בקרה חיצונית – כלי לעידוד רגולציה טובה יותר

אני רוצה לספר לכם סיפור. בגלל שהוא אקטואלי, אני מספר אותו בקווים כללים.
לפני בערך חודשיים הגיעו לרגולטור בישראל תלונות על עסק שמתרחשות אצלו הרבה תאונות. התלונות נשמעו מוצדקות ולכן הרגולטור הוציא הוראה שבה הוא חייב את כל העסקים בישראל להצטייד באמצעי בטיחות. בדיעבד התברר שבערך חצי מהתאונות בכלל לא היו בשטח העסק ושאמצעי הבטיחות שהרגולטור דרש בכלל לא מועילים.
הכרחנו אלפי עסקים לרכוש ציוד בטיחות יקר, שבכלל לא מונע את התאונות.
וזה לא המקרה היחיד.

כדי להימנע מטעויות כאלו אנחנו צריכים לעשות מראש עבודת מטה כמה שיותר טובה.
השיטה המקובלת בעולם נקראת RIA, ובעברית – רגולציה חכמה. זו מסגרת לתהליכי קביעת מדיניות שעוזרת לרגולטור לשאול את השאלות הרלוונטיות ולעבור דרך כל השלבים של ניתוח לוגי מסודר.

בפוסט שפרסמתי לפני יומיים, ראינו שאפילו אחרי שממשלות קבעו כללים לתהליכי קבלת ההחלטות (ניתוח עלות-תועלת, שימוש בנתונים, שיתוף ציבור וכו') – רגולטורים מוצאים דרכים לעקוף את הכללים, כדי לא לעשות תהליך סדור של גיבוש רגולציה. וגם מי שעובד לפי המסגרת הזו – לא תמיד עושה תהליך חשיבה טוב שמייצר רגולציה איכותית.

אז יש לנו בעיה מערכתית – איך גורמים לרגולטורים לעשות תהליכים איכותיים של קבלת החלטות?

בקרה

אחת הדרכים לשפר את הרמה של תהליכי קבלת ההחלטות היא באמצעות בקרה. יש בעולם כל מיני שיטות לבקרה. יש בקרה פנימית, למשל באיחוד האירופי פועל Regulatory Scrutiny Board ובארה"ב יש גוף שנקרא OIRA. הרגולטורים מגישים להם את טיוטת הרגולציה, יחד עם דוח שמתעד את תהליך קבלת ההחלטות, ואותם גופים מחליטים אם לאשר להם לקבוע את הרגולציה או לא.
ויש גם בקרה של גופים חיצוניים כמו חברה אזרחית ואקדמיה. למשל, באירופה פועל ה- better regulation watchdog, ובארה"ב Mercatus Center שבאוניברסיטת ג'ורג' מייסון. הגופים האלו מקיימים בקרה על תהליכי קביעת רגולציה.

לכל הגופים האלו יש מטרה משותפת – לשפר את תהליכי קבלת ההחלטות כדי שבסוף נקבל רגולציה יותר טובה. הם מרימים דגל כשהם מזהים רגולציה לא טובה או עם ניתוח חלקי ולחלק מהגופים הממשלתיים יש סמכות לחסום רגולציה באיכות נמוכה. בדרך כלל הם גם מנהלים שיח עם הרגולטורים כדי לעבוד איתם ולשפר את הניתוח.

בשנת 2018 חקרתי את העולם הזה של בקרה על תהליכי RIA. בדקתי מה יש בעולם וגם פיתחתי כלי להערכה של תהליכי גיבוש רגולציה. המטרה של הכלי היא גם לומר מה איכות התהליך (לפי הדוח שהרגולטור עצמו פרסם) וגם לעזור לרגולטור לדעת איפה הוא יכול להשתפר.

את הכלי שבניתי פרסמתי כאן באתר והוא חיכה בערך שנתיים. עד שמישהו לקח אותו והתחיל להשתמש בו.

בקרה אזרחית חיצונית

לפני כמה חודשים ארגון "צדק פיננסי" לקח את הכלי שבניתי, ובנה סביבו פרויקט "תו איכות RIA". הם שינו חלק מהפרמטרים שלי והתאימו אותו לצרכים שלהם.
פרויקט "תו איכות RIA" הוא בעצם בקרה אזרחית חיצונית על תהליכי גיבוש הרגולציה. ממש כמו שיש בעולם.
בחודשים האחרונים הם בוחנים דוחות RIA של משרדי ממשלה ושולחים להם דוחות בקרה על תהליכי גיבוש הרגולציה.

כמובן שאני שמח שהשתמשו בכלי שפיתחתי, אבל באופן כללי יותר מדובר במגמה מבורכת. אנחנו רואים כאן שיש יותר עיסוק ברגולציה. וזה חשוב כי רגולציה מאוד משפיעה על הציבור ומתבקש שיהיה יותר עיסוק בה.

עד היום ראיתי מעט דוחות בקרה שהם שלחו למשרדים אז אין לי תמונה מלאה. אבל ממה שראיתי, הם עושים עבודה יסודית ומציפים שאלות חכמות. כמובן שזה רק חצי מהמשוואה. החצי השני הוא שדוחות הבקרה יגיעו בזמן אמת, כשמשרדי הממשלה יכולים להשתמש בהם כדי לשפר את טיוטת הרגולציה. וכמובן – צריך שהרגולטורים בממשלה
יסכימו לקבל את הפידבק הזה ולהשתמש בו.
הנה הדוח שהם פרסמו לסיכום הרגולציה שנקבעה בממשלה בשנת 2019.

ואם מעניין אתכם להכיר את המהלך יותר לעומק אז ארגון "צדק פיננסי" מארגנים כנס שנתי שיתקיים בזום ב-30.8.2020, כדי לסכם את הבחינה של התהליכים שגובשו בשנת 2019. מוזמנים להירשם.

שימו לב שזו בקרה עצמאית ורכה. היא כוללת רק ניתוח של התהליך ופרסום. אין לארגון האזרחי הזה סמכות מול הרגולטורים. וזה מאוד מעניין.
האם זה יעשה שינוי? אני מקווה מאוד.
מוקדם לומר ובכל מקרה, תהליכי עומק לוקחים זמן. אז נצטרך לחכות ולראות.

בפוסט הבא נראה עוד מנגנון שלדעתי יכול לקחת את הרגולציה לשלב הבא.