פלורידה מציגה: הרפורמה שצריך לעשות עכשיו

לפני כמה חודשים מושל פלורידה הרפובליקני, רון דסנטיס, הוציא לפועל את אחת הרפורמות הרגולטוריות המקיפות בשנים האחרונות במדינה, ובארה"ב בכלל. פלורידה היא מהמדינות שיש בה את רישוי המקצועות המחמיר ביותר בארה"ב.

רישוי מקצועות הוא רגולציה שקובעת שכדי שאדם יעסוק במקצוע מסוים הוא חייב להחזיק ברישיון. לא מדובר ברישיון עסק, אלא במשהו יותר בסיסי. למשל, כדי לפתוח מסעדה צריך רישיון עסק עבור המסעדה, אבל רישוי מקצועות חל על העובד. רישוי מקצוע יקבע למשל שאסור לאדם לעבוד בתור טבח או מלצר או שוטף כלים, אם אין לו רישיון ממשלתי לזה. רישוי מקצועות מגביל את העובד הבודד שרוצה להתפרנס.

בפלורידה יש מעל 300 מקצועות שדורשים רישיון, וכמעט 30% מהעובדים נדרשים להחזיק ברישיון ממשלתי כדי לעסוק בעבודה שלהם. אלו נתונים גבוהים ביחס למדינות אחרות בארה"ב וביחס למדינות אחרות בעולם. לפי מחקר של ה- Institute for Justice, רישוי המקצועות מונע עבודה מ-130,000 איש בפלורידה. אם כדי להתפרנס אתם חייבים להחזיק ברישיון ממשלתי, זה אומר שיצרנו חסם שמקשה על אנשים להיכנס לשוק העבודה וכמובן שהפגיעה הכי קשה היא בשכבות חלשות.

וכמו שראינו בעבר – רישוי מכיל סנקציה פלילית. אם עבדתם במקצוע בלי רישיון אתם עלולים למצוא את עצמכם בכלא.

מקלים על העובדים ביותר מ-30 מקצועות

מושל פלורידה והמחוקקים במדינה הבינו את הבעיה הזאת – שמתוך רצון לספק בטיחות יצרנו גם הרבה חסמים שפוגעים כלכלית, במיוחד בחלשים בחברה.

לכן הם העבירו את חוק חופש העיסוק וההזדמנויות (Freedom of occupation and opportunities act). החוק מקל את הנטל הרגולטורי ביום מ-30 מקצועות שונים בשתי דרכים:

1. ביטול כולל של דרישת הרישוי בחלק מהמקצועות.
למשל, יבוטלו הרישיונות כדי להיות מעצב פנים, שוזרי צמות, מאפרים, שדרני אגרוף ומטפלים בעשבי מרפא. כן כן, אם רציתם לשדר תחרות אגרוף או להכריז על שמות המתאגרפים לפני הקרב – הייתם חייבים לקבל לפני זה רישיון ממשלתי (ולשלם אגרה של 50$).

2. הקלה והפחתת דרישות הסף בחלק מהמקצועות.
למשל, עדיין צריך רישיון כדי להיות ספרי שיער וקוסמטיקאים, אבל הדרישות לקבל רישיונות כאלה יופחתו.

אז למה רפורמות הן כל כך נדירות?

אז למה לא מתקנים את הרגולציה לעיתים יותר קרובות? מעבר לעניין המהותי שבו עוסקת הרפורמה, מעניין לראות מה היו התנאים שאפשרו רפורמה רגולטורית כזו רחבה. על אף שעולם הרגולציה הוא דינאמי ומתפתח, רפורמות בכלל והפחתה של הרגולציה בפרט הן עניין די נדיר. ראשית, כמו כל תהליך בירוקרטי, גם קידום של רפורמה דורש משאבים רבים וזמן יקר של קובעי המדיניות.

בנוסף, יש התנגדות מצד העסקים שנהנים מהרגולציה הקיימת, והם בדרך כלל מפעילים לובי משמעותי כדי למנוע שינוי. כך למשל, בעלי מקצוע רבים נהנו מרישוי מקצועות המחמיר כי הוא מנע תחרות במקצוע שלהם. אותם בעלי מקצוע הפעילו לובי משמעותי נגד הרפורמה. בחלק מהמקצועות הם אפילו הצליחו לגרום לכך שהרגולציה תישאר ללא שינוי או שלא תבוטל אלא רק תפחת (כמו במקרה של ספרים).

להרחבה אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים הקודמים שבהם סיפרתי על החסמים והאתגרים שמונעים רפורמות ברגולציה, וגם על הסיבה שרפורמות רבות פשוט נכשלות.

איך הם הצליחו?

