כיוונים אפשריים לרגולציה על סיגריות אלקטרוניות

כשחושבים על טכנולוגיה שמשנה את כללי המשחק, חושבים בדרך כלל על סמארטפונים או בינה מלאכותית. אבל זה נכון גם לגבי סיגריות אלקטרוניות.

לפני כמה שנים כתבתי כאן על דילמת הסיגריות האלקטרוניות: מצד אחד, הן יכולות לסייע למעשנים להיגמל (ונראה שהן פחות מזיקות מסיגריות רגילות); אך מצד שני הן עלולות להיות ערוץ כניסה למעשנים חדשים, בעיקר צעירים ובני נוער.
בתחשיב אצבע שעשיתי הצגתי השווואה בין היתרונות לחסרונות.

השאלה המעשית היא מה רגולטורים צריכים לעשות?

בדרך כלל כבר בנקודה הזו הדיון על רגולציה הופך להיות טכני – מציעים הוראות ומגבלות. במקום להגדיר מטרה או תוצאה רצויה, עוברים לדבר על אמצעים. במקרה הזה – אנחנו קודם כל צריכים להחליט לאן אנחנו שואפים להגיע. למשל, שאף אחד לא יעשן סיגריות רגילות; או אולי שצעירים לא ישתמשו בסיגריות אלקטרוניות.
אנחנו לא שומעים דיון כזה. במקום, השיח הוא על אמצעים – צריך לקבוע מגבלה כלשהי על סיגריות אלקטרוניות.
זה כמובן לא ייחודי לסוגיה הזו, זה קורה כל הזמן, בכל התחומים.

אז בואו נתחיל מהגדרת המטרה.

יסודות

נרכז את הנחות המוצא:

1. לפי מחקר משנת 2015 סיגריות אלקטרוניות בטוחות יותר ב-95% בהשוואה לסיגריות רגילות ששורפות טבק.

2. סיגריות אלקטרוניות עלולות להיות ממכרות וגם להוות שער כניסה לעישון של סיגריות רגילות.

3. סיגריות אלקטרוניות מסייעות למעשנים בגמילה מעישון.

4. כשמישהו רוצה לעשן הוא יכול לבחור: לעשן סיגריה רגילה; לעשן סיגריה אלקטרונית; או לא לעשן בכלל.

*חשוב לציין שאין עדיין מחקרים על ההשפעות ארוכות הטווח של עישון סיגריות אלקטרוניות, אז המידע שיש לנו חלקי.

מטרות אפשריות

אציג שתי מטרות שאפשר להגדיר (כמובן שאפשר לחשוב על מטרות נוספות).
מטרה א': סיגריות אלקטרוניות יהוו חלופה בריאה (ולכן מועדפת) בהשוואה לסיגריות רגילות.
מטרה ב': סיגריות אלקטרוניות יהוו רק כלי לגמילה מעישון.
מהמטרות האלו יגזרו החלופות שנשקול.

לקדם את מטרה א': אלטרנטיבה פחות מזיקה

בנייר מדיניות שפורסם לפני כמה חודשים, מוצעות כל מיני דרכים לקידום מטרה א' (אלטרנטיבה לסיגריות רגילות). על בסיס הנייר הזה אפשר לחשוב על כמה אפשרויות, כמו:

• מיסוי: לקבוע מיסוי גם על סיגריות אלקטרוניות וגם על סיגריות רגילות, אבל לוודא שבכל נקודת זמן המיסוי יותר גבוה על סיגריות רגילות. בנוסף, לאורך זמן להעלות את המס על כל סוגי הסיגריות, אבל תמיד לשמור את המס על סיגריות רגילות גבוה יותר.
  בנייר המדיניות הם מציגים ניתוח לפיו אם יעלו את המס על סיגריות אלקטרוניות ב-1$ בלבד, זה יביא להפחתת המכירות שלהן ב29%. הבעיה היא שאם זה הצעד היחיד שיעשו, המכירות של סיגריות רגילות יגדלו ב-10% (מעבר של מעשנים מסיגריות אלקטרוניות לרגילות).
• הגבלות על טעמים: אם אנחנו לא רוצים שסיגריות אלקטרוניות יהפכו להיות שער לעולם העישון עבור אנשים צעירים אפשר לאסור על טעמים שפונים לקהל צעיר (אני משער שטעם תות). דמיינו שיש סיגריות אלקטרוניות רק בטעם קפה, חציל, כבד קצוץ, סודה ואשכולית. מה משותף לכולם? אלו טעמים שמבוגרים אוהבים וצעירים – פחות.
• להגדיר אזורים שאסור לעשן בהם, ולקבוע אזורים שבהם אסור לעשן בכלל, לצד אזורים שמותר לעשן בהם רק סיגריות אלקטרוניות.
• סימון אריזות של סיגריות: לחייב את יצרני הסיגריות לכתוב על גבי חבילות של סיגריות, שסיגריות אלקטרוניות הן אלטרנטיבה פחות מזיקה לבריאות.

הרציונל הוא שגם אם רוצים לצמצם את השימוש בסיגריות אלקטרוניות, צריך להבטיח שלא גורמים לאנשים להשתמש בסיגריות רגילות (בדגש על צעירים).

מאחר שסיגריות אלקטרוניות הפכו בארה"ב לפופולריות מאוד בקרב קהל צעיר, רגולטורים ומחוקקים מיהרו לקבוע עליהן מגבלות. סיפרתי בעבר איך עיריית וושינגטון די.סי קבעה מגבלות שפגעו במיוחד בחלשים. וכתבתי גם על הכישלון של עיריית סן פרנסיסקו – שהגבירה את העישון. הגרף הבא מציג את הכישלון שלהם.

לפי נייר המדיניות, גם סיגריות אלקטרוניות יוצרות סיכונים בריאותיים, למשל עלייה בלחץ הדם, מחלות נשימה, בעיות שונות בריאות והחלשה של מערכת החיסון.

ועדיין – נראה שמעבר מעישון סיגריות רגילות לסיגריות אלקטרוניות הוא עדיף מבחינה בריאותית ישירה. בנוסף, נראה שסיגריות אלקטרוניות מסייעות בגמילה מעישון. בארה"ב יש כ-9 מיליון בוגרים שמעשנים סיגריות אלקטרוניות, ומתוכם כ-7 מיליון (כמעט 80%) דיווחים שהם משתמשים בסיגריות אלקטרוניות כדי להיגמל. זאת אומרת שבטווח הקצר המעבר לסיגריות אלקטרוניות מפחית את הסיכון הבריאות, ובטווח הבינוני הוא אמור לסייע להפסיק לחלוטין לעשן.

מצד שני, קיים חשש שסיגריות אלקטרוניות יצרו התמכרות חדשה, בעיקר בקרב צעירים.
לכן אפשר לשקול לקדם את המטרה השניה.

לקדם את מטרה ב': סיגריה אלקטרונית היא רק אמצעי לגמילה מעישון

לרגולטור יש את הכוח והיכולת לעצב את השוק. במקרה הזה, אפשר להחליט שסיגריה אלקטרונית היא לא עוד מוצר שנמכר בחנויות למי שרוצה לקנות. וגם לא מוצר שכפוף למגבלת גיל. אפשר לקבוע מגבלה חמורה יותר: לקבוע שאפשר לקנות סיגריה אלקטרונית רק למטרת גמילה מעישון.

בעולם הרפואה, הכלי המקובל בהקשרים האלו הוא מרשם – אישור פרטני שניתן למטופל ספציפי לרכוש תרופה או מכשיר רפואי, למטרה רפואית/ טיפולית מוגדרת.

באמצעות כלי כזה אפשר להשיג את המטרה שהגדרנו מראש: לדאוג שסיגריה אלקטרונית תהיה רק בשימוש למטרות גמילה מעישון סיגריות רגילות. החסרונות די ברורים: זה פוגע בחירות הפרט, מונע אולי יתרונות אחרים ומקשה את הגישה לסיגריות אלקטרונית גם אם אתם רוצים להיגמל (כי תנאי סף ותהליכים בירוקרטיים תמיד יוצרים חסמים וקשיים).

בנוסף, יש עוד סיבות שבגללן אנחנו עשויים לרצות שלא להגביל שימוש בסיגריות אלקטרוניות רק למרשם. למשל, כל עוד ניתן לקנות סיגריות רגילות ללא מרשם – למה לקבוע שיותר קשה לקנות סיגריות אלקטרוניות? זה עלול לגרום לאנשים לעשן סיגריות רגילות.
ויש שיקולים לא רפואיים. למשל, בהיבט של בטיחות באש – סיגריות אלקטרוניות הרבה יותר בטוחות.
ולכן, נצטרך לבחון מגוון רחב של שיקולים ואולי נחליט שעדיף לא להגביל את המעבר של הציבור לסיגריות אלקטרוניות ולא להציב מגבלות כמו מרשם.

עוד אפשרות, מתונה יותר, היא לאסור על סיגריות אלקטרוניות בטעמים. גם צעד כזה מיועד לצמצם את האטרקרטיביות שלהן, כך שהן יהיו בעיקר כלי לגמילה מעישון.
בהקשר הזה אפשר לחשוב על עוד צעדים כמו אישור פרסום של סיגריות אלקטרוניות, ממש כמו סיגריות רגילות, וקביעת גיל מינימום למכירת סיגריות ומוצרי עישון אלקטרוניים. ועוד לא דיברנו על רגולציה שתגביל את מינון הניקוטין בסיגריות מסוגים שונים.

---

אפשר לחשוב על הרבה כלים וחובות מסוגים שונים.
אבל זו לא השאלה.
אנחנו קודם כל צריכים לדעת מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג. ממטרות שונות נגזור כלי מדיניות שונים.
אז לפני שממהרים לקבוע רגולציה, חשוב שנחליט עם עצמנו מה המטרה שלה.