באתר או שרת עצמאי ולא דרך פלטפורמות כמו ספוטיפי. גוף כמו ספוטיפי שולף את הפודקאסט שיושב במקום אחר ומאפשר להאזין לו. אז אולי השרת שבו הפודקאסט נשמר ומפורסם (ב-RSS) הוא הפלטפורמה האמיתית?

בשנים האחרונות יש בארה"ב יוזמות חקיקה להרחיב את האחריות של הפלטפורמות. ההצעות נוגעות בעיקר בצמצום החסינות שכיום יש לפטפורמות מפני תביעות. שינוי משטר האחריות של פלטפורמות ישפיע הרבה מעבר לפייסבוק וטוויטר – גם הפודקאסטים עשויים להיות מושפעים.

אגב, המקרה של ג'ו רוגן מיוחד כי מדובר בפודקאסט שספוטיפי מממנת (ואולי גם אפשר לומר שהיא מפיקה). ולכן במקרה הזה היא לא רק הפלטפורמה כי היא מעורבת ביצירת התוכן, אז יש לה יותר אחריות.

אלה רק דוגמאות כדי להמחיש שברגע שמחליטים לבחון את הפודקאסטים דרך עיניים רגולטוריות – אפשר לזהות לא מעט מסגרות רגולטוריות שאפשר להחיל על הפעילות הזו.

מה מכאן?

פודקאסטים הם כבר לא נישה זניחה שאפשר להתעלם ממנה. מצד שני, צריך להיות מאוד ברור מה הבעיה במצב הקיים ומה המטרה של התערבות בשוק הזה.
אנחנו לא קובעים רגולציה בגלל שאין רגולציה. זה טיעון חלול ומעגלי. חייבת להיות בעיה ציבורית משמעותית וסיסטמטית כדי להצדיק בחינה של התערבות רגולטורית.

המתח בין חופש הביטוי לבין הגנה על המאזינים לא התחיל בפודקאסטים. אך כל החלטה שתתקבל תשפיע מאוד על הענף הזה. חלק מהקסם של פודקאסטים הוא בחסמי הכניסה הנמוכים. הרי, להקים תחנת רדיו זה יקר ומסובך, אבל לפתוח פודקאסט זה הרבה יותר נגיש. ובזכות חסמי הכניסה הנמוכים פודקאסטים מעניקים לנו היצע רחב של תוכן. ויש פודקאסטים חינמיים ומאוד מאוד איכותיים. הטכנולוגיה והזמינות מאפשרות למי שלא היה לו קול בעבר – להישמע.

פתרון אפשרי שרמזתי עליו קודם הוא למקד את הרגולציה בליבת האינטרס המוגן – תוכן חדשותי מובהק. לקבוע חובות ומגבלות רק עובר פודקאסטים שניתן לסווג באופן חד משמעי לקטגוריה של "חדשות" (שם יש ציפייה חזקה שהתוכן יהיה אמיתי ואמין). הכי קל יהיה להחיל את הרגולציה על גופי תקשורת מסורתיים שהתחילו להפיק פודקאסטים חדשותיים. מאידך, בכל מה שנוגע לבידור או הבעת דעה – הצורך ברגולציה חלש משמעותית ולכן עדיף להימנע מרגולציה, לפחות כרגע.

אבל כל זה נכתב רק על קצה המזלג כדי להמחיש את המורכבות של הסוגיה ואת הצורך בדיון מעמיק (בציבור הרחב ובקרב קובעי המדיניות). כרגע, דיון כזה רק מתחיל בארה"ב והניתוח עוד לא הבשיל להחלטה מנומקת.

---

גילוי נאות: למרות שציינתי את זה פעמיים בטקסט, יודגש שאני עורך, מפיק ומגיש פוקאסט בעצמי. כיוצר פודקאסט, האינטרס שלי הוא שלא תהיה רגולציה שתגביל אותי.