איך השיטה הפדרלית הכשילה את המאבק האמריקאי בקורונה?

בשנת 2020, אובחנו בארצות הברית יותר מ-18 מיליון חולים בקורונה. כמו שהמספר הזה מתייחס לכל ארצות הברית, גם אנחנו נוהגים להתייחס לארצות הברית כאל מדינה אחת. אבל בפועל היא 50 מדינות פלוס שלטון פדרלי. והנקודה הזו הייתה קריטית במאבק בקורונה.

במערכת הפדרלית, הסמכויות השלטוניות מחולקות בין המדינות לבין השלטון הפדרלי. והרבה סמכויות נמצאות בידיים של המדינות. כך יצא שכל מדינה נקטה בצעדים שונים ולכל מדינה יש רגולציה ומערכת בריאות משלה. אז לא נכון לשאול "מה ארצות הברית עשתה נגד הקורונה?" כי השאלה הנכונה היא "מה אלבמה, קולורדו, וירג'יניה, פלורידה וקליפורניה (ועוד 45 מדינות) עשו נגד הקורונה?"

מחקר של שלושה חוקרים מאוניברסיטת בוסטון טוען שמערכת הפדרלית הזו הזיקה מאוד למאמצים לבלום את מגיפת הקורונה. מאחר שהמדינות מחזיקות ברוב הסמכויות בתחום בריאות הציבור, לא הייתה מדיניות אחת אלא עשרות. התוצאה, כצפוי, היא מאמצים לא עקביים ואפילו סותרים.

50 רגולציות נפרדות

קחו לדוגמה את השאלה מתי מכריזים על התפרצות – הכרזה שיש לה משמעות כי היא מפעילה שורה של צעדים רגולטוריים. לכל מדינה יש הגדרה משלה. למשל, במישיגן מכריזים על התפרצות אם שני עובדים באותו מקום עבודה נדבקו במחלה. אבל באיווה מכריזים על התפרצות רק כש-10% מהעובדים נדבקים.

עוד דוגמה – קימברלי ריינולדס, מושלת מדינת איווה, התנגדה במשך חודשים לחייב עטיית מסכה. רק באמצע חודש נובמבר היא חתמה על רגולציה שמחייבת עטיית מסכות – אבל חלה רק על אנשים מעל גיל 20 ורק בחללים סגורים.
במדינת ניו יורק החובה לעטות מסיכה נקבעה כבר באפריל והיא חלה על כל מי שמלאו לו שנתיים. כן, גם תינוקות. באיווה – מגיל עשרים, בניו יורק – מגיל שנתיים. לא משנה מי צודק, השני ממש ממש טועה.

אולי תשאלו – מה לגבי הוראת של השלטון הפדרלי, כמו ה-FDA או ה-CDC?
לפעמים הוראות והנחיות שלהם עוזרות, אבל בהרבה מקרים לא – כי אין להם סמכות לומר למדינות איך לפעול. הם יכולים להמליץ ולהציע קווים מנחים שהמדינות יאמצו באופן אחיד. אבל המדינות נהנות מהרבה עצמאות.

[להרחבה על האופן שבו הממשל הפדרלי פגע במאמצים להתמודד עם הקורונה, ראו פוסטים קודמים: שערוריית הבדיקות שאיפשרה את הפרצות המגיפה ופרשת המסיכות]

וזה לא נגמר ברגולציה, השונות קיימת בעוד היבטים כמו מערכת הבריאות. במדינת מיסיסיפי, יש תנאי סף מאוד מחמירים לקבלת שירותי בריאותי בתכנית Medicaid, כך שמעט אנשים יחסית זכאים לשירותי בריאות ציבוריים. באזורים הכפריים של מיסיסיפי יש הרבה אנשים עניים בלי ביטוח בריאות פרטי וזה אומר שהם לא יפנו לטיפול רפואי – ויש סיכוי שהם יחלו באופן קשה ואולי גם ידביקו אחרים. מיסיסיפי בולטת בהשוואה למדינות אחרות, שבהן מערכת הבריאות הציבורית עובדת אחרת.

הפערים בין המדינות יכולים להיות דרמטיים בטיפול במחלה. יש שונות במדיניות לגבי בידוד, בדיקות, הגבלות , ניהול משברים וטיפולים. לכן קשה לומר שהקורונה משתוללת כיום בארה"ב, כי בכל מדינה התמונה נראית אחרת (אבל כמובן שהשלטון הפדרלי ומעבר של אנשים בין מדינות משפיעים גם).

כל זה יהיה עוד יותר מורכב ככל שיתקדם מבצע החיסונים, שתלוי מאוד ברגולציה המדינתית, במערכת הבריאות המדינתית ובלוגיסטיקה המקומית.

המחקר שהזכרתי טוען שהכישלון האמריקאי בטיפול בקורונה נעוץ במבנה הפדרלי ובכך שיש שונות בין המדינות ואין מדיניות מתואמת ואחידה.

יתרונות וחסרונות

אני חושב שלפלורליזם השלטוני הזה יכולים להיות יתרונות – הוא מאפשר לנסות כל מיני גישות וללמוד מה עובד (אגב, לא רק בקורונה – גם בחינוך, רישוי עסקים או תשתיות). אבל אפשר להפיק את המירב מהפלורליזם השלטוני הזה רק אם המדינות פתוחות ללמוד אחת מהשנייה ולאמץ פרקטיקות שעובדות. וכדאי שגם תהיה שאיפה להתכנס למדיניות אחידה שהוכחה כמוצלחת, כי בסוף צריך לעשות מה שעובד.

בשבועות הקרובים נראה איך מבצע החיסונים יתקדם במדינה ענקית כמו ארצות הברית. נראה אילו מדינות מצטיינות ואילו מדשדשות. אפשר רק לקוות שהמדינות החלשות ילמדו מהחזקות וישתפרו.