סיבה מרכזית אחת שהרפורמה הצליחה, טמונה במשבר הכלכלי בעקבות הקורונה. עתות של משבר כלכלי הן הזדמנות לרפורמות רחבות במשק. אם מצליחים לשכנע שהרפורמה יכולה לחלץ את הציבור מהמשבר, יש יותר סיכוי שהיא תזכה לתמיכה מהציבור הרחב – שקריטית כדי להילחם בלובי של בעלי האינטרסים.

ומושל פלורידה בהחלט הצליח למתג את הרפורמה כמהלך שיסייע לעובדים למצוא עבודה ולהתאושש מהמשבר הכלכלי בעקבות הקורונה. כמו כן, בזמנים של שגרה, חוקים (גם חוקים חשובים) נתקעים גם בלי סיבה. אבל בעת משבר קיימת דחיפות מיוחדת לתת פתרונות ולקדם את הרפורמה בהקדם האפשרי. למעשה, הרפורמה היתה בדיונים והליכי חקיקה מעל לשנתיים. אפשר לומר שכמו הרבה חוקים, גם הרפורמה הזאת חיכתה שהיא תהפוך מנושא "חשוב" ל-"דחוף".

סיבה נוספת להצלחה שבהעברת הרפורמה, היא שמצב הרגולציה על מקצועות בפלורידה הוא באמת גרוע. אמרנו שפלורידה היא אחת המדינות עם הנטל הרגולטורי הכבד ביותר בכל הנוגע לרישוי מקצועות, והמשטר הרגולטורי ברישוי מקצועות נחשב ללא איכותי ומסואב במיוחד. דווקא כשהמצב הוא כל כך גרוע, יש תמריץ חזק לערוך רפורמה.

הצורך בראיית רוחב

בדרך כלל הדיון הציבורי מתמקד בתחום ספציפי – רגולציה סביבתית, רגולציה על עסקים קטנים או רגולציה על יבוא. זה קורה כי מומחי התוכן מבינים בתחום הצר שלהם. הבעיה עם שיח כזה הוא שכל רפורמה נוגעת רק בפלח קטן של עסקים – פעם בחנויות בגדים, פעם באדריכלים ופעם בשדרני אגרוף. בהקשר זה צריך לשים לב שפלורידה ערכה רפורמה כוללת בעניין הרישוי, כשאין ממש קשר בין המקצועות שנכללו ברפורמה והם אפילו לא נמצאים באותו ענף כלכלי. זה די נדיר שמדינה בוחרת לבצע רפורמת רוחב, אבל זו הגישה הנכונה. עריכת רפורמות ספציפיות לכל מקצוע, הייתה דורשת הרבה יותר משאבים ומאבקים פוליטיים, שבסופם תניב כל רפורמה רק שיפור מינורי בתחום שלה. זו אחת הסיבות שאין הרבה רפורמות בתחום רישוי המקצועות – מסתכלים על כל רגולציה בנפרד לעומק, במקום הסתכלות רוחב של מדיניות רגולציה.

יש עוד בעיה עם הנטיה לבצע רפורמות צרות: חלק מהרישיונות חלים על מקצועות עם שוק קטן במיוחד, כך שלקובעי המדיניות אין טעם להתעסק בהם ולאורך שנים אף אחד לא מטפל באותם תחומים. אבל ברגע שמחברים את המקצועות ביחד, מגיעים לנתח שוק משמעותי יותר והשפעה רבה יותר. ממש כמו שעובדים במשק מתאגדים, וכמו שעסקים מתאגדים, כך גם הממשל יכול וצריך לאגד את הרפורמות שהוא עורך ולקדם רפורמת רוחב גדולה. לעריכת רפורמה רחבה יש גם חסרונות, וביניהן חוסר היכולת לעסוק באופן המדויק ביותר בכל מקצוע. אבל במקרה זה, גישת הרוחב פתרה בעיה אקוטית ברגולציה המדינתית בפלורידה.

לכן שיעור גדול שאפשר ללמוד מהרפורמה הזאת הוא שכדי שרפורמה תקרה וגם תשפיע באמת – צריך רפורמות רוחב עם השפעה משמעותית. ועדיין כדאי לזכור שהם נגעו רק ב-10% מהמקצועות ויש עוד הרבה עבודה.

ולסיום יש את עניין התזמון – כדי לאפשר לציבור להתאושש מהמשבר הכלכלי של הקורונה, ממשלות חייבות לשפר את הרגולציה שלהן. פלורידה הבינה את זה.

___

הפוסט נכתב יחד עם יאיר אושרוב. ראיינתי את יאיר בתחילת 2020 על סוגיית רישוי המקצועות בישראל. מוזמנים לשמוע.