לצפות את הבלתי צפוי

רגולטור סביבתי מוציא למפוקחים שלו דרישה חדשה: "בכל שנה עליכם לדווח מראש לי על כל התאונות החריגות והבלתי צפויות שיכולות להתרחש במפעל שלכם".
לא מדובר בדיווח על סיכונים מוכרים, לא על תקלות צפויות, אלא על.. הפתעות.
המפוקחים נדרשים לדווח על אירועים שבהגדרה הם לא יכולים לחזות.

נשמע כמו פרדוקס? לשם הולכת הרגולציה.

בעבר, ניהול סיכונים היה יחסית מסודר. ארגונים הסתמכו על מודלים ותרחישים, ובנו טבלאות שמבוססות על חומרה והסתברות. היה ניסיון למפות את העולם. אבל המציאות טרפה את הקלפים ושוב ושוב. מגפות, שיבושי שרשראות אספקה, מלחמות, מתקפות סייבר ועוד.
אנחנו מבינים שיש סיכונים שאפשר לצפות (ולהעריך אותם) ויש סיכונים שיפתיעו אותנו.

אם אי אפשר לצפות את כל הסיכונים – המודלים הקלאסיים מתחילים להיסדק.
אבל הרפלקס של הבירוקרטים הוא הפוך: אם יש סיכון שאי אפשר לצפות – חייבים לדווח עליו מראש. כי אם אי אפשר לשלוט, לפחות נתעד.
מתחת לפני השטח מסתתרת הנחה בעייתית: שאפשר להפוך את הבלתי צפוי למשהו שניתן להגדיר מראש.

כאן נכנס המושג "ברבור שחור". זה לא סתם סיכון משמעותי. זה אירוע בעל השפעה דרמטית, שלא צפינו מראש. בדיעבד כולם יסבירו למה הוא היה צפוי, אבל בזמן אמת הוא מגיע מחוץ למסגרת החשיבה שלנו.
לכן הדרישה לדווח עליו מראש היא לא רק מאתגרת – היא ממש סתירה פנימית. דורשים מארגונים לזהות מראש את הסיכונים שהם יודעים לזהות.

לפי הפרסומים שמסתובבים כיום בשוק, היוזמה הזו מיוחסת בעיקר לרגולטורים פיננסים באירופה. מדובר בדיווחים לא רשמיים על הרשות הבנקאית האירופית (EBA) והפיקוח של הבנק המרכזי האירופי (ECB). עדיין לא מדובר עדיין ברגולציה מחייבת או בהצעה רשמית, אלא ברעיון שנבחן ברמת "ניירות עבודה" ושיח מקצועי, תחת כותרות כמו Black Swan Pre-Notification Framework.

ובכל זאת, הרעיונות שמסתובבים היום מדברים בדיוק על זה. ארגונים יתבקשו לזהות סיכון לאירועים חריגים ולדווח עליהם מראש. לא רק על סיכונים מוכרים, אלא גם על תופעות בלתי צפויות כמו שיבושים מערכתיים ואפקטים לא ליניאריים. זה רגע מוזר: אנחנו מבקשים מארגונים לדווח מתי הם עומדים להיות מופתעים.

חשוב לעצור כאן ולהבין – זה לא נובע מטיפשות. רגולטורים מנסים להכניס הכל לתבניות. יש תבנית לסיכון גדול, יש תבנית סיכון קטן ועכשיו יוצרים תבנית לסיכון בלתי צפוי.
ככל שהעולם נעשה מורכב יותר, כך גדל הפיתוי להכניס אותו למסגרות, לטבלאות ולנהלים. זו תגובה טבעית של מערכת שמנסה לייצר סדר בתוך כאוס.

אבל זה הכשל המרכזי. ארגונים לא נופלים בגלל חוסר בדיווחים. הם נופלים בגלל מגבלה אובייקטיבית – יש אירועים שאנחנו באמת לא מצליחים לצפות. למשל, לפני 2020 תעשיית התעופה הייתה רוצה לצפות מראש שיתרחש שיתוק גלובלי של טיסות בעקבות מגפה עולמית.
אבל יש גבול ליכולת האנושית לחזות תרחישים.

וחוץ מזה, העניין הוא לא טפסים ודיווחים. זו רק בירוקרטיה.
ניהול סיכונים אפקטיבי לא נמדד בכמות הטפסים שמולאו, אלא ביכולת לזהות שינוי בזמן אמת, להסתגל ולקבל החלטות תחת לחץ.

רגולציה שמתמקדת בדיווח ובפורמליזציה, מבלבלת בין מוכנות לבין ניירת. קל למדוד אם הוגש דיווח, אבל זה לא מה שחשוב.
התוצאה היא "תיאטרון של שליטה". יש נהלים ודיווחים, אז הכל נראה מסודר. ועדיין יהיו אירועים בלתי צפויים.

זה לא אומר שצריך פחות רגולציה. צריך רגולציה חכמה, שמבינה ניהול סיכונים ולא מתפתה להחליף חשיבה בפורמליזם.

אי אפשר להעלים הפתעות באמצעות טפסים.
ברבור שחור לא מגיש דיווח מוקדם ולא נכנס לאקסל.