תודה על ה- Wi-Fi

אנחנו מפונקים. התרגלנו לדברים שעכשיו אנחנו לא יכולים בלעדיהם. אחד מהם הוא חיבור Wi-Fi לאינטרנט.

יש meme שרץ ברשת, כפארודיה עם פירמידת הצרכים של מאסלו, שמציב בבסיס הפירמידה סוללה וחיבור Wi-Fi. יותר בסיסי והכרחי מצרכים פיזיולוגיים.

כמעט בכל מקום יש רגולציה או שמרגישים את ההשפעה של הרגולציה. בלא מעט מקרים אפשר לראות שיבושים שהרגולציה גרמה – בדגש על רגולציה באיכות ירודה. כך קרה עם פגיעה באיכות השירות הרפואי, יצירת הומלסים, וגם חוסר היכולת להתמודד עם הקורונה.

פיקוח על שידורים

אבל נראה שדווקא במקרה של ה- Wi-Fi אנחנו צריכים לומר תודה לרגולציה. מאמר שפורסם בתחילת השנה טוען שאנחנו נהנים מהטכנולוגיה הזו בזכות הרגולציה של ה-FCC (Federal Communications Commission) במהלך שנות ה-80.

ה-FCC היא סוכנות פדרלית שמקבילה, פחות או יותר, למשרד התקשורת. היא הרגולטור על אמצעי תקשורת מגוונים – החל מתקשורת אלחוטית, קווית ובאינטרנט.

אחד התפקידים של הרגולציה של ה-FCC הוא להקצות תדרי שידור ולקבוע איך ומי ישתמש בכל תדר על גבי הספקטרום האפשרי (אגב, גם במשרד התקשורת הישראלי יש אגף לתכנון והנדסת הספקטרום). צריך רגולטור שיקצה את התדרים וינהל אותם כי הם מוגבלים. המגבלה היא פיזיקלית וטכנולוגית.

בארה"ב, השיטה של ה-FCC להקצות תדרים היא באמצעות מכירת רשיונות. רוצים לשדר על רצועה מסויימת של תדרים? תצטרכו לגשת למעין מכרז ולזכות בו (ואז לשלם). לא זכיתם? לא תוכלו לשדר.

איך ה-Wi-FI בא לעולם?

לפי המאמר, בשנת 1985 קרה משהו יוצא דופן. ה-FCC החליט לפתוח מספר תדרי שידור לשימוש חופשי ללא צורך ברישיון. אולי התדרים מוכרים לכם מההגדרות של הראוטרים שלכם: 2.4 ו-5 ג'יגה הרץ (GHz).

זה היה שינוי דרמטי. תחת משטר של רישוי, לכולם אסור לבצע את הפעולה או להשתמש במשאב (התדר), אלא אם יש להם רישיון. זו ברירת מחדל של איסור. פתאום ה-FCC החליט להפוך את ברירת המחדל בחלק מהתדרים ולקבוע שברירת המחדל היא שמותר. לכולם. בלי לבקש רשות. ובחינם.
זה שינוי מדיניות משמעותי.

מבחינה משפטית, ה-FCC החליט לשנות את הגישה שלו לגבי זכויות השימוש. במקום לקבוע מונופול, לאפשר שימוש של גורמי רבים. זה לא קרה רק ב-FCC. תהליך דומה עבר על הרגולציה בתחום האנרגיה – התחילו בגישה שמקדשת בלעדיות (ויוצרת מונופולים) ולאט לאט נעו לכיוון אחר. מי שהתנגד לשינוי המדיניות הזה היו חברות התקשורת הגדולות, שעד אותה נקודה היו מתמודדות ביניהן על רישיונות השידור. מה פתאום שתפתחו את התדרים לשימוש של כולם? זה מועדון סגור.

המתנגדים לשינוי הזה טענו שהאפשרות להשתמש בתדרים ללא רישיון עלולה לגרום להפרעות בתקשורת. במקרה הקל – שמשדרים בתדרים של 2.4 ו-5 GHz יפריעו אחד לשני. במקרה החמור יותר – שהם "יגלשו" וישדרו בתדרים אחרים וישבשו תקשורת אחרת (טלפונים סלולרים, רדיו משטרתי, תקשורת מטוסים).

כדאי לציין שה-FCC קיבל החלטה מחושבת. התדרים האלו מתאימים לטווח קצר. כך שאם תשדרו בהם, לכל היותר תפריעו לסביבה הקרובה (בניגוד לתדרים שמשמשים מכשירי סלולר ורדיו).

ה-FCC העריך שהוא יוכל לנהל את הסיכון הזה ולצמצם הפרעות לתקשורת. הם לקחו סיכון וממרחק הזמן נראה שהסיכון השתלם.

השוק נפתח

וכך, למרות ההתנגדות של השחקנים הקיימים, ה-FCC עמד מאחורי ההחלטה שלו ואותם תדרים נפתחו לשימוש של הציבור הרחב, בלי צורך ברישיון. בתוך המרחב שה-FCC יצר בשנת 1985 צמחה טכנולוגית ה-Wi-Fi.

כמובן שבשלב הראשון לא הציפו את השוק ראוטרים לגלישה באינטרנט. ההשפעה המיידית הורגשה במכשירים פשוטים יותר, למשל שלט רחוק שפותח שער של חניה. כן, גם שלט לשער החניה משדר בתדר רדיו. עד אותו מועד אסור היה לכם לשדר וזה נקרא שידור. לכן עד אז שלטים השתמשו באיפרא-אדום, כמו השלט של הטלוויזיה שלכם. הבעיה שאינפרא אדום לא ממש עובד באור יום, ולכן משתמשים בו רק למכשירים שנמצאים בתוך הבית.

אפשר לומר שחוץ מפתח לחדשנות טכנולוגית, ה-FCC איפשרה דמוקרטיזציה של הטכנולוגיה, כי היכולת לשדר (גם באמצעות מכשירים קטנים וחלשים) נפתחה פתאום לכולם.

במהלך שנות ה-90 הוצגה לעולם טכנולוגית ה-Wi-Fi שאיפשרה להתחבר מרחוק (ללא כבל) לרשת האינטרנט, ולא פחות חשוב -איפשרה למספר מחשבים להתחבר במקביל דרך אותו חיבור. בתוך עשור וחצי הטכנלוגיה נכנסה לכמעט כל עסק, בית ומשרד וכבשה את פירמידת הצרכים של מאסלו.

בעיות ברגולציה

אבל לא הכל היה מושלם.
אולי שמתם לב שהשימוש בתדר 2.4 GHz מאוד נפוץ, ולקח יותר זמן עד שהתרחב השימוש בתדר 5 GHz. זה לא במקרה וגם פה הסיבה היא רגולציה.

הכללים שה-FCC קבע לשימוש בתדר 5 GHz היו יותר מגבילים. בגדול, ה-FCC פיצל את התדר לשלושה תתי-תדרים בתוך אותו טווח. זה הקשה על מכשירים להשתמש בתדר הזה. ואם זה לא מספיק, ה-FCC קבע כללים מעט שונים לכל תת-תדר. כך שאם פיתחתם מוצר שמסוגל לשדר על שלושה תתי-תדרים נפרדים, הוא גם כפוף להוראות טכניות שונות בכל תת-תדר. זה רחוק מלהיות אידיאלי.

הבעיה הזו נפתרה אחרי כמעט 30 שנים. ה-FCC תיקן את הכללים רק בשנת 2014. הוא ביטל חלק מהמגבלות ואפשר להשתמש בתתי-התדרים במקביל. השינוי הזה הפך את תדר ה-5 GHz לרלוונטי.
כאן כדאי להתעכב ולומר שזה לא מובן מאליו שרגולטור בוחן את הרגולציה שלו, מבין מה לא עובד כמו שצריך ומתקן אותה. זה גם מדגים שרגולציה לא מתמצה בהחלטות העקרוניות (כמו ההחלטה מ-1985), אלא שהתוכן המדוייק מכריע לא פחות.

מבט לעתיד

הניסיון של ה-FCC בפתיחת תדרים לשימוש חופשי הוכיח את עצמו. ולפני כשלוש שנים ה-FCC הלך צעד נוסף בכיוון הזה – הוא גיבש כלל עבור תדר חדש: 6 GHz (שאמור לספק אינטרנט מהיר יותר ומרחק שידור ארוך יותר).
הרגולציה שנקבעה עבור תדר השידור החדש מיישמת את הניסיון של ה-FCC מהעשורים האחרונים: הוא ממשיך לאפשר שידור ללא צורך ברישיון, הוא נמנע מפיצול תדרים והוא קובע דרישות טכניות פשוטות ואחידות.
נראה שגם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה רגולטורית – ה-FCC צועד לכיוון טוב ונכון.

וזו הזדמנות לומר ל-FCC תודה. גם אם אנחנו לא חיים בארה"ב ולא כפופים ישירות לרגולציה של ה-FCC, הרגולציה הזו בהחלט משפיעה עלינו. ה-FCC ביצע באמצע שנות ה-80 שינוי מדיניות לא טריוויאלי. הוא בחר בליברליזציה של שוק ריכוזי, לקח סיכון והתמודד מול התנגדות קשה מאוד מהתעשייה. ולא פחות חשוב – ה-FCC עקב אחרי הכללים, זיהה בעיות ודאג לתקן אותן (אולי לא מהר כמו שהיינו רוצים, אבל לפחות זה נעשה).

קל ונוח להתלונן על רגולציה ולבקר רגולטורים. לצד היכולת להציף ביקורת על מה שלא עובד טוב, חשוב שנדע להוקיר תודה כאשר רגולטור מבצע את תפקידו באופן איכותי ומקדם את איכות החיים של הציבור.

אם ה-FCC לא היה משנה את המדיניות שלו באופן כל כך דרמטי באמצע שנות ה-80, לא היה לנו Wi-Fi.

החלטה על שינוי כזה היא דבר לא טריוויאלי. ולכן העובדה שיש לנו טכנולוגיית Wi-Fi בכלל לא מובנת מאליה